שו"ת מהרש"ם חלק ב א׳Teshuvot Maharsham Volume II 1
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ח יעקב שמשון העליר נ"י אבד"ק בוזנאב:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבעירו מחזיק אדון א' זכור המזיגה והאדון דר בכפר ושולח משם י"ש ושכר שלו ליד יהודי המושכר לו והיהודי מנהל כל העסק והפועלים וידו כידו וגם שכר אצל יהודי א' מקום על שם האדון ושם מחזיק המשקאות ומדמי הפריון הוא' משלם השכר דירה ושכר הפועלים וכל האחריות על המנהל הנ"ל כי האדון זוקף עליו במלוה דמי המשקאות והוא שומר שלו וכשמשלם בעד משקאות המובאים חוזר ושולח לו אחרים אבל כל ההוצאות הם על האדון וכן ריוח והיזק ואחריות אונס ונשאל כת"ר קו"פ אם צריך למכור החמץ לעכו"ם והורה שיוכל למכור כיון שהוא ממונה על המכירה וגם צריך למכור כיון שהאחריות על ישראל ואנן לא קיי"ל כר"ת ול"מ ייחד לו בית אלא בדיעבד:
2
ג׳הנה במחוב ד"ז תמוה דאם החמץ מונח ברשות ישראל אלא שייחד הבית להניח החמץ בתוכו בזה אין להקל אבל הכא שהבית מושכר להאדון בשכירות גמור הרי הוי רשות עכו"ם ממש דהא המנהג פשוט לכתוב בכל השט"מ שמשכיר הרשות לעכו"ם ומוכרים החמץ להנכרי לכתחלה כמ"ש בשו"ת שי"צ בשם הנו"ב שנהג כן ואף שהמק"ח החמיר דשכירות ל"ק אלא לחומרא וכבר קדמו הב"ח סי' תס"ח אבל כבר באו אחריו בתשו' מהר"י אסאד תא"ח סי' קכ"ד ושו"ת מהר"ם מרוטנבורב האחרונים סי' י"א ועוד כמה אחרונים ודחו דבריו ובפרט בנ"ד שכל האחריות הוא רק מפני שהנכרי אלם דהא אין דין שומרים נגד נכרי מד"ת והרי מה שאחריות אלם אוסר הוא רק מדרבנן כמ"ש הרשב"א חולין (ד' ל"ט) וע' מהריט"א רפ"ב דבכורות ולגבי דרבנן בודאי סמכינן על שכירות להקל וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי סי' ס"ו באורך וא"כ כון שהבית מושכר לאדון הוי אחריות על ישראל בבית עכו"ם ממש אף דהשכירות נעשה ע"י הישראל עבור העכו"ם ואין שליחות לעכו"ם כמ"ש הריב"ש שהובא במג"א סי' ת"נ והביאו גם רו"מ הנה הריב"ש בעצמו חוכך שם בזה וכתב דאפשר שאין הישראל מכוין לקנותו לעצמו לא זכה בו הישראל ואני מצאתי בבדה"ב להרא"ה בית ג' שער ז' דף נ"ז א' דהיכי שאין הישראל מכוין לקנות לעצמו מהני השליחות לעכו"ם ע"ש ובפרט לשי' המח"א דבפועל יש שליחות לעכו"ם ועמ"ש בחיבורי מש"ש סי' קפ"ח בזה וגם מבואר להדיא במח"א הל' שלוחין סי' ט"ו בדין עכו"ם ששלח ישראל לשכור לו בית מישראל אחר ונתן בידו מעות והשליח עשה שליחותו ושכר הבית בשביל העכו"ם ופסק דמעשה קוף בעלמא קעביד שהוליך הכסף ובכה"ג יש שליחות לעוכ"ם וכבר הארכתי בענין זה בחיבורי לחו"מ סי' קפ"ח בדברי נה"מ שם וכתבתי דאם שכר באותן מעות עצמן מהני והריב"ש מיירי שקנה במעות של עצמו וגם י"ל דהריב"ש החמיר רק בקונה החמץ עצמו ובצירוף טעמא דשמא יאכל וגם כיון דעכ"פ תליא במחלוקת הפוסקים הרי בנ"ד שהניח האדון אח"כ המשקאות שלו במקום המושכר הרי זכה בו בהחזקת המשקאות ושימושו בהבית ומסתמא קבוע שם שילד על שם האדון וגם תשלומי המס על שם האדון לכן נקרא הבית של עכו"ם וא"כ אין חשש בזה, ומ"ש רו"מ שהאדון זוקף המשקאות במלוה על הישראל הרי מ"מ כל אחריות יוקרא וזולא ואונס על האדון והוי חמצו של עכו"ם וע' בש"ס בב"מ (דף ע' ע"ב) וע"ע בש"ס יבמות (דף ס"ו ע"ב) ורשב"א שם ותשו' לחמי תודה סי' כ' ושו"מ מהד"ק ח"א סי' רפ"ח רפ"ט ובא"ח סי' רמ"ו ס"ד ובב"י שם אבל מ"מ יפה הורה רו"מ להחמיר לכתחלה למכור כיון שהאחריות על הישראל ורוצה בקיומו והוא כל הנו"נ בזה בודאי מהנכון להחמיר לכתחלה והנלע"ד כתבתי:
3