שו"ת מהרש"ם חלק ב קפ״בTeshuvot Maharsham Volume II 182
א׳ב"ה ד' יתרו תר"ס ברעזן להרב הה"ג וכו' מו"ה יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטש אבד"ק קלאביצק רוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אחר ג"י הראשונים מימי ליבונה מצאה כתמים יותר מכגריס וגם דם ממש ע"י בדיקה והדאקטר בדק ע"י כלי מראה מלוטשת (שפיגעל) ואמר שראה שיש מכה מבחוץ על המקור והיא מוציאה דם בשפע ואמר שאינו פותח כלל פי המקור ולכן אומר בבירור שזה הדם הנמצא הוא מן המכה גם האשה אומרת שהדם בא שלא בהרגשת פיהמ"ק ולפעמים מרגשת כאב גדול גם אומרת שהדם משונה מדם ראייתה עכתו"ד השאלה:
2
ג׳הנה בגוף דין נאמנות הרופאים כבר פסק הרדב"ז סי' ת"י וח"ס סי' קע"ה דבדאיכא רגל"ד ע"י הרגשת כאב נאמן הרופא והח"ס צידד דגם עכו"ם י"ל דנאמן בכה"ג ובתשו' רח"כ בסופו קונ' שאלת חכם בשם רב א' שחידש דבריאה בלא הרגשה מהני רופא עכו"ם ע"ש אבל הנה בחידושי ח"ס לע"ז (ד' ל"א) העיר בדבר חדש דכיון דעכו"ם משום דאכלי שקצים ורמשים חביל גופיי' א"כ כיון שכל לימודי הרופאים בניתוח וטבעי האנשים הם בגופות של עכו"ם אין להם בקיאות בטבעי גופות ישראלים ואף דלענין פ"נ ויו"כ גם מספק יש להקל אבל לענין נדה צריך עיון ע"ש אבל לענ"ד צ"ע שהרי בתוס' שם הקשו דהא בש"ס דשבת (דף פ"ו) מבואר דישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי ותי' דדוקא התם לענין סרחון של ש"ז חבילי טפי אבל לגבי ארס שנכנס לפנים לתוך המעים חביל גופי' דנכרי טפי מפני שגם השקצים ורמשים נכנסים לתוך המעים ע"ש א"כ זה דוקא לענין דבר הנכנס למעים אבל לענין דם נדה שברחם שאין המאכל נכנס לשם אין השקצים ורמשים מחממין יותר מחימום דאגה של מצות שמחממין הרחם לענין ש"ז שבתוכו וה"נ לענין דם שברתם האשה אבל היכי שבודקים בראיית העין ע"י כלי המחזיק גם הח"ס מודה דנאמנים כמ"ש בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ע"ז דהוי בכלל מלתא דעל"ג דגם עכו"ם נאמן ע"ש:
3
ד׳והנה רו"מ העיר מדברי הט"ז סי' צ"ח דבאיסורים שא"צ בהם דין עדות גם עכו"ם נאמן במסל"ת אך דבנדה י"ל דהוי דבר שבערוה כמ"ש התוס' בגיטין (דף ב' ע"ב) ד"ה הוי דשב"ע וכו' דמה"ט צריך קרא דוספרה לה א"כ צריך בזה דין עדות גמור ול"מ עכו"ם מסל"ת אך שצידד דזה דוקא לפי הס"ד דאע"נ גם בדאתחזיק איסורא אבל לפי האמת לא הוי דשב"ע עכ"ד ולענ"ד הדבר ברור דלמסקנא. לא הוי דשב"ע וכן מצאתי בספר הישר לר"ת בענינים שונים שבסופו (דף פ"ג ע"ד) שהאריך להוכיח בראיות דנדה לא הוי דשב"ע וגם נראה פשיט דגם באיסור נדה אם הוא על"ג מהני שפיר להאמין שהרי ברמב"ן לנדה (ד' מ"ח) ותשו' ריב"ש סי' קפ"ב מבואר דטעמא דכל הנבדקות נבדקות ע"י נשים משום דאיתא לגלויי קמן וגם מדמה לה להא דפ' החולץ בהא דאשתמודעינהו שכתב הרי"ף דכיון דלאו אמלתא דאיסורא קמסהדי אלא מלתא בעלמא דמגלי דהדין הוא גברא פלן וה"נ בבדיקת הנשים והא עדיפא מהתם ע"ש וא"כ ה"נ בעכו"ם מסל"ת ובמק"א הארכתי בדין נוגע בעדות אשה והשגתי ע"ד הש"ש ש"ז פ"ו שביאר ליישב קו' הנו"ב מהא דיבמות (דף מ"ז) גבי גר שצריך להביא ראי' ולשי' רמב"ם ורא"ש גם באמר נתגיירתי בב"ד פלוני אינו נאמן אף דעל"ג ותי' הש"ש דשא"ה שהי' עכו"ם ואינו חושש שמא ותפסוהו בשקרו גה בעל"ג אינו נאמן ואני הבאתי מדברי הריב"ש וש"ך סי' צ"ח דגם עכו"ם נאמן בעל"ג:
4
ה׳ועוד יש לצרף דעת הרשב"א ותוס' ור"ן שבב"י יו"ד סי' צ"ח דקפילא מהני גם בלא מסל"ת דכיון דאומן הוא לא מרע נפשי' ואף שהנו"ב מ"ת חא"ח סי' ע"ב העלה דדוקא בעושה מעשה יש להקל באומן משא"כ בדיבור מקרי ואמר שקר ולכן אין האומן נאמן אבל היינו לשי' הסוברים דבעינן קפילא ומסל"ת אבל לשי' הפוסקים שהבאתי הרי גם באינו מסל"ת נאמן ומכ"ש בנ"ד שהרופא הוא אומן וגם מסל"ת וגם הוא מלתא דעל"ג וע' במש"ז א"ח סוס"י רנ"ג דגם היכא שלא יפסיד כל אומנתו לא מרע אומנתו והביא מדברי הש"ך סי' ש"ב סק"ד בשם הראשונים ע"ש מ"ש בזה:
5
ו׳והנה מ"ש רו"מ לענין מה שאומרת שראייתה בלא הרגשה והביא מדברי הנט"ש סי' כ"א דאם אומרת שלא הרגישה אף שראתה ע"י בדיקה אינה טמאה, אלא מדרבנן והשיג על דברי כמה אחרונים בזה הנה אני מצאתי בתשובות מהר"ח א"ז סוס"י קי"ב שכתב בפשי' דהבודקת ומצאה דם בעלה בחטאת ואפי' אינה מרגשת נעשית נדה ודאית ובהיותי בנייאשטאט דיבר' עם הר' עובדיה ואמר עד שתרגיש בבשרה כלומר שמצאה דם בבשרה אפי' אינה מרגשת ביציאתו כגון דם הנמצא בפרוזדור שחייבים עליו אע"פ שלא הרגישה ביציאתו מהמקור ע"ש אך לפמ"ש שם לעיל דהיכי דהדם משונה מדם ווסתה יש ספק לתלות בצדדים וליכא למימר בכה"ג רוב דמים מן המקור כיון שמשונה מדם הווסת ע"ש וע' בסד"ט סי' קפ"ז סקי"ד שהשיג ע"ד תשו' ש"י שצירף סברא זו והוא דחה דבריו אלא שגם בתשו' דב"ש צירף ד"ז ע"ש ולא ידע מדברי מהר"ח א"ז הנ"ל וא"כ לפ"ז י"ל דגם לענין חזקת דם בא בהרגשה י"ל דבכה"ג ליכא חזקה וכמ"ש כה"ג בסד"ט רס"י קפ"ג בשם הש"י לענין קרטין דכיון דאינה רואה כדרך דם וסתה י"ל דבא בלא הרגשה. ומ"ש רו"מ מדברי הח"ד סי' קצ"ו דבתוך ז"נ גם בראתה בלא הרגשה סותרת ספירתה ואיכא איסור תורה כבר השיגו עליו כל הבאים אחריו וע' תשו' ח"ס סי' קע"ז ובאב"מ בסופו בשו"ת סי' כ"ג ובאמרי אש סי' ס"א ושו"ת ב"ש ח"ב סי' כ"ח מ"ש מדברי רמב"ן נדה (דף ל"ז) דאינו סותר אלא שאותו יום אינו עולה למנין אבל בשו"ת משובת נפש סוס"י ל' העלה דעולה ג"כ למנין אם הפסיקה עכ"פ פעם א' בטהרה וע"ע בישויע"ק רס"י קצ"ו ובנודע בשערים מ"ת סי' י"ג ועכ"פ בנ"ד שמרגשת כאב ודמה משונה וגם הוי מלתא דעל"ג יש להקל:
6
ז׳והנה הביא רו"מ דעת הש"ך דבג"י הראשונים תולין במכה אפי' במכה ידועה והאחרונים תמהו עליו דא"כ למה לא שאל ר"ע בעובדא שבאה אשה ואמרה ראיתי כתם וא"ל שמא מכה היתה בך וא"ל הן וחייתה א"ל יכולה להתגלע ולהוציא דם א"ל הן וטיהרה ואמאי לא שאל שמא הי' תוך ג"י וע' בסד"ט סקל"ד מ"ש בזה ונראה דהא כל טעמו דהש"ך משום דס"ל דמוחזקת בחז"א ומוקמי' לה אחזקה והרי ר"ע סובר דחיישי' למיעוטא מדאורייתא ומבואר במרדכי בחולין פ' הזרוע דמכ"ש דס"ל דלא אזלי' בתר חזקה וכ"ה בפ"י בקו"א לכתובות (דף י"ב) ובגו"ר כלל ס"א וכיון דס"ל דהוי מדאורייתא א"כ הרי בשל תורה אין חילוק בין להקל ובין להחמיר כמ"ש התוס' חולין (דף י' ע"ב) ד"ה אלא וכו' א"כ גם להחמיר לא אזיל בתר חזקה ועוד דבדרבנן להחמיר דמי כמו להקל בשל תורה כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' שי"ג סק"ד א"כ לר"ע לשיטתו אין להחמיר מכח חזקת טומאה גם תוך ג"י ותולין במכה משא"כ לדידן שפיר ס"ל להש"ך להחמיר:
7
ח׳ומ"מ לדינא הגם שהח"ד סי' קפ"ז סק"ה החליט דקודם ג"י איכא חז"א אבל, אני מצאתי ברשב"א נדה (דף ב' ע"ב) ד"ה התם וכו' שכתב דאם רק הפסוקה בטהרה הויא בחזקת טהורה וע"ש (דף ה' ע"א) שהביא כן בשם הרמב"ן והוא חולק עליו ובחידושי הר"י שם (דף ס"ח ע"ב) הביא מדברי רמב"ן ורשב"א שנחלקו בזה מהיפוך להיפוך וצ"ע. והנלע"ד כתבתי:
8