שו"ת מהרש"ם חלק ב ק״צTeshuvot Maharsham Volume II 190
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה נחום אורי געליר אבד"ק סלאטווינא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו ברב א' שפעל ע"י השתדלות גדול וטורח הרבה להשיג רשיון מהקיר"ה לסדר קידושין בעיר הסמוכה לעירו יען שהרב דשם לא הי"ל רשיון בזה והחזיק בזה כמה שנים והוא איש עני ועתה מת הרב דשם וקבלו הקהל רב אחר מלומד בלשונות והוא עשיר ופעל לעצמו והשיג ג"כ רשיון והרב הנ"ל תובעו שמשיג גבולו ומדין עהמב"ח ועני המנקף בראש הזית ורו"מ האריך בזה בדינים אלו:
2
ג׳הנה כבר באתי בעזה"י במשפט על כל נעלם בחיבורי משפט שלום בקת"ע לסי' רל"ז אות א' ב' ג' ועוד בכמה תשובות אולם בנ"ד שהדבר נוגע לטובת בני העיר שלא יצטרכו להביא רב ממק"א או ליסע אליו א"כ י"ל דדמי להא דסי' קנ"ו ס"ז בהג"ה דאף דמדינא בני העיר יכולים לעכב על בני עיר אחרת מלמכור בעירם מ"מ אם הדבר נוגע לטובת הלוקחים ישראלים אין בידם לעכב וכבר הארכתי בדע"ת סי' א' סקפ"ד וסקפ"ו פ"ז ובשו"ת שבסופו סי' ט' דגם ברב ושו"ב שהחזיקו בכפרים הסמוכים מ"מ אם ירצו בני הכפר לחלק א"ע בכל דבר מן העיר ונוגע לפסידא שלהם הרשות בידם ואף שכתבתי שם דדוקא אם נתהוה חדשות ושינוי היינו משום שהם בעצמם קבלום א"ע אף שגם אז הי' להם פסידא בזה אבל בנ"ד שמצד נימוסי הקיר"ה נתהוה הדבר והקהל הי' מוכרחים בזה וכיון שקבלו עליהם רב חדש וכתבו לו זכות סידור קידושין כנהוג והם רוצים יותר שיהי' ביד הרב שבעירם לסדר להם קידושין נלע"ד שהרשות ביד הרב לפעול לעצמו הרשיון מהקיר"ה ואין בזה איסור כלל. והנלע"ד כתבתי:
3