שו"ת מהרש"ם חלק ב קל״הTeshuvot Maharsham Volume II 135
א׳ב"ה ג' לך ו' מרחשון תר"ס ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה נחמן טארלע נ"י אבד"ק בעלז במדינת בעסראביע:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק הקידושין של הבתולה מעניא בת יצחק סנדלר שיצא קול שנתקדשה מהבחור מיכל בן ישראל איסר והעיד הבחור אברהם בן יצחק יעקב שביום ש"ת העבר לעת ערב ראה שהבחור מיכל הלך עם הבתולה הנ"ל ועוד כמה בתולות ובלילה באישון אפילה ראה שהבתולה הנ"ל יצאה מבין שאר חבירותי' אל הבחור הנ"ל שקרא אותה לבא אליו ולא דברו כלל אלא פשטה ידה אליו והי' סבור שפושטת ידה בברכת הפרידה (גיזעגונין) אבל פשטה אצבעה ושמע שהבחור אמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י ונתן טבעת של כסף על אצבעה ולא ראה אם נשאר הטבעת באצבעה או לא עכ"ד. ועוד העיד הבחור אליעזר בן יעקב סנדלר שראה את הבחור מיכל והבתולה מעליא עומדים יחד ברחוב ומתחלה ועד סוף ראה ולא שמע שום דבר רק שאמר מיכל הוי עדים שקדשתי אותה. עוד העיד הבחור ישראל בן שמואל חייט איך שהוא עם ב' עדים הנ"ל והבחור מיכל הלכו יחד ברחוב ופירש א"ע הבחור מיכל ודיבר אצל כותל הפלויט עם הבתולה מעניא ולא שמע מהבתולה שום דיבור קודם אלא שהבחור קיבל את ידה ושמע הברכה ממנו ושאלו הב"ד אותו מהו הברכה והשיב שאמר הרי את ויותר אינו יכול לומר אבל המקדש גמר הכל וראה מקודם בידו טבעת ולא ראה אם נתן הטבעת על ידה כי הי' חשך אפלה וגם לא ראה על ידה הטבעת כי ברחה תיכף אל חברותי' והבתולה כיחשה באמרה שהלכה ביחד עם עוד בתולות ושמעו שכמה שיעורים הלכו מאחריהם והב' מיכל החזיק את ידה בחוזק ולא שמועה ממנו שום דבר ולא נתן לה שום דבר וקללה אותו וברחה עכת"ד הגב"ע בב"ד של ג' בפני הבתולה אבל הבחור המקדש ברח משם עוד ביום אסרו חג ובא עם הבאהן ביו"ט לשם:
2
ג׳והנה רו"מ צידד מהא דסי' מ"ב ס"ד בהג"ה שצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה ואח"כ יצא מתחת ידה ובנ"ד לא ראו יוצא מידה אבל נגד עדות עד ראשון אין מזה היתר שהר' מעיד שראה שנתן הטבעת על אצבעה א"כ א"צ לראות אם יצא מידה ודוקא בלא ראה גוף הנתינה אלא שראה תיכף אח"כ שיוצא מידה אז נחלקו הפוסקים אי מהני משא"כ בזה וגם מ"ש רו"מ דכיון דהבתולה מכחשת הוי ע"א בהכחשה הוא תמוה שהרי הוחזקה כפרנית בדברי' שהרי גם העד ישראל העיד שאמר הברכה בשעה שהחזיק ידה והיא, אמרה שלא אמר שום דבר וגם נראה מדברי העיד ישראל שקבל את ידה שלא בחוזק וגם לא קללה אותו וא"כ אין בהכחשתה ממש כיון שהוחזקה כפרנית משני עדים אבל מצאתי בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' מ"ג שהעלם דגם בהוכחשה משני עדים אפ"ה דינה כמכחשת את העד כיון שעכ"פ אינה מודית לדברי העד ובתשו' נו"ב מ"ח א"ע סי' ע"ה מבואר דגם באומרת אינו יודע אין חוששין לקידושין בעד א' אבל הנה בתה"ד פסק דאם העד אומר שנתקדשה בפניו ובפני עוד ע"א אף שהשני מכחישו לדעת הרא"ש יש לחוש להסמ"ג דחוששין לדבריו וע' בב"ש סי' מ"ב סק"ז שהוכיח דלפעמים לא מוקמי' בחזקת פנוי' ובנ"ד הרי אין השני מכחישו אלא שאומר שלא ראה הוא הנתינה או שלא שמע האמירה אבל כבר הארכתי בתשו' א' בזה והבאתי בשם עצמות יוסף לקידושין (דף ס"ה) שהעלה דאין לחוש לחומרת תה"ד ואני הבאתי ראי' מהמרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א דלא כתה"ד ובתשו' שמש צדקה חא"ע סי' א' הביא מהרשד"ם חא"ע סי' ל"ו דלפי דבריו אם עד ב' יודע אפי' רק קצת מענין הקידושין אף שאינו זוכר הכל כיון דלא הוה הכחשה גמורה חוששין לע"א להתה"ד אבל בתשו' פני משה סי' כ"ט כתב דרובא דרובא פסקו להקל בקידושי ע"א וכ"ה בתשו' מהרי"ט צהלין סי' נ"ד וסיים השמ"צ דיש להקל למעשה ע"ש ואני מצאתי בתשו' מהר"ם גלאנטי סי' כ"א שהסכימו עמו רבותיו וחביריו שאין לחוש לחומרת תה"ד ושם הבאתי מהתשב"ץ ח"ג, סי' פ"ד אבל אינו ענין לנ"ד ובתשו' מהר"ם אלשיך סוס"י מ' הביא ג"כ דברי תה"ד וב"י ומבואר שם דאם האשה מכחשת אף שהמקדש מודה לכ"ע יש להקל וע' בכנה"ג הגב"י מאות כ"ב והלאה בשם להקת פוסקים להקל בזה:
3
ד׳ועוד שהרי יש הכחשה בין עד ב' לעד ג' שהר' אברהם העיד שקרא מיכל את הבתולה אליו ויצאה מבין חברותי' אליו והיא פשטה ידה אליו בתחלה והר' ישראל העיד שהלכו כלום יחד והבחור פירש א"ע וקרב אל הבתולה ודיבר עמה אצל הכותל וקיבל את ידה ואמר הברכה וד"ז הוי הכחשה בחקירות בדבר הנוגע לגוף הקידושין שאם הלכה אליו ופשטה ידה איכא הוכחה שהי' ברצון אבל אם הוא הלך אלי' וקיבל ידה י"ל שהי' שלא ברצונה ומבואר בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ק"ד דהיכי דמכחישים העדים זא"ז בגוף מעשה הקידושין כגון שהאחד אומר שלא גילה לה תחלה שנותן לשם קידושין אלא בסתם ולא תחב באצבעה אלא שנתן מידו לידה והשני אומר שגילה לה ותחב באצבעה הוי הפרש יותר מחקירות אף שאין נ"מ לדינא דגם בשתקה בשעת מתן מעות מהני מ"מ כיון דלפעמים יש נ"מ בזה כגון אם הי' השתיקה לאחר מ"מ הו"ל הכחשה בחקירות ועדותן בטלה ע"ש וה"נ בנ"ד ושם הבאתי מהלח"מ ה"א מעדות במ"ש בדעת רש"י וראב"ד דדוקא ז' חקירות הנאמרים במשנה מקרי חקירות אבל דעת רוב הפוסקים אינו כן ובפרט שדעת מהרי"ט ח"א סי' קל"ח וח"ב א"ע סי' ל"ח וסי' מ"ג דגם בהכחשה בבדיקות עדותן בטלה ואף שרבים חולקים עליו כמ"ש בתשובתי הנ"ל מ"מ חזי לאצטרופי ולכן מכל הלין טעמי יש להתיר הבתולה הנ"ל:
4
ה׳אך מה שיש לחוש בזה לפמ"ש בתשו' ארי' דב"ע חא"ע סי' ט"ז דהמקדש הוי בע"ד ואין לקבל עדות שלא בפניו ודחה דברי הח"ס המיקל בזה א"כ בנ"ד הרי המקדיש לא הי' בפני הב"ד שעשו הגב"ע אבל מצאתי בשו"ת פני יצחק הספרדי חא"ע סי' י' שהביא בשם מהר"י באסן סי' ק"כ ולח"ר סי' כ"ד ועוד כמה גדולים דלבטל הקידושין מהני שלא בפני המקדש דדמי לפיטור דמקבלין שלב"פ ע"ש א"כ יש להקל. והנלע"ד כתבתי:
5