שו"ת מהרש"ם חלק ב קפ״טTeshuvot Maharsham Volume II 189
א׳להחריף וכו' מו"ה צבי הירש בראנפעלד נ"י מקראקא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שהי"ל פרה מבכרת ונתנה לעכו"ם מתנה ע"מ להחזיר אם מועיל להפקיע קדושת בכור ורו"מ האריך בזה:
2
ג׳הנה בגוף הדין כפי הנראה לא ראה רו"מ גוף תשו' עה"ג שהרי שם מסיק לאסור מתנה בבכור מחשש תקלה משום דלעיני בני אדם לא נראה לקנין גמור וטעו בה אינשי וסברי מלתא בעלמא. עביד כהא דעובדא דרב מרי דאקני לאודנייהו וכו' אלא דמ"מ ליכא בזה אלא חששא דרבנן וכשאירע בשבת יתנהו במתנה ומ"מ ינהוג קדושת בכור יעו"ש ומכ"ש דבמתנה עמ"ל מיחזי לאינשי דמלתא בעלמא עביד לכן אין להקל:
3
ד׳אבל מ"ש רו"מ בשם ח"א דהכא בבכור דממון כהן הוא אין בידו להתנות עליו הגם שיש מקום לזה עפמ"ש הט"ז סי' שכ"א סק"ז בטעמא דאין מברכין אנתינת בכור בהמה טהורה לכהן משום דלא יהיב מידי משלו שהרי ממון כהן הוא ומשנולד בי גזא דרחמנא הוא ע"ש ומ"ש רו"מ דאיכא טה"נ לבעלים י"ל דגם למ"ד טה"נ ממון מ"מ אטו עדיף מגוף הממון ששייך לכהן והרי מבואר בתוס' ב"ב (דף נ' סוע"א) ד"ה קסבר וכו' דגם למ"ד ק"פ כקה"ג מ"מ לא אלים ק"פ להפקיע את קה"ג של האשה ע"ש וה"נ בזה אך דבאמת הדבר תמוה דהכא הרי הוא נותן הפרה המבכרת לעכו"ם במעמ"ל והרי הפרה שלו וגם הולד כל זמן שלא יצא מרחם אמו הוא חולין ושל בעל הפרה הוא וכשהקנהו בעודו חולין הרי לא יחול עליו קדושת בכור כלל ולא יזכה הכהן בו כלל ואמאי לא יועיל התנאי כיון דבשעה שמתנה עליו הוא שלו ממש ומה שתמהו ע"ד עה"ג במ"ש דאיכא לאו דלא תחנם בנותן מתנה והקשו הרי מכוין לשם מצוה נ"ל פשיט לפמ"ש בעט"ח בחי' לר"ה דטעמא דהר"ן משום דבמכוין לשם מצוה הוי דשא"מ וע"ש מ"ש ליישב הא דגם לר"י בנכרי המכירו שרי דהוא רק משום דרכי שלום ע"ש באורך בזה והרי באפשר ולא מכוין ס"ל לרבא דאסור כדאי' בפסחים (דף כ"ו) וגם בלא דברי עט"ח הרי באפשר לעשות המצוה בע"א ואינו עושה אלא דרך מתנה לעכו"ם איכא משום לא תחנם שהרי איכא הוכחה שאין המעשה עבור המצוה אלא לטובת העכו"ם וא"כ בנותן פרה המבכרת מתנה לעכו"ם ובידו לעשות דרך מכירה איכא שפיר משום לא תחנם ולפ"ז י"ל דגם בשבת דאסור דרך מכירה מ"מ לאו כ"ע ד"ג ובפרט העכו"ם בעצמו שאינו יודע מזה נחשב לו חנינה ולכן אסור ויש לדון עוד לפמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין חמץ דהוי דשיל"מ אף שאסור מדרבנן לאחה"פ מ"מ לא עשו חז"ל תקנתם להקל על ד"ת אלא שדחה ד"ז דגם דשיל"מ רק דרבנן אבל לענין לא תחנם דהוי איסור תורה וכיון דמה"ת אפשר במכירה דכל איסור מו"מ בשבת רק מדרבנן א"כ מדאורייתא בנותן לעכו"ם עובר בלא תחנם שוב אסור ליתן במתנה להעכו"ם דאף דמדרבנן אסור במכירה מ"מ לא עשו חז"ל תקנתם להקל על ד"ת ויש לפקפק קצת דכיון דמדרבנן אסור שוב איכא הוכחה שעושה רק לצורך עצמו וליכא חנינה אבל מ"מ מטעם הקדום נראה להצדיק דברי עה"ג:
4
ה׳ומ"ש מדברי המקנה דהמקבל לבד עושה איסור במתנה יעוין ברמב"ם סוף פ"ל ממכירה דבין המוכר בין הלוקח קעבדי איסורא וכן הנותן מכין אותו מרדות ע"ש ועמ"ש בהגהותי הנדפסים לאו"ת סי' של"ט ס"ד בזה:
5