שו"ת מהרש"ם חלק ב קס״דTeshuvot Maharsham Volume II 164
א׳להרב וכו' מו"ה פנחס מאנדעל נ"י אבד"ק דובענקא. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה קשת רוח שזה ערך א' שנה וחצי נטפל לה חולי הארין ווינד ובתחלה בעת הנקתה הרגישה כאב בעת השתנה ואחר הטלת המים בעודה מרגשת הכאב נפל ממנה חתיכת דם ואחר שפסקו ימי הנקה וחזרה ווסתה בקביעות אירע לה כן כמ"פ שלא בשעת ווסתה ולפעמים בימי ליבונה ועתה זה ערך ב' חדשים פסקה מלראות דם ווסתה וכפי הנראה שנתעברה וכבר עשתה ע"י מיילדת עבריית בדיקת מהרי"ו פעם א' ועלה כהוגן ורו"מ הביא מדברי הרמ"א ודג"מ סי' קצ"א וכיון שעל המוך לא מצאה כלום ובבדיקה מצאה דם לשי' הדג"מ סגי בפ"א כיון שנודע שיש מכה במקום השתן אך שנסתפק אם יש לסמוך על בדיקת המיילדת אולי צריך לעשות ע"י רופא מומחה וגם מה לעשות בהפסק טהרה וז"נ שדעת הח"ד סי' קצ"ו דאפי' במכה שמוציאה דם ויש לה ווסת צריך שיהי' ההפסק טהרה נקי לגמרי ובתשו' ח"ס סי' קע"ז החזיק בדעת האב"מ ופסק דאחר שנבדקה בדיקת מהרי"ו הרי היא ככל הנשים עכת"ד שאלתו:
2
ג׳הנה המעיין בתשו' אב"מ סי' כ"ג וח"ס שם ימצא שגם הם לא הקילו רק כשלא פסקה ווסתה והוא רואית דם בזמנה ככל הנשים ולכן ס"ל דבפוסקת בטהרה בבדיקת חורין וסדקין אין דם שיוציא ע"י מ"ר אח"כ סותר דתלינן בדם שלא מן המקור אלא מהכליות אבל בכה"ג דנ"ד שפסקה ווסתה ואינה רואית אלא בהטלת מ"ר א"כ לעולם לא תטמא לכן אין מועיל הפסקת טהרה אא"כ מפסקת בטהרה ע"י בדיקת מהרי"ו שתטיל מ"ר בעוד המוך בפנים וכן צריך שיהי' ספירת יום א' מז"נ ע"י בדיקה הנ"ל ע"ש ותבין, ובגוף דברי הח"ד שהעלה דגם דם שלא בהרגשה סותר ז"נ מדאורייתא ראיתי בתשו' משיבת נפש סוס"י ל' שהעלה דאינו סותר מה"ת ועולה לז"נ אם פסקה רק פ"א בטהרה והעיר מחי' הרמב"ן לנדה (דף ל"ז) דמוכח להיפוך דאין עולה לז"נ אלא שאינו סותר לגמרי ודחה דאין ראי' ובפרט דכיון שהוכיח שדעת רמב"ם ור"ח ותוס' וראב"ד ורז"ה ורא"ש הוא כן אין לחוש לשי' רמב"ן וי"ל דהרמב"ן מיירי בלא הפסיקה פ"א בטהרה ועוד כתב לדחות הראי' מרמב"ן באופן אחר ע"ש באורך וע"ע בסד"ט סי' ק"צ סקצ"ג וסי' קצ"ד באורך בזה ואף שבשו"ת ב"ש ח"ב סי' כ"ח באמצע התשו' חשב למציאה מה שמצא ד' הרמב"ן הנ"ל והעלה כן לדינא שאינו סותר ואינו עולה ובסי' ח"י שם העלה דבכתם יש להקל דגם בימי ספירה אינו סותר אלא מדרבנן אבל בדם שלא בהרגשה החמיר אבל לא ראה דברי מש"נ הנ"ל וע' בישויע"ק סק"א שהעיר ג"כ מדברי רמב"ן ובתשו' בר"א סי' מ"ב אות י"ד תי' ג"כ לחלק בין אם הפסיקה בטהרה פ"א או לא וע"ע בתשו' נודע בשערים מ"ת סי' י"ג שהאריך ג"כ בדברי רמב"ן הנ"ל וחוכך להחמיר בראתה ודאי מגופה שלא בהרגשה אם כבר הוחזקה מקודם ג"פ בזבה ואין להקל אלא בכתם אבל לבסוף הביא דברי בר"א הנ"ל ונראה שהסכים לדבריו ע"ש. ובכ"ז לדינא בנ"ד שפסק ווסתה א"א להקל כ"א ע"י הפסק טהרה בבדיקת המוך וכן תעשה שנית ביום א' של ז"נ וממילא יהי' בצירוף מה שכבר בדקה פ"א במוך בדיקה ג"פ כדעת הרמ"א כי קשה לסמוך להקל בפעם א' כמ"ש האב"מ בתשו' סי' כ"ג שם ובהג"ה הביא גם בשם הגאון ר"ס מרגלית שחלק על הנו"ב והגם שבנ"ד יש לצרף סברא דכיון שנתהוה הדבר בימי הנקתה שחזקתה מסולקת דמים וליכא אז חזקת רוב דמים במקור יש לתלות טפי שבא ממקום השתן אבל הנה בתשו' שו"מ תליתאה ח"ב סי' מ"א צידד ג"כ להקל עפ"ז במינקת ובכ"ז לא היקל למעשה רק ע"פ בדיקת מהרי"ו והפסק טהרה ע"ש ומכ"ש בנ"ד שעכשיו אינה מינקת וע' בתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' ס"ז שהאריך והעלה לסמוך ע"ד הנו"ב אבל דוקא בבדיקה אח"כ ובנ"ד שא"א לה להפסיק בטהרה כלל וכבר פסק ווסתה נראה דצריכה להפסיק בבדיקת מוך וכן תעשה ביום א' של ז"נ וכמש"ל:
3
ד׳ומ"ש אם יש לסמוך על המיילדת כבר כתב האב"מ דצריך שתהא האשה מוחזקת ביראת השם ובקיאה כי צריך להזהר ברחיצת המקום מקודם ולהכניס המוך כרוך בפשתן שימלא כל הרחם בעומק היטב כפי המבואר באחרונים וטפי עדיף ע"י מיילדת מלעשות על ידי רופא עכו"ם או ישראל חשוד כדרך רופאי זמנינו שאין להם נאמנות כלל:
4
ה׳ובגוף דין בדיקת המוך מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' ח' באמצע התשו' וז"ל ואודות האשה שהיא עושה צרכי' ומצאה דם כבר בא מעשה לידי ושאלתי למורי הרב ר' שלמה ז"ל ואסר משום דשמא מחמת עצירת השתן הדור מ"ר למקור ואייתי דם וכו' כי כשיצאו מ"ר חוץ לנקב ובאין לבית החיצון וכו' שוב לא תוכל לעצור עצמה שיחזרו מים אחוריהם ויכנסו למקור וכו' אלא כך הפירוש כשנעצרים המים קודם שיצאו וכו' אז מתמלא מקום השתן עד שמשם דרך סדק או נקב יוצאים ונכנסים למקור ומביאין עמהם דם וכו' כשמשתנת אז חוזרין למקומן דרך הנקב שיצאו ומביאים דם המקור עמהם והמקור לא נפתח שאם נפתח המקור הי"ל לראות בבדיקה וכו' ולפ"ז לא יועיל אפי' אם תסתום הנקב בשעת הטלת מים עכ"ל הרי שהחמיר בבדיקת המוך ותשובתו היא ע"ד השואל באשה שמרגשת כאב בשעת השתן וגם יוצא דם ושאל אם יש לתלות בהמכה ואם מועיל להכניס מוך במקור ואח"כ תשתין ואם ימצאו דם בשתן והמוך יהי' נקי יש הוכחה שאין הדם ממקור ויש אוסרים דבתר דתמו מיא אתי דם בבדיקה דהדיר מ"ר למקור ואייתו דם וכו' ונסתפק עוד דאם יועיל בדיקת מוך אם צריכה בדיקה זו בכל פעם שמשתנת דלא דמי לבדיקת שפופרת דהתם הדם בא ממקום א' אבל הכא החולי מביא דם טהור אך שיש לחוש שמא מביא דם גם מהמקור צריך בדיקה בכל פעם ע"י מוך ואפי' בבדיקה ג"פ לא ניקל בסד"א עכת"ד השואל. וע"ז השיב תשובתו הנ"ל ומצאתי השאלה והתשובה הנ"ל כלשונה ממש גם בתשו' מהר"י מברונא סי' רמ"ה רמ"ו ובסי' רמ"ח כתב שהגם שהר"ח א"ז מחמיר מ"מ מהרי"ל ומהרי"ו מקילין ע"י מוך ובסי' רמ"ח שם באשה שא"י ליטהר ע"י חולי הארינווינד וכשמשתנת מים ראה דם במים אבל כשבודקת בעד אינה מוצאת דם והשיב דזהו נחשב מכה המוציא דם ואע"פ שאינה יודעת שזה הדם מן המכה כיון שידוע לכל שהארינווינט מוציא דם וטהורה אפי' אם בודקת בעד מיד לאחר הטלת מים ומצאה דם שלא בשוו' עכ"ל הרא"ה ובסי' רמ"ט הביא תשו' מהר"י מולין והוא תשו' מהרי"ל דבנשים שיש להם ווסת יש להקל ע"י בדיקת מוך ואם אין להם ווסת אין להקל דאל"כ לעולם לא תטמא ובסי' ר"נ הביא בשם מהר"ם שמחמיר במרדכי וצ"ע אמאי לא התיר ע"י מוך וי"ל דאיירו שאין שם כאב ע"י המים אבל ע"י הארינווינט מודה שיש לסמוך על המוך ובסי' ר"נ הביא בשם א"ז והג"א דאין לסמוך על שפופרת דאא"ב בבדיקה ושמא על בדיקת מוך יש לסמוך והביא ראי' לזה ובסי' רנ"ב אע"ג דתשו' מהר"א דמיקל דוקא אם נמצא דם במים ולא ע"י העד (והוא התשו' שהזכיר לעיל סי' תמ"ח) היינו משום דמתיר אפי' בלא מוך וכן שאר התשובות אבל ע"י מוך מתיר אפי' ע"י בדיקת העד אם כואב לה לעולם וגם כשמרגשת ואומרת שבא ממקום מ"ר עכת"ד וידוע שמהר"י מברונא הי' חבירם של מהרי"ל ומהרי"ו ונו"נ עמהם בכמה הלכות והרמ"א בד"מ מביאו כמ"פ ובעל תה"ד קרא אותו אביר הרועים והשוה אותו למהרי"ו בתשו' שבסוס"י ל"ג שם והרי מפורש אומר ובפרט בסי' ר"נ הנ"ל דאין להקל רק ע"י כאב וזהו דלא כהנו"ב שכתב דכאב לאו דוקא והעמיס שגם מהרי"ל ומהרי"ו ס"ל כן והרי שלך לפניך דליתא ואין להקל בלא כאב ובפרט שהרי הר"ח א"ז מחמיר אפי' בכאב דל"מ גם מוך א"כ נהי דאנן מקילין אבל בלא כאב אין להקל כלל וע"ע בתשו' ברכת יוסף סי' מ"ה מ"ז מ"ח שהאריך בדברי הר"ח א"ז ומהרי"ו ונו"ב ובשו"ת השיב אשה סי' מ"ב ותשו' ב"ש ח"ב סי' ל"ב ותשו' עט"ח סי' י"ד ומהר"י אסאד סי' רי"ח ותשו' הרי"מ סי' ו' ותשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' ס"ז ע"ה וטה"א סי' ב' וע' נודב"ש מ"ת סי' י"ב ותשו' ב"א סי' מ"ז מ"ח ואין עת הכסף פה. והנלע"ד כתבתי:
5