שו"ת מהרש"ם חלק ב קל״זTeshuvot Maharsham Volume II 137
א׳ב"ה ג' חיי חר"ס ברעזן להרב המאוה"ג בנש"ק וכו' מו"ה צבי הירש הורוויץ נ"י אבד"ק ראזוואדאב מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק השו"ב דקהלתכם שיש לכמה אנשים עליו חששות בעניני שו"ב ומזמינים אותו ליסע לעיר אחרת ושם יעידו עדותם עליו והשו"ב רוצה שיעידו עליו בב"ד שבעירו לפני מעכת"ה ובית דינו והמערערים ממאנים באמרם שהרב וב"ד הם אוהבים של השו"ב ונוגעים:
1
ב׳הנה לא ידעתי מקום לדבריהם המערערים כלל חדא שהרי מבואר בחו"מ סי' ז' ס"ז בהג"ה שאין הבע"ד נאמן לפסול הדיין בשביל שהוא שונאו או אוהבו אא"כ מביא ראי' לברר הדבר ועוד דהא דוקא בדין שיש בו חשש נטיית הלב שונא ואוהב פסול אבל לקבל עדים ולכתוב עדותן נראה דגם שונא ואוהב כשר שהרי הוא כותב רק מה שהעדים אומרים דמי לעדים עצמן שגם אוהב ושונא כשר לעדות כמ"ש ברס"י ל"ג והרי יוכלו לעשות הגב"ע בפני ב"ד דמתא ולשליח הגב"ע לפני רב אחר ועוד נראה דדוקא בדברים שבממון שאינו נוגע לעצמן של הדיינים יש לחוש שמא ע"י אהבתו ושנאתו יהי' דעתו נוטה לצד האוהב אבל בנ"ד שהוא ענין הנוגע לאו"ה וגם להב"ד עצמן יהי' נוגע שלא יכשלו בשחיטתו האסורה א"כ גם אוהב ושונא נאמן וכה"ג כתב בהג"א פ"ק דחולין דגם אם נימא דאין השו"ב נאמן נגד חז"א מ"מ כשאוכל בעצמו מהבשר כיון שאינו חשוד לאכול נבילות לכ"ע נאמן והרמב"ן ברפ"ק דגיטין תי' קו' התוס' דנילף מנדה דעא"נ נגד חזקה ותי' הוא דשא"ה שנוגע גם לעצמה וכיון שנאמנת על עצמה נאמנת גם לבעל. וע"ע כה"ג בתוס' חגיגה (דף י"ד ע"ב) ד"ה בתולה וכו' באמצע הדיבור כעין זה ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקכ"ו וסקל"ג וה"נ בנ"ד ועוד שבנ"ד כל הגב"ע רק למלתא דאיסורא וגם נוגע כשר ונאמן ועוד שהרי גם בס"ת שנגנב שלא ידונו דייני העיר מבואר בתשו' ח"צ סי' קל"א ושב יעקב סי' ד' דבזה"ז שמקבלים רב לעיר המנהג שדנים בכל עניני הקהל בפני הרב דמתא ומכ"ש אם יש לו גם דיינים וגם בלא שום סילוק כשרים לדין וכ"ה בתשו' רמ"א סי' נ"ב ומכ"ש בעניני שו"ב שזהו עיקר ההתמנות של הרב והשגחתו וחס לי' לזרעא דאבא קדוש ישראל זצ"ל להיות נחשד להתיר את האסור בשביל נטיית הלב באהבה וכדומה לכן אין להמערערים שום זכות להזמין את השו"ב לפני ב"ד אחר כיון שהב"ד שבעירו אינם מסלקים א"ע מדין זה וכבר פסק הרמ"א סי' ג' ס"א שבדיינים קבועים אין ביד הבע"ד לדין בזבל"א וע' בתוי"ט פ"ג דסנהדרין ובגאון צבי סי' י"ג ואכמ"ל וה"נ בזה ובפרט דבענין גב"ע על שו"ב דתלוי בהכרת השו"ב והעדים א"א כלל לעשות גב"ע אלא בפני ב"ד שבעירו שיודעים ומכירים כל אחד. לכן הדבר פשוט שאין שום חיוב על השו"ב ליסע עמהם למק"א ובפרט שיש עוד שו"ב בעיר לאכל בשר שחיטתו. והנלע"ד כתבתי:
2