שו"ת מהרש"ם חלק ב קל״וTeshuvot Maharsham Volume II 136
א׳ב"ה ד' וירא חר"ס ברעזן להרב וכו' מו"ה אהרן הכהן ראטנער נ"י מקראקא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבעלי אכסניות שמוכרחים לשלוח בכל יום פתקאות שנרשם בהם שמות האכסניות אם מותר להכין מע"ש הפתקא ולשלוח ע"י עכו"ם להפאליציי' והולך לשם ביום ש"ק והדרעקטיר מניח עליו חתמו ובזה נפטר מהעונש ורו"מ האריך בזה:
2
ג׳והנה מ"ש מדברי הב"י וט"ז סי' רמ"ד אם יש להתיר איסור קל דרבנן היכא דליכא חשש איסור תורה אלא איסור דרבנן חמור יותר כבר כתבתי בהגהותי שנדפסו בס' אר"ח שהדבר תלוי בפלוגתת סה"ת והטור בסי' של"ד ובב"י בד"ה ונ"ל שהוא אסור וכו' ע"ש ותבין וע"ש במג"א סק"ג ומה שהקשה רו"מ מש"ס דיומא (דף פ"ה ע"א) דלר"י בן לקיש מצילין המת מפני הדליקה שלא יבא לכבות בידים והרי לשי' רוב הפוסקים כל כיבוי משאצל"ג לק"מ דכבר כתב הר"ן פ' חבית ובב"י סוס"י של"ד שם דכיבוי כיון, דלפעמים הו' צריך לגופה החמירו בי' טפי ועפמ"ג סי' שי"א סק"ה דמשאצל"ג יש לו עיקר בדאורייתא. אך בנ"ד נראה דלכ"ע יש להקל דכבר העיר המג"א רס"י רס"ו בהא דמי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי דלא ליתי לאתויי ד"א ברה"ר דבזה"ז שאין לנו רה"ר יש להחמיר לדעת הטור שבסי' של"ד הנ"ל אבל בא"ר סק"ד תי' דכיון דבנותן לנכרי עובר רק על שבות דשבות וכשיעשה בעצמו הטלטול יעבור על שבות לכ"ע יש להקל ובתו"ש סוסק"א תי' דבשבות דאמירה לעכו"ם דלית בי' מעשה כדאי' בעירובין (דף ס"ז) לכ"ע יש להקל אם יש לחוש שיעבור בשבות ע"י מעשה ע"ש א"כ בנ"ד בין לשי' הא"ר ובין לשי' התו"ש יש להקל באמירה לעכו"ם שיהי' רק שבות דשבות דלא מיבעיא לשי' הסוברים דכתב שלהם דרבנן ועמ"ש בהגהותי סי' ש"מ בשם הא"ז בשם ר' יואל ובשם האגודה דס"ל ג"כ כדעת הגמי"י א"כ הוי באמירה שבות דשבות וגם להחולקים הנה בנ"ד שאין בו צורך לבעל האכסניא אלא כדי ליפטר מעונש הפאליציי' א"כ הוי משאצל"ג כמ"ש בהגהותי סי' רע"ח מדברי הפ"י וראש יוסף שבת (דף ע"ב) ותשו' חו"י סי' קפ"ג וקובץ סופ"ז משבת דבעושה מפני יראת העונש מקרי משאצל"ג וה"נ בנ"ד א"כ הוי שבות דשבות וכשילך בעצמו יעבור בטלטול מוקצה בנייר המיוחד לכתיבה ושנחתם עליו בשבת וגם בנתינתו להאדון הפתקא ובחזרתו א"כ יש להקל ובפרט שיש בזה צ"ג להאכסנאים ולבעלי האכסניות אם נאסור לכולם א"כ קלקלתו תקנתם ויש להתיר לכולם:
3
ד׳ומ"ש מדברי החו"י ועה"ג שנחלקו בדין אמירה לעכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר יעוין בתשו' שב"י ח"ב סוס"י מ"ב בדין שליחות מכתבים בע"ש על הבי דואר ומשלם הבטחה שילך בש"ק שהביא מדברי החו"י ועה"ג הנ"ל ופסק להקל במקום צורך הרבה ע"ש וה"נ בנ"ד. והנלע"ד כתבתי:
4