שו"ת מהרש"ם חלק ב ק״נTeshuvot Maharsham Volume II 150
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד פרידמאן נ"י מו"ץ דק' חוסט:
1
ב׳בארץ הגר:
2
ג׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' יר"ש שרו' בצער ומעוגן כמה שנים ואשתו יושבת במאסר ויצאה שם מן הדת ככל הגוים ממש ודת ישראל נמאס אצלה וא"א למסור גט לידה רק ע"י בעלה בעצמו ולא ינתן רשות לכנוס לשם רק להבעל בלא עדים אלא שיוכל להזמין עדים שיראו את הכל דרך החלון ונתרצית לקבל גט אך שבעיר הנ"ל אין מסדרין גיטין ובא לעיר חוסט לסדר לו גט אבל יוכל להיות כי עד שיבא לעיר האשה וימצא עדים וינתן לו רשות יעבור היום וכבר ראו עיניו דברי רדב"ז ויש"ש שהובא בב"מ ופת"ש סי' קכ"ז סק"ה וסק"ח שהתירו בדיעבד ובנ"ד שהוא שעה"ד כדיעבד דמי ואני מוסיף דבנ"ד שיושבת במאסר והוא מגרשה והעדים מבחוץ רואים דרך חלון וע"י התרת ב"ד בודאי קלא אית לי' ובפרט בנ"ד שכותבים הגט אדעתא שימסור לה בו ביום אלא שאפשר שיתעכב באונס בודאי יש להקל וע' תיקון עולם להגאון מהרש"ק ז"ל תיקון א' תשו' ב' שכתב שבחידושיו העלה דהא דבעל מביא גט היינו היכי שימסרנו ביומו אבל ביום אחר צריך שיתנהו ע"י שליח וכפי הנראה לא ידע מכל הנ"ל ובפרט שגם בס' מכתב מאליהו סי' מ"ד פסק להקל וכ"ה בתשו' מהר"ם מרוטנבורג האחרונים סי' כ"ג וע' בשד"ח מע"ר גט סי' ח"י מדברי כמה מחברים בזה וכ"ה בתשו' ספר יהושע בסופו. אך שרו"מ הביא מהיש"ש שראה נוסח על גט כזה ורו"מ כתב שמהראוי לסדר כפי סה"ג שבידינו אלא דבמקום שצריך לשאול את האשה ידלג וכן כשיגיע ליחוד עדי מסירה ידלג וזה יסודר לו במקום האשה ושיאמר בפ"נ ובפ"נ כמ"ש בסי' קמ"ב סי"ד בהג"ה והדברים פשוטים דכיון שאין לכתוב בגט העומדת היום ולדלג שאלות האשה לכן כתב היש"ש שראה נוסח על הגט:
3
ד׳ומ"ש מהתו"ג סי' קמ"ב ופת"ש שם סקכ"ה שהראה מקום לנוסח הרשאה להב"י סי קמ"א ושם בד"ה כתב בא"ח זהו לשון שליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט וכו' (והנה מ"ש רו"מ דמלשון זה משמע דמותר לכתחלה לעשות כן לא אדע מהו דאפשר מיירי בגוונא, שהעיר קרובה ויתן הגט באותו היום לאשתו) והעיר רו"מ דלפי לשון הא"ח וב"י נראה שיכתבוהו בלשון מעשה ב"ד וגם אמאי צריך ליתן בפני ג' ואמאי לא סגי בפני ב' עדים ובפרט לפמ"ש הב"ש סקכ"ז דכל טעם הא"ח משום דס"ל כרבה משום לשמה בודאי סגי ב' עדים והביא כן בשם ארץ צבי סי' קמ"ב:
4
ה׳הנה לפענ"ד בודאי כל דברי הא"ח הם לחומרא בעלמא מפני שאין אנו בני תורה ויבואו לטעות גם בשליח לכן ס"ל לעשות כפי שעושים בשליח שיאמר בפ"נ וגם יתנהו לפני ג' ובאמת שבתשו' רדב"ז ח"ד סוס"י רע"ד מפורש דא"צ לומר בפ"נ והביא ראי' מהמרדכי דמפורש כן ע"ש ובעיקר הדבר שאין אנו בני תורה עמ"ש בדע"ת סי' ל"ג סקס"ה וסי' ס' סוסק"ה והמעיין בתשו' תשב"ץ ח"א סי כ"ב שם ימצא שהביא סתירות דהא שנוהגין היתר בתורמוסי שליקי דעכו"ם מוכח שאנו בני תורה ומהא דמבשל בשבת מוכח להיפוך ולכן העלה דבכל מקום שיש ת"ח ממונה שע"פ יצאו ויבואו בדיני התורה חשיבי כל העיר כבני תורה וכן מתירים קבורת מת ביו"ט ב' ע"י ישראל מה"ט ודוקא במבשל בשבת אפי' במקום בני תורה מחמירין לגבי ע"ה ועוד העלה דדוקא לבני בבל וסמוכים להם מחמירים בקבורת יו"ט ב' ולא לדידן וגם י"ל דלדידן אין לחוש מפני שאינם בני תורה ע"ש באורך ולכל הסברות יש להתיר בנ"ד שכל הגיטים נעשים בפני ב"ד ואין לחוש משום שאינם בני תורה וגם ראי' מתשו' הריב"ש סוס"י קכ"ה והובא בב"י יו"ד סי' ר"א דלענין המשכת מים למקוה ברביי' והמשכה ליכא להחמיר לפי שאינם בני תורה כיון דעניני מקוה לב"ד מסורים ואין הכשר המקוה מסור לכל אלא לזריזים וחכמים ע"ש וה"ה בעניני גיטין וזהו סתירה גמורה לדברי הא"ח הנ"ל ולכן נראה ברור דבשעה"ד שא"א לתקן א"צ שיתן הגט בפני ג' וכדיעבד דמי וגדולה מזו מבואר בתוס' ביצה (דף ל"ו ע"ב) בד"ה תיתי לי וכו' אע"ג דאמרי' לעיל דאין עושין גרף של רעי לכתחלה ס"ל לרבה דהכא שרי משום פסידא דבי ריחיא וכו' ע"ש הרי דמשום פסידא דינו כדיעבד ומכ"ש בנ"ד:
5
ו׳ובגוף ד' הא"ח שכתב וז"ל והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ כיון שהבעל עצמו מביאו כדאמרי' בפ"ק דגיטין הבעל עצמו וכו' כי בעונותינו אין אני בני תורה כמו הראשונים עכ"ל והוא תמוה שמביא ראיי' לסתור שהרי בגיטין מבואר דהבעל עצמו אצ"ל בפ"נ ואיך הביא ראי' לסתור וכבר תמהו בזה מהרל"ח וב"ש ואני מצאתי בכלבו סי' ע"ה ככל לשון הא"ח ושם אי' בזה"ל והוא נכתב וכו' כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ אם יישר בעיניכם וכן הדין א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כיון שהבעל מביאו כדאמרי' בפ"ק דגיטין הבעל עצמו וכו' כי בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים עכ"ל ומבואר כי בלשון הא"ח וב"י חסר כמה תיבות דאדרבא הוא הביא בעצמו ראי' שאצ"ל בפ"נ מדינא אלא שכתב שאם יישר בעיניכם להחמיר שיאמר בפ"נ אע"פ שמן הדין א"צ מ"מ כיון שאין אנו בני תורה הי' מסופק אולי יישר בעיני הב"ד שבמקום האשה שגם הבעל יאמר בפ"נ ומבואר שהא"ח לא החליט כן כלל רק שעשהו באופן שגם הב"ד השני לא יהי' להם שום פקפוק בדבר (והרמ"א העתיק בסתם לפי שראה רק לשון הא"ח שבב"י) ולכן כתב שנעשה באופן המועיל שיוכל הבעל לומר בפ"נ ויתנהו בפני ג' ולכן כפי שכתב רו"מ שבנ"ד הוא שעה"ד ולא יהי' באפשר למצוא ג' שיהי' שם. די בשני עדים., ובדבר נוסח שטר שליחות למה זה נעשה נגד לשון הא"ח וכלבו אבל בודאי אין הנוסח מעכב:
6
ז׳ומ"ש בשם שו"ת שע"צ חא"ע סי' צ"ז שכתב בטעמא דאין נוהגים ליתן גט לבעל למסור גט לאשתו אפי' באותו יום משום שבזה"ז יש חדר"ג שלא לגרש בע"כ וחיישי' שמא יתנהו לה בע"כ ותמה ע"ז שמסתימת דברי הש"ע סי' ק"כ ס"ג והרמ"א שתק ולא הגיה כלום נראה דגם בזה"ז כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובע"כ דלא נחשדו ישראל בכך הנה לענ"ד גם אם בימי הב"י ורמ"א לא הוצרכו לחוש בכך בזה"ז בודאי אין לעשות כן כי רבו המתפרצים וכה"ג כ' הע"ז ביו"ד סוס"י קס"ט סוס"ק ל"ו וסי' קכ"ט סקכ"ד:
7
ח׳ובעיקרא דדינא דנ"ד כפי שכתב שאין מכניסין העדים לא אדע מה יעשו בקריאת הגט תחלה וסוף המבואר בסי' קל"ה וע"ש סעי' ב' בקראוהו ונתנוהו ליד בעל וגם צריך שיהי' עדים המכירים שם שהם איש ואשתו כנודע והנלע"ד כתבתי:
8