שו"ת מהרש"ם חלק א צ״הTeshuvot Maharsham Volume I 95
א׳להרב הנ"ל. ולהמופלג החריף מ' מרדכי געלמאן נ"י מק' טארנירידא
1
ב׳מכתבו הגיעני ועל דבר השאלה בדין אלמון ואלמנה שנתפשרו והשוו בדיבור לבד לעשות נישואין ביניהם על יום פ' והאשה התחילה לספור ז"נ תיכף אי עולים הז"נ כיון שהיה בלא התקשרות תק"כ ותנאים ובפ"ת הביא בשם חמ"ד דז"נ אלו ל"מ כלל ובע"כ דהיינו משום דלא סמכה דעת האשה ע"ז ורו"מ האריך לחלוק עליו:
2
ג׳הנה בגוף הדין לענ"ד י"ל דגם בתנאים ל"ש סמ"ד גמור דהא מצינו בכתובות (ח' ע"א) רבינא איעסק לאבא כו' ובריך משעת אירוסין אמר קים לי בגווייהו דלא הדרי בהו לא אסתייע מלתא והדרי בהו ע"ש הרי דגם אחר אירוסין שייך חזרה ומ"ש רו"מ דגם בלא שום התקשרות סמ"ד האשה משום דשארית ישראל לא יעשו עולה וכהא דקידושין (מ"ה) לענ"ד אין מזה ראיה כלל דודאי אנן לדידן מוקמינן לכל אדם בחז"כ וכדאשכחן גם בפסחים (צ"א) בהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים וכמ"ד אבל מ"מ היכא דתליא בסמ"ד ל"מ בכה"ג ותדע דהא בקרקע ל"ק בכסף בלא שטר משום דלא סמ"ד אף דשא"י ל"י עולה ולשי' כמ"פ איכא גם מש"פ ובפרט דלפמ"ש הרש"ל הובא בט"ו יו"ד סימן קס"ט סקי"ג היכא דהוי שעה"ד ל"ש כלל הא דשא"י לי"ע וע' בחו"מ סוף סימן ר"ד בתרי תרעי ועמ"ש בחיבורי מש"ש שם בשם הח"ס ויש להעיר מהנימוק"י ר"פ השואל שכתב דלענין שאלה בבעלים אף דלא התחיל במלאכה ויכול לחזור מ"מ כיון דשארית ישראל לי"ע סגי ופטור ע"ש ומ"מ לענין סמ"ד י"ל כמ"ש:
3
ד׳וגם מ"ש רו"מ מדברי הט"ז בדין לא סלקה הנדן דכבר נתבטל קשר התנאים ואפ"ה הוי מהני הז"נ י"ל דהתם בב"ד תליא מלתא וכמ"ש המח"א הנ"ל נדרים סימן ל"ט יעו"ש ותבין ואמנם פשטות לשון הש"ס יבמות (ל"ז) דאודועי הוי מודעי להו משמע כדברי רו"מ דסגי בדיבור בעלמא וכבר דחו הרשב"א והר"ן ד' הרא"ה דסובר דדוקא אחר קידושין בעינן ז"נ מכח ד' הש"ס הנ"ל ואף שיש לדחוק וליישב מ"מ האמת יורה דרכו וגם יפה לנו ללמוד מסתימתן של הראשונים שלא הזכירו ד"ז כלל וגם האחרונים בעלי הש"ע לא הוו שתקי מלהשמיענו חידוש דין כזה וכה"ג כתב הב"י בחו"מ סימן ק"ד לדחות ד' מהר"ם בדין אם אין שאר בע"ח לפנינו וע' ברי"ף פ"י דיבמות ועוד בכמה דוכתי ולכן עכ"פ בנעשה תק"כ ור"פ בודאי יש להקל דנשי לאו ד"ג לידע הדין אם כבר חייב בקנס או לא ושפיר סמכי דעתייהו דלא הדר וגם בכה"ג דנ"ד אם כי אין להקל לכתחלה מכל מקום בדיעבד שכבר הורה רו"מ להקל אין מקום לערער אחריו והעירוני מהא דאה"ע סימן צ"ג בחמ"ח סקי"ח מ"ש בשם ב"ח ומ"ש עליו בזה ע"ש ותבין וגם העירוני מד' הנו"ב מ"ת חיו"ד סי' קט"ו שכתב דשידוכין לדידן הוי כקידושין בזמן הש"ס אם כן כיון דכל הפוסקים דחו דברי הרא"ה דס"ל דבעינן קידושין אם כן ה"נ א"צ שידוכין לדידן ומצאתי בשאלות ותשובות גא"י חא"ע סי' י"ב שפסק בפשי' דגם בלא שום קנין מהני ספירת ז"נ כדמוכח מפשטות לשון הש"ס ע"ש אבל בספר מי נדה בקו"א לסי' קצ"ב דחה ד' הנא"י הנ"ל מכמה טעמים ופסק דבעינן תנאים או עכ"פ משהתחילו להכין סעודת נישואין וע"ש במ"נ שהוכיח ג"כ דל"מ בזה סברת שארית ישראל לא יעשו עולה המבואר בקידושין (מ"ה) וא"ע סי' ל"ז דמכל מקום לא סמ"ד וכדקיי"ל במקדש במלוה דלא סמ"ד שמא ימחול והא דיבמות ל"ז י"ל דמודעי להו על ידי קנין או דלגבי רבנן דלא משנו במילייהו סמ"ד וכדאיתא בכתובות (ס') שאני בי ר"ג דלא הדרי בהו ועוד דהתם שהיה דרכם לישא אשה אם יחזרו בהם לא ימצאו אשה אחרת תיכף עד אחר ז"נ אחרים וכיון שנהגו בכך סמ"ד והאריך עוד בזה וגם ראיתי בגליון שם מחא שהסכים כן למעשה ודלא כהגא"י הנ"ל אך בהתחילו לעסוק בסעודה י"ל חזקה א"א טורח ומפסיד ומהני ז"נ ושוב אח"ז מצאתי בכתבי הגה"ק אבד"ק ביטשאטש ז"ל שפסק גם כן דחימוד הוא רק אחר קשר שידוך על ידי תק"כ ושטר כנהוג ולא על ידי הסכמה מרחוק על ידי שדכנים גם בהגבילו זמן נישואין ואין עוד שום פקפוק בדבר אפ"ה לא מהני וקשה להקל לכתחלה בזה אם לא כמ"ש לעיל בהתחילו לעסוק בסעודה. והנלע"ד כתבתי:
4