שו"ת מהרש"ם חלק ב קמ״זTeshuvot Maharsham Volume II 147
א׳ב"ה ו' ויצא תר"ס ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה יחיאל לערנער נ"י רב ומו"ץ דק' אקנא: ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנשתטית זה ה' שנים ובכל הקיץ היא משוגעת גמורה בכל הפרטים ובכל ימות החורף היא חכומה ופקחית בכל דבריה ומנהלת את ביתה ויודעת בטיב מו"מ ובעת כניסת החורף מתיישבת דעתה לאט לאט עד שנעשית חלומה ויען כי הבעל איש עני ומדוכא דופק על שערי היתר לגרשה מרצונה בעת חלימותה יען כי א"א לו להשיג הסכמת מאה רבנים:
2
ג׳והנה רו"מ הביא מדברי הט"ז סי' קי"ט דאפי' אם הי' כן ג"פ אם לא הי' קביעת וסת שוה בחודש פ' ויום פ' יש להתיר לגרשה הנה אמת שהט"ז כ"כ ואף שראיתי בשו"ת ארי' דב"ע חא"ע סי' כ"ה באמצע התשו' שהשיג ע"ד הב"ש אחרון א"ע סי' ט' שהביא כן בשם הט"ז והוא השיג עליו דהט"ז חידש רק דצריך שתתחזק הוסת ג"פ אבל שיצטרך להיות בזמנים שוים אין זה דומה לוסתות של נדה ובמחכת"ה לא עיין היטב בדברי הט"ז וצדקו דברי הב"ש אחרון שהרי כתב הט"ז דתרתי בעינן שיהי' השטות ג"פ ושיהי' בזמנים שוים ומ"ש הארי' דב"ע שם דהיכא דאין הזמן קבוע אימתי חלומה ואימתי שוטה פשיטא דא"א לגרשה מדינא כמ"ש הב"ש סי' קכ"א סק"ד הנה הגם שמצאתי בא"ז בשו"ת שבסופו סי' תשע"ח שמסופק בכה"ג שאין זמן קבוע לחלימותו ושטותו אי מקרי עתים חלים אבל כבר הארכתי בחיבורי דעת תורה סי' א' סקמ"ג להוכיח דגם בכה"ג מקרי עתים חלים אבל הנה בשו"ת גור ארי' יהודא חא"ע סי' כ"א השיב לבעל ב"ש אחרון בענין הנ"ל ופקפק ע"ד הט"ז מנ"ל לחדש דבעינן שיהי' בזמנים שוים דלא דמי כלל לוסת דנדה דצריכה לחוש ליום קביעת הוסת לכן בעינן זמנים שוים אבל הכא דהחשש שתחזור לשטותה כדרך המשוגעים שבימי החום גובר החולי עליהם ובימי החורף הם בישוב הדעת אף שאין הדבר קבוע באיזה יום ובאיזה חודש גם הט"ז מודה דאין בזה מוקדם ומאוחר לחודש ויום ע"ש ובאמת שגם בעל ב"ש אחרון לא סמך על טעם זה לבד רק לסניף כדרך בעלי התשובות ועיקר טעמו מפני שלא היתה שוטה בדברים הנזכרים בש"ס וצירף דעת הר"ש דבכה"ג אין לה דין שוטה ובתשו' גא"י שם השיג עליו גם בזה דדוקא לגבי הבעל פליגי הר"ש והרמב"ם בדין שוטה אבל באשה דחיישי' לגרירה הכל תלוי אם יודעת לשמור א"ע שלא יגררו אחרי' ע"ש ואני מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סוס"י תנ"ה דמוכח דגם בזה נחלק הר"ש וסיים דאם אינה מאבדת וכו' כפקחת היא ע"ש ובנ"ד שכתב רו"מ שהיא שוטה גמורה בעת שטותה א"כ אזל לי' צד היתר זה ובפרט כפי שכתב רו"מ שיש ספק בנ"ד אם הזמן קבוע א"כ מספק בודאי אין להקל בכה"ג וע' בתשו' רח"כ א"ע סי' נ"ד שהמציא דהיכי דנמשך עתה זמן חלימותה יותר מפעמים הקודמים יש לתלות שתשאר כך לעולם ואופן זה לא נודע עוד כעת בנ"ד גם צידד דהיכי דבעת חלימותה הוא בריאה לגמרי ככל האדם יש להקל וכפי מכתבו גם בנ"ד כן הוא אבל באמת ד"ז תמוה דכיון דכל החשש משום גרירה בימי שטותה א"כ מה מהני בריאותה בעת חלימותה ואף די"ל דדוקא היכי שגם בעת חלימותה היא קצת חלושה זהו לאות שלא נתרפאה עוד לגמרי לכן יש לחוש שיחזור השטות לבא עוד הפעם אבל היכי דהיא חלומה לגמרי טפי יש לתלות שנתרפאה כבר ולא תשיב עוד לשטותה אבל ג"ז תמוה דכיון שכבר נתרפאה כן ג"פ והיתה חלומה לגמרי ואפ"ה חזר השטות לבא א"כ הרי הוחזקה בכך וגם עתה יש לחוש לזה כיון שהוחזקה בכך:
3
ד׳וכה ראיתי שהג"פ ושאר אחרונים הביאו מתשו' מבי"ט ח"ב סי' כ' שכתב דהא דעתים חו"ש אין לגרשה דוקא אם בכל יום עתים חלומה ועתים שוטה משא"כ כששוהה כך איזה ימים. ועיינתי שם וראיתי דעיקר טעמו דמיירי שם שגם בעת שטותה יודעת לשמור גיטה עכ"פ דבדיעבד מגורשת לכן כתב דבעת חלימותה גם לכתחלה יכול לגרשה וע"ז כתב דמ"ש בירושלמי עתים חלים וע"ש אינה מתגרשת היינו בעחוע"ש ביום אחד אבל כשהיא חלומה כמה ימים לא ובפרט אם יודעת לשמור א"ע גם בעת שטותה יודעת לשמור גיטה וגם בזה אין לסמוך כלל להקל שהרי בא"ז בשו"ת הנ"ל מפורש דגם ביודעת לשמור גיטה וספק אם יודעת לשמור עצמה בשעת שטותה אין לגרשה בעת חלימותה גם בנמשך שבוע א' חלומה ושבוע א' שוטה ומאז מצאתי דברי הא"ז והבאתיו גם בדע"ת וכעת ראיתי בשד"ח מערכת גירושין סי' א' אות ד' שהביא כן בשם עמודי אש סי' כ' שהעיר בזה ע"ד המבי"ט ולא ידע שם כי שו"ת רח"כ איננו ס' מים חיים ע"ש:
4
ה׳והנה בגוף הדבר עלה בלבי דהא הט"ז תמה איך החמירו על הבעל שיתעגן ויתבטל מפו"ר ויהי' כל ימיו בהרהורי עבירה משום חשש גרירה שהאשה באותה שעה איננה בת דעת ופטורה ממצות וא"א לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ומכ"ש בזה וגם בשו"ת רח"כ שם תמה בזה ולכן כתבו דדוקא בזמן הש"ס גזרו בזה שהי' בידו לישא אחרת משא"כ בזה"ז ובשו"ת רח"כ הוסיף דגם אם ישא אחרת כיון שאשה זו אגידה בי' לא יהבי לי' אחרינתא כמ"ש רש"י בכתובות (דף ע"ז ע"א) ד"ה ליתני וכו' ובתשו' הריב"ש ביאר משום דלא יהבי לי' אחרינא ע"ש ובאמת שסברא זו מפורשת בש"ס שם (ד' ס"ד) ע"א ולא אדע מדוע הוצרך להביא ד"ז בשם ריב"ש. ונראה דאין כונת הירושלמי משום עבירה דידה אלא דמשום גרירה יכשלו בה רבים שיומשכו אחריה בזנות ובכה"ג משום עבירה דרבים אומרים לאדם חטא וכו' כדאי' כה"ג בגיטין (דף ל"ח סוע"א) ורע"ב וגם שם נקט לשון מנהג הפקר נהגו בה ונחשבים כעין אנוסים כמ"ש התוס' בשבת (דף ד' ע"א) ועפ"ז יש להמציא דבזה"ז שיש בתי פקודות הממלכה שמושיבין שם החולים חסירי הדעת בבתים מיוחדים לשמרם אם רק נודע מזה להשרים שבכל עיר ואף שלפעמים ע"צ המיעוט אין אפוטרופס לעריות וגם השומר וכו' אבל הם עכו"ם ואין אחריותם עלינו וא"כ אם יקבל עליו הבעל באלה ושבועה חיוב השמירה בתחלת ימי הקיץ והחום לחקור ולדרוש על מהותה ולהודיע לממוני ופקידי הממלכה ליקחנה אל בית הפקודות וכבר כתב הסמ"ע סי' ל"ד סק"ל דמה שהאדם מקבל על עצמו בשבועה מידכר דכיר ולא ישכח א"כ בכה"ג לא שייך חשש גרירה וגם בלא"ה ע"פ רוב הדבר מתפרסם ולא ימלט שלא יודיעו לפקודי הממשלה ולפ"ז י"ל דבמקום שיש השגחת הממשלה ע"ז ל"ש כלל חשש גרירה ואף דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו מלבד שד"ז לא שכיח כלל ובמלתא דל"ש א"צ מנין אחר להתירו כמ"ש הב"י וט"ו א"ח סי' של"ט ועוד דבמקום מצוה וחז"ל תקנו משום חששא גם במקום ביטול הבעל מפו"ר או ממצות לערב אל תנח או משבת יצרה כשנתבטל החשש א"צ מנין אחר כמ"ש בתשו' בר"א חא"ע סי' מ' אות ד' ה' ו' ואני מצאתי בפנים יפות עה"ת פ' בהעלתך בפסוק על אודות הכושית וגו' שהעלה כן והעיר ג"כ מהש"ס פ"ק דביצה שהביא הבר"א שם ותי' דהתם משום דגם הנשים נאסרו ובנשים ליכא מצוה דיכולה למחול כדאי' בכתובות (דף מ') אי אמרה לא בעינא וכו' ותי' בזה קושי' התוס' שבת (דף פ"ז) ע"ש וה"נ בנ"ד וגם אי נימא דבסתמא אין להתיר גם בזה"ז מ"מ בצירוף שבועת הבעל יש מקום להקל אך שמהרי"ו חידש דגם בגוונא דליכא חששא דגררא לא פליג בתקנת חז"ל ובשלמא אי נימא דבמדינתינו שהממלכה משגחת ע"ז ל"ש הך חששא כלל י"ל דל"ש לומר לא פליג ממדינה למדינה וע' שבת (דף צ"ב ע"ב) ותוס' שם ד"ה ואת"ל אבל אם נאמר דההיתר מצד שהבעל יקבל עליו שמירתה שוב י"ל דלא פליג ואף שהט"ז מפקפק ע"ד מהרי"ו דמנ"ל שגזרו בחשש גרירה משום לא פליג אבל לכאורה ממקומו הוא מוכרח שהרי הירושלמי קאמר איכא בינייהו ביש לה אב וכדומה והול"ל דא"ב בכה"ג שהאב מקבל עליו שמירתה אבל י"ל דבדאיכא אב שיקבל עליו את שמירתה הרי יכול הוא לקבל את גיטה ומ"מ קשה להקל נגד דעת מהרי"ו אבל י"ל לפמ"ש בפסקי מהרא"י ומג"א סי' תמ"ז סק"ה דמ"מ אין להחמיר בלא פליג כמו בגוף התקנה וע' ח"ס יו"ד סי' קצ"ז מ"ש בזה ולפמ"ש הפמ"ג בא"ח סי' קכ"ח בא"א סק"ל דהיכי דאסור רק משום לא פליג לא העמידו דבריהם במקום תורה א"כ י"ל דבזה"ז דאיכא חדר"ג ואיכא ביטול מצוה עי"ז כמש"ל נהי דבדאיכא חשש גרירה העמידו דבריהם במקום תורה מ"מ אין לאסור בכה"ג משום לא פליג היכי דליכא חשש גרירה ומ"מ אין בידי לחדש קולא כזו רק באופן אם יבורר שאין הזמן השטות שוה בזמנים או שעכשיו קדם החליחות מכפי שהי' בזמנים הקודמים או שהוטב בריאותה או שיומשך איזה זמן יותר אזי בצירוף הנ"ל נלע"ד דיש להקל:
5
ו׳ומה ששאל לפרש לו דברי רש"ל בח"ש שבת (דף ל' ע"ב) מא' אמרתי דכוונת רש"ל להשיג דקרא דאם רעב שונאך נדרש נגד היצה"ר כדדרשי' בסוכה (דף נ"ב ע"א) דאם רעב שונאך שהוא היצה"ר האכילהו לחם ד"ת וכן מים אלו ד"ת אבל הכסיל הזה שהי' עם הארץ הלא אסור ליתן פתו למי שאין בו דיעה כדאי' בסנהדרין (דף צ"ב) ובש"ס פ"ק דב"ב אמר רבי מימי לא נתתי פתי לע"ה לכן לא יתכן שיהי' מקרא זה נדרש על כסיל כזה כפשוטו:
6