שו"ת מהרש"ם חלק ב קמ״וTeshuvot Maharsham Volume II 146
א׳ב"ה ה' ויצא תר"ס ברעזן להרב וכו' מו"ה חיים רוזינבערג נ"י אבד"ק קארליפקע:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה עגונה זה כעשר שנים שעזבה בעלה ונסע לאמעריקא הדרומית מקום שאין שם רב ולא ת"ח שיודע לסדר שם גט ואחר כמה יגיעות והוצאות שלח רו"מ לשם נוסח שיעשה הבעל את הסופר והעדים והשליח לכתוב וליתן גט לאשתו ובא מכתב חתום משלשה אנשים שאין חת"י ידוע בכאן איך שהבעל שמואל דוב דמתקרי שמואל בער בן יצחק בא לפניהם ואמר כפי הנוסח שסידר רו"מ מקודם והמכתב נכתב לרו"מ אבל הבעל לא חתם על המכתב ההוא אלא שבא ג"כ מכתב לאמו בכתב ידו שהוא נוסע משם עוד למרחקים ולכן שלח להרב הכתב של הגט ובאם שהרב לא יתירנה בזה אזי תשאר עגונה עולמית כי הוא נוסע למקום שאין שם יהודים כלל עוד שלח הבעל כתב מינוי שליחות בסידור הקדום כפי הנוסח ששלח אליו רו"מ ליד א' מקרוביו והוא חתם א"ע עליו בחתימת ידו וקרובו הנ"ל הביאו ליד רו"מ וכפי ד' האשה עוד לפני איזה שנים שנסעה לשם ומצאה אותו דר עם אשה אחרת וברמאות הטעה אותה שתסע לביתה והוא יבא אחריה. עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה לא ביאר רו"מ אם חת"י הבעל ניכר ע"פ עדים כשרים או רק ע"פ אמו וקרוביו שאינם כשרים להעיד ואם אין עדים כשרים אינני נזקק לד"ז אך באופן אם חת"י ניכרת ע"פ, עדים על אופן זה יסבו דברי אלה וזה החלי בס"ד:
3
ד׳הנה בגוף מחלוקת הפוסקים שהאריכו הרד"ך בית ג' והפר"ח סי' ק"כ כבר הארכתי בתשו' א' לפלפל בזה אם יש להקל נגד הירושלמי והתוספתא והנה ראיתי במכתב מאליהו שער א' סי' ה' שהוכיח מדברי הריא"ז שבש"ג גיטין פרק מי שאחזו דגם להמקילים בכתב בכת"י לעדים שיכתבו ויתנו היינו דוקא בכותב בפני העדים ומוסר לידם הכתב אבל כשאינם לפניו והבעל כותב ושולח להם ע"י אחר לא תהא כתיבתו גדולה מאמירתו בפיו דהוי כאמר אמרו והשיג על הב"י סי' ק"כ שהבין דכונת ריא"ז דמה שפוסל בשולח להם בכתבו ע"י אחרים דר"ל כשכתב לאחרים שהם יאמרו לסופר ועדים ויכתבו והביא סמוכין לזה מדברי הרמב"ם והרשב"א ושם בנה דיק על כל ראיות הרד"ך ודחה כל דבריו ומסיק להחמיר בזה אפי' במקום עיגון וע"ש שדחה גם דברי המבי"ט ח"ב סי' קנ"ה בענין זה אך דלפמ"ש בשו"ת פ"י ח"ב סי' פ"ד בשם תלמוד הרשב"א בשם הרמ"ה דטעם האוסרים ע"י כתב דשמא משטה הוא או דנטרפה דעתו ודעת הפ"י דטעמא דשמא אינו מבין בטוב מתוך הכתב ואינו מתרצה בלבו דבכתב לא מחזי כשיקרא ע"ש הגם דס"ל דגם בשולח ממדה"י דינא הכי כמבואר בכל הפוסקים מ"מ בכה"ג דנ"ד שעזב אותה מכמה שנים ואינו זנה ומפרנסה שמדינא כופין אותו לגרשה כמ"ש באה"ע סי' קנ"ד מהיכי תיתי נימא שאינו מרוצה הרי אדרבא כופין אותו שיאמר רוצה אני ומטעמא דבודאי לבו מרוצה למה שמחויב בכך כמ"ש הרמב"ם סופ"ב מגירושין ובפרט שהרי כתב לאמו וקרובו ג"כ מזה והזהיר שאם הרב לא יתירנה תישאר עגונה עולמית א"כ חזינן שעושה כן בלב שלם ובפרט דלפי מכתב הב"ד שאמר כן לפניהם א"כ איכא נמי דעת כמ"פ המקילין באמירה לפני ב"ד אפי' שלא בפני הסופר והעדים וכבר כתב בתשו' כתר כהונה סי' ע"ו בשם תשו' הגה"ק מקאזניץ והגה"ק בעל הפלאה שהתירו משום ס"ס בכה"ג ובפרט דלפמ"ש הרמב"ן והר"ן פרק ו' דגיטין בסוגיא דאמר אמרו דבעלמא אדם עושה שליח שלא בפניו וטעמא דאמר אמרו פסול משום דכתי' וכתב לה לשמה א"כ בעינן שהבעל בעצמו יצוה ובתוס' גיטין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והא לאו בני דיעה נינהו וכו' דלא בעינן שליחות בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר והא דאמרינן לקמן (ד' ע"א) צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו לאו משום שליחות הוא אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשוב לשמה אלא חשוב סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין קיימא כדאי' ריש זבחים ע"ש א"כ בנ"ד דעומדת להתגרש שהרי צרורה בעיגון זה עשר שנים וכפי מכתבו נוסע עוד למרחקים יותר ותשאר עגונה עולמית א"כ בכה"ג ודאי דסתמא כשר ומהני גם בלא ציוו' של הבעל אך דלהסוברים דבעינן שליחות בגט אין מדברי התוס' ראי' אבל הרי הבאתי מדברי הרמב"ן והר"ן דבעלמא אדם עושה שליח שלא בפניו ורק בגט משום דבעינן וכתב הבעל לשמה ל"מ השליחות שלב"פ א"כ בנ"ד דסתמא כשר מהני שפיר לכ"ע השליחות שלב"פ:
4
ה׳ועוד נראה דגם להמחמירים היינו אם הבעל עשה מעצמו השליחות בפיו או מפי כתבו יש לחוש שמא בא להשטות בה או שאין רצונו בזה או שאינו מכוין לשמה אבל בנ"ד שרו"מ שלח לשם כל הנוסח ושם מבואר שעושה הכל לגרש לשמו ולשמה והוא מיאן כמה שנים בזה עד עתה שנתרצה לזה והסכים לכתוב כל הנוסח ששלחו אליו מכאן א"כ כל מה שעשה עשה ע"ד הב"ד דכאן וכבר כתב בשו"ת כת"כ ס' ע' להוכיח מהא דגיטין (דף כ"ד) הכל כשרים לכתוב הגט אפי' חש"ו ופריך והא לאו בני דיעה נינהו ומשני בגדול עומד ע"ג ופירש"י שהגדול מזרזו שיכתוב לשמה וקשה הא קתני שם גם חרש והרי החרש אינו שומע ואינו מדבר ובמה יוכל הגדול לזרזו שיכתוב לשמה ובע"כ שמזרזו ע"י כתב שיכוין לכתוב לשמה ומוכח דזירוז כזה מהני ע"ש א"כ מכ"ש בנ"ד שהוא פקח וכיון שנתרצה למלא המבוקש כפי הכתב שישלח רו"מ לשם הרי מה שעשה הי' באזהרת ב"ד לעשות לשמה ושפיר מהני עשיית השליח שלב"פ לכ"ע:
5
ו׳ובדבר מה שאין מכירים חת"י הב"ד כבר הסכימו הגאונים הנ"ל בתשו' כת"כ להתיר במקום עיגון גם בכה"ג שעשה הבעל שלוחים מרחוק וגם בשו"ת דברי חיים ח"ב אה"ע סי' פ"ו האריך בכמה צדדי קולא גם בדליכא עדים שמכירים חת"י הבעל ע"ש ועכ"פ בנ"ד באם דיכירו חת"י הבעל בודאי יש לסמוך על הכתב של הב"ד אף שאין חת"י ניכר כאן וידעתי שבשו"ת ארי' דב"ע חא"ע סי' כ"ט פקפק בהיתר עשיית שלוחים ע"י כתב כשאין הסופר ועדים עצמם מכירים כת"י הבעל אבל במחכ"ת כל דבריו דחוים ואין עת להאריך וכבר ביררתי בתשו' הנ"ל שאין לחוש שמא ביטל הבעל את השליחות ובפרט בנ"ד שמדינא כופין אותו שיאמר רוצה אני ושלח כמה מכתבים לאמו וקרובו לחזק הדבר וע' בדברי אמת קונ' י"א סי' נ' שהביא מתשו' מהרי"ו ובפרט מתשו' מהרח"ש סי' כ"ז שמדברי תוס' ורא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' י"ב מוכח דבלא שבועה וחרם יש לחוש שמא ביטל הגט אבל העלה שם דדוקא בגט על תנאי יש לחוש לזה משא"כ בגט מוחלט והביא כמה ראיות לזה ע"ש ובאמת שכ"ה בש"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח ומכ"ש בנ"ד וכמ"ש:
6
ז׳ובענין אם לכתוב העומדת כבר ראו עיניו דברי השבו"י וישויע"ק והביאם גם הפת"ש סי' קנ"ד סקי"ט אבל בישויע"ק בעצמו סיים דמאן דעביד כהשבו"י לא משתבש א"כ נראה דאין לשנות מנוסח הגט במה דאפשר שלא לשנות. והנלע"ד כתבתי:
7