שו"ת מהרש"ם חלק ב קל״חTeshuvot Maharsham Volume II 138
א׳ב"ה ה' חיי תר"ס ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלום גאלרענבערג נ"י אבד"ק סוואליווע: באונגרין:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות ששלח את בנו בכפרים לקבץ מעות א"י והי' הרבה מעות נחשת ועשו כריכות כל אחד מסך חמשים צ"ל ונתנום בקדרה ושמוהו בארגז והניח בתוכם גם כריכות של מעות כסף חמשה ר"כ בכל כרך וה' נרשם על כל אחד המספר ורו"מ לא ידע ובבוא איש א' שליח מאדון להחליף נתן לו רו"מ חמשים כריכות בעד עשרים וחמשה ר"כ כי סבר שהכל נחשת וכאשר בא בנו לביתו הודיע לו מזה ושלח להאדון והחזיר לו י"א ר"כ ואמר שיותר לא הי' שם ועתה חסר לו כפי חשבון בנו סך עשרה ר"כ ויען כי חשבון הצעטיל הראשון נאבד רק העתקה נשאר חשב אולי טעה בנו בהעתקה ולא חסר כלום אולי נשאר ביד האדון המותר במזיד או בשוגג ונסתפק רו"מ אם הוא מחויב לשלם ההיזק:
2
ג׳הנה מ"ש דיש ספק אולי טעה בנו בהחשבון אינו נ"ל כלל חדא שהרי מותר לו לישבע על חשבון פנקסו כמ"ש הרמ"א סי' ס"ד בשם תשו' הרא"ש וע' בש"ג שעל המרדכי פ"ב דכתובות דאין לחוש לדבר שאינו מצוי וע"ע בש"ג פ"ז דשבועות עוד בזה ואף דבכנה"ג ובאה"ט כתבו בשם מהראנ"ש דעלה א' לא מקרי פנקס היינו במה שמנהג לכתוב בפנקס ממש אבל בכה"ג שנוסע בסביבות המנהג תמיד לכתוב על עלה א' וזהו פנקסו ולא שכיח שיכתוב יותר מכפי שהוא ואם העתיקו מסתמא העתיק יפה ולא שכיח שיהי' טעות בסך עשרה ר"כ במכוון וגם מ"ש רו"מ דדמי להא דסי' שפ"ח והיא מהש"ס סו"פ הכונס גבי ההוא גברא דבטש בכספתא והי' בו מרגליות דאין להוציא מידו מספק דלאו אורחא להניח מרגניתא בכספא ג"ז אינו נראה דהנוסע בדרך אין לו כיסים מיוחדים ולפעמים מערב יחד ובפרט כיון שכתב על כל א' כמה יש בו אין לו לחוש להניחם יחד שהי' בטוח שכל הנוטל משם ישגיח לקרות הנרשם עליהם והרי קיי"ל דסמכינן על כתיבה כדאי' ביומא (דף נ"ה סוע"א) דפריך אביי דניעבד תרי ונכתוב עלייהו הי דחובה והי דנדבה ומשני ר"י ל"ל כתיבה ופירש"י דזמנין לאו אדעתי' לעיוני בכתבא והדר מייתי ראי' דגם ר"י מודה דסמכי' אכתיבה ע"ש ובע"כ דאורחא לעיוני בכתבא. וה"נ בנ"ד וביבמות (דף צ"א ע"ב) פריך אהא דכתב לשם מלכות וכו' הי' במזרח וכתב במערב וכו' תצא מזה ומזה וכו' ואף דלמסקנת הש"ס דאשנויי ליקו וליסמוך מ"מ הרי נמנע ר"פ ולא עבד עובדא ועוד דשאני התם שצריכה לילך לב"ד לאקרויי גיטא אבל הכא הי' בידו לעיין בהנרשם בנקל:
3
ד׳ואולם הנה בנ"ד שהוא מעות עניים כבר הביא רו"מ מהא דסי' ש"א ס"ו דאפי' פשע בהם פטור אא"כ הי' מופקדים בידו לצורך עניים מיוחדים אך מה דפשיטא לי' לרו"מ הדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא וכבר האריך במח"א הל' שומרים סי' ט"ז וס' י"ז להוכיח שדעת רש"י וסייעתו דהיכי שהבעלים מסרו לידו שלא אדעתא שיחלקם הוא לעניים אלא לשמור חייב הנפקד ובנ"ד לא נמסרו ליד רו"מ לחלקם לעניים אלא בתורת שליחות שהוא ישלחם ליד הגבאים העוסקים בהחלוקה וכל זמן שלא קיים שליחותו ביד בעלים או ביד הגבאים הממונים לתבוע המעות שנתנו לו לשי' רש"י הנ"ל (ובתשו' שער אפרים חחו"מ סי' קכ"ב באמצע התשובה האריך בביאור דברי רמב"ם ומהרי"ק וש"ע סי' ש"א בענין זה ובדין הפקיד הגבאי מעות צדקה ביד איש אחר שבסמ"ע סק"ט אבל בנ"ד אין נ"מ מזה כמובן) אך דמ"מ המוחזק יוכל לומר קים לי ועוד דבנ"ד הבעלים שנתנו המעות אין ביד שום א' לתבוע דשמא לא נחסר משלו כלום וגם אין בידם לטעון ברי שאין שום א' יודע כמה הי' בצירוף כולם יחד. ובדבר מ"ש רו"מ מדברי תשו' תו"י סי' קצ"ט שהובא בפת"ש סק"ו דגם היכא דפטור מלשמור ולא לחלק היינו בד"א אבל לצי"ש חייב ובמהר"ם שיק חו"מ סי' י"ד כתב להיפוך הנה אני מצאתי להגאון ביד יוסף לב"מ (דף ל"ז ע"ב) בד"ה ראיתי בספר לח"מ וכו' דהא דהמזיק מת"כ או שאכלן חייב לצי"ש היינו במזיק ממש או שאכלן אבל אינו חייב בפשיעה אפי לצי"ש כדאי' בב"ק בהא דלשמור ולא לחלק דאפי' בפשיעה פטור וגם לצי"ש פטור. ומ"ש רו"מ מתשו' פ"י ח"ב סי' ק"ג דמקרא דלשמור ילפי' לפטור מפשיעה נגד הציבור אפי' בעניים דרמו עלייהו דלא מיפטר משום ממון שאין לו תובעים מ"מ פטור מקרא דלשמור ולא לחלק אבל מזיק בידים חייב אבל נגד עניים בדליכא תביעה מציבור דהוי ממון שאין לו תובעים פטור אפי' במזיק בידים ובתוס' ורא"ש חולין (דף ק"ל) כתבו דנ"מ בין הטעמים בהא דמזיק מת"כ דפטור אי משום דכתיב וזה או משום דהוי ממון שאל"ת דאי מקרא גם לצי"ש פטור אבל מטעמא דהוי ממון שאל"ת חייב לצי"ש וא"כ במת"ע לענין חיוב פשיעה פטור גם לצי"ש כיון דנלמד מקרא. הנה זה כמה שנים הבאתי מדברי תוס' הנ"ל וגם גוף החילוק של הפ"י כבר כתב הרא"ה ואס"ז ב"ק הנ"ל דבממון שא"ל תובעין גם מזיק בידים פטור והיכי שנמסר לידו בתורת שמירה ולחלקם לעניים חייב בהיזקו ומ"מ פטור מחויב שמירה וע' במח"א הל' שומרים סוס"י ט"ז הנ"ל מ"ש בזה וכיון שבנ"ד שיש מותר ביד הנשיא ולא מקרי קצובים לעניים ידועים וגם הר"מ שיק הנ"ל מודה דמקרי ממון שאין לו תובעים הי' נראה עיקר דגם לצי"ש פטור. אך דמ"מ כיון דהגבאים הכוללים מינו את רו"מ לקבץ המעות ולהביאו לידם והבעלים נתנו לידו ג"כ אדעתא דהכי והוא רק שלוחם נ"ל דלצי"ש לא יכניס רו"מ א"ע בספיקות כעין מ"ש בתשו' חו"י שם ובפרט שאינו סך מרובה וישלים כפי חשבון המגיע דכלפי שמיא גליא והנלע"ד כתבתי:
4