שו"ת מהרש"ם חלק ב קפ״חTeshuvot Maharsham Volume II 188
א׳להרב וכו' מו"ה אשר זאב הכהן נ"י מווארשא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבצלים שחתכום בסכין בשר ונתנום למחבת חלב אב"י העומדת אצל האש לטגנם ואח"כ נתנו גם שומן והוסיפו מים חמין מכלי בשר להמחבת לצורך הטיגון ואח"כ שפכו הכל לקדירת תבשיל בשר והי' שם גם הכף שהגיסו בו הבצלים בהיותם לבדן במחבת ואין בהתבשיל ס' רק נגד הבצלים לבדן ורו"מ כתב די"ל דכיון דבשאר איסורים ל"א חנ"נ בלח בלח בהפ"מ וה"נ כיון שנאסרו הבצלים בהיותן לבד מכח איסור בב"ח הרי לשי' הש"ך סי' צ"ד סק"ד וסקכ"ב כשאר איסורים דייני' להו אבל דעת הרשב"א ופר"ח וחוו"ד דכבב"ח דייני' לי' א"כ גם בלח בלח נ"נ והאריך בזה:
2
ג׳הנה לענ"ד לא מיבעיא להסוברים דהא דד"ח מחליא לשבח הוא רק דרבנן כמ"ש הפמ"א ח"א סי' ס"ד בשם ח"א וגם בפלתי סי' ק"ב סוסק"ה צידד כן פשי' דבנ"ד איכא רק איסור דרבנן ואף שבמ"ז סי' צ"ו סק"א הוכיח מהרשב"א להיפוך הנה בפמ"ג שעה"ת ח"ג פ"ו צידד בעצמו דדוקא בקורט חלתית הוי מה"ת ולא בשאר דברים חריפות וע' בסי' זכרון אברהם ליו"ד סי' ק"ב ע"ד הש"ך סק"ח מ"ש ע"ד פליתי ושפ"ד בזה וגם הוא לא הביא מדברי הפמ"ג בשעה"ת הנ"ל גם יש לדון דגם. אם בשאר איסורים ד"ח אוסר מה"ת מ"מ בב"ח לכ"ע דרבנן כיון דבעינן דרך בישול וי"ל דבכה"ג שנעשה הבליעה פגום אלא דהד"ח מחליא לשבת אין זה דרך בישול וגם כתבתי בתשו' א' דלהסוברים דהבליעה בקדרה נעשה פגום באב"י אלא דחוזר ומשביח כשיפלט לתבשיל כמ"ש הח"ד סי' ק"ג סק"ט בביאור ד' הש"ך סי' קכ"ב וכ"ה להדיא בתשו' הרשב"א ח"א סי' תצ"ז וכבר נחלקו בזה הרא"ה בבדה"ב שער א' בית ד' ומשה"ב בהשמטות (דף ק"ג ע"ב והר"ן פ"ה דע"ז א"כ י"ל דהא י"ל דהואיל ואידחי אידחי אלא דאין דיחוי באיסורים כמ"ש הריטב"א לע"ז (דף נ"ז) בשם הרמב"ן בהא דחוזר וניעור א"כ י"ל דבב"ח דאיתקש לביכורים כדאי' במכילתא פ' משפטים ועתו"ס חולין רפכ"ה ותוס' ב"ב (ד' פ"א) אלא דאיתקש נמי לנבלה שיהא נוהג בח"ל כדאי' במכילתא וילקוט שם י"ל דאיתקש לביכורים שיהא נוהג בו דיחוי כדאי' בש"ס דמכות ותוס' ב"ב ורמב"ם פ"ב מביכורים הט"ז וא"כ לכ"ע אין ד"ח אוסר מה"ת בב"ח ובזה ישבתי קו' העולם בהא דיליף מכלי מדין דטכ"ע דלמא משום בישול בב"ח ולפמ"ש י"ל לפמ"ש הפלתי סי' צ"ו סק"ב דהתם רק מחשש בישול ד"ח דאל"כ הא כבר הי' אב"י וגבי בב"ח ליכא בכה"ג איסור תורה וכמ"ש ועוד דבנ"ד הרי נאסרו הבצלים בתחלה דרך טיגון דלשי' כמה מחברים הוא רק מדרבנן ובפת"ש רס"י פ"ז ביאר הדברים באורך בראיות (ובמק"א הבאתי מתוס' ברכות (דף ל"ז ע"ב) ד"ה חביצא ורא"ש פ"ב דפסחים סי' ז' ומהא דסנהדרין (דף כ"א ע"א) גבי תמר ותבשל הלביבות שעשתה מיני טיגון ואכמ"ל) ועוד שהרי בשפ"ד סי' ק"ח סק"ט הביא בשם נ"ש דבצל שנתבשל במים נתבטל חריפותו וע"ש במש"ז סק"ה ובחוו"ד סי' ס"ט סקי"ב והדבר מבואר בתוס' שבת (דף מ"ח ע"א) ד"ה דזתים וכו' והרי בב"ח אינו אסור מה"ת אלא בנתבשל כמב"ד כמ"ש הריטב"א חולין וע' בשו"ת ב"א יו"ד סי' ל' ובמק"א הבאתי ראי' לזה מתוספתא פ"ג דמכות א"כ ממילא בנ"ד ליכא איסור אלא מדרבנן דאחר שנתבשל כמב"ד בטל החריפות אבל בזה י"ל דהפליטה שיצאה בתחלה מהקדרה לבצלים ונשבח ע"י חריפתן נגמר אח"כ איסורן מה"ת ע"י הבישול וכן י"ל בהא שכתבתי שנאסר רק דרך טיגון דמ"מ נאסרו אח"כ דרך בישול כיון שכבר נכנס בהם טעם החלב ונעשה לשבח וגם ל"ה נ"ט בר נ"ט כיון שע"י חריפות הבצלים נעשה כטעם ראשון אבל מ"מ מטעמא דלעיל, הוי רק מדרבנן וא"כ בדרבנן יש לסמוך ע"ד הש"ך דבב"ח שנאסר דינו כשאר איסורים דגם להמחמירים הוא רק מדרבנן כמ"ש בישויע"ק הי' צ"ד סק"ב להוכיח כן מדברי התוס' חולין (דף ק') (ורו"מ העיר מדנפשי' וכבר קדמו בישויע"ק):
3
ד׳ומ"ש רו"מ דבכלי מדין לא הי"ל בשר כשר ולא חל איסור בב"ח לאיסור אכילה כמ"ש הר"מ בפיה"מ פ"ג דכריתות ליתא דאף דאאחע"א היינו למלקות אבל איסורא איכא לקברו בין רשעים גמורים כדאי' ביבמות (דף ל"ב) ובפרט מ"ש ליישב בזה קושי' העולם בפסחים (דף מ"ד) ודאי ליתא דלהס"ד דנימא דטכ"ע בשאר איסורים לא נאסר א"כ שפיר חל איסור בב"ח על הטעם. וא"כ עכ"פ בנ"ד הוי תרי דרבנן ויש להקל ובפרט שגם דין לח בלח בב"ח הרי במנ"י כלל פ"ה אות ל"ב הביא דעת הראב"ד בת"ד דדוקא לר"י דס"ל מב"מ לא בטיל הוי כן ולא לדידן וכן חידש הפלתי סי' צ"ב מדעתו ואף שבשפ"ד סי' צ"ט סקי"ד השיג ע"ז וכדבריו מוכח בהשגות הראב"ד פ"ט ממ"א כמ"ש במקמ"ח סי' צ"ט שם אבל הנה בריטב"א לע"ז (דף ע"ג ע"א) ושם (דף ע"ב) הביא בשם הראב"ד והרמב"ן מפורש כן וגם הוא פסק כמוהם ע"ש וע' בר"ן סופכ"ה שהביא ג"כ שיטה זו אלא שהביא בשם הרמב"ן להיפוך ממ"ש הריטב"א בשמו וכ"ה בהרה"מ פ"ט ממ"א בשם הרמב"ן כמ"ש הר"ן בשמו ועכ"פ הנה דעת הראב"ד בת"ד וריטב"א כן וגם לדידן מבואר בפר"ת שם סק"ז בדעת רמב"ם וגם בח"ד סקי"א בישוב דברי הא"ר דבנאסר החלב לח בלח וחזר ונתערב בחלב לא אמרי' דנ"נ וה"נ בנ"ד א"צ ס' רק נגד הבצלים ולא נגד השומן והמים ששפכו אח"כ לתוכן בצירוף דברי הסוברים דבצלים אינם ד"ח ואף דתרי קולי לא מקילינן כבר כתבתי בפתיחת חיבורי גי"ד אות ל"ט דיש לצדד בדרבנן בזה ובפרט בנ"ד שהם תרי דרבנן כמש"ל גם יש לצרף מ"ש בתשו' גא"י סי' מ"ב לחדש דהד"ח מחליא לשבח את טעם הפגום רק לגבי עצמו ולא לגבי מאכל אחר א"כ טעם הבשר והחלב עצמן פגומים זב"ז ולכ"ע ל"ש לומר בזה דכבב"ח דיינינן לי' וע"ע בשו"ת ספ"י בפו"כ סי' תפ"ד שהחזיק ג"כ בזה והגם שבשו"ת טטו"ד תליתאה סי' קע"ט השיג ע"ז וגם בעצי לבונה סי' קכ"ב חולק ע"ז ובמק"א הבאתי ראי' מדברי תשו' הרשב"א סי' תצ"ז הנ"ל ומלשון הרא"ש וש"ג ורע"ב סופ"ה דע"ז להיפוך מדעת גא"י הנ"ל מ"מ לסניף יש לצרפו:
4
ה׳ומה שהקשה בהא דקידושין (דף ס"ב) דפריך על ר"י דס"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה מהאומר לשפחתו וכו' לאחר שאשחררך דהא אסור לשחרר ועובר בעשה ובאיסורא ל"ה בידו הוא תמוה דכל סוגית הש"ס בקידושין (דף ס"ד ע"א) מפורש דמקרי בידו להשיאה לממזר ואלמנה לכ"ג וע' בתב"ש סי' א' סקי"ד:
5
ו׳ומה שהקשה בהא דפסחים (דף מ"ג) דדרשי' כל מחמצת לרבות נשים דלא ניליף מאכילת מצה דכל שישנו בקום אכול וכו' כל שאינו וכו' והא בחולין (דף ק"כ) דריש לנפש דבחמץ ודם וחלב לרבות שותה וצריכא דאי כתי' בחמץ נימא דחלב דהותר מכללא קיל ואי חמץ אינו נוהג בנשים הרי, גם חמץ הותר מכללו ולמ"ל נפש בחלב הוא קו' מושכלת וכבר נשאלתי בזה והשבתי עפמ"ש רש"י נזיר (דף מ"ד ע"א) דלא חשיב הותר מכללו אלא היכי דנאסר מתחלה וחזר והותר כמו חלב חיה שמתחלה נכתב סתם כל חלב לא תאכלו וחזר והותר אבל היכא דמעיקרא לא נאסר כלל אינו בכלל הותר מכללו וע' ביד מלאכי כלל ה' סי' קע"ח שביאר בזה דברי התוס' חולין (דף קט"ו ע"ב) ד"ה כלאי הכרם וכו' ולא תליא אם נאמר כל או לא וכ"ה להדיא בריטב"א חולין שם ע"ש וא"כ הרי בצל"ח פסחים (דף מ"ג) שם הקשה אמאי לא מייתי מקרא דפ' בא דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ והשבתה מ"ע שהז"ג ותי' דהוי מקשינן לחומרא כקושי' תוס' בפסחים שם ובזה ל"ש תירוצם ע"ש אבל למאי דדרש' לפי הס"ד מקרא דפ' ראה למעט נשים מדאיתקש לאכילת מצה ממילא דרשי' הכי גם קרא דפ' בא להקל דנשים פטורי מתשביתו א"כ מעיקרא לא נאסרו נשים כלל באכילת חמץ ולא מקרי הותר מכללו ולפי פשטות דברי תוס' בחולין דתליא אי כתיב כל פשיטא דלק"מ דשפיר איצטריך כל בחמץ דאי ל"ה כתיב כל בחמץ בודאי לא הוי ידעי' לרבות שותה בחלב דהא חמץ אינו בכלל הותר מללו כיון דלא כתי' בי' כל כדברי תוס' חולין הנ"ל ושפיר הוי סד"א דבחלב דהותר מכללו פטור בהמחהו. אך דלפ"ז יש להקשות אדרבנן דכל לא דרשי אלא מדכתיב כי כל דרשי לרבות נשים והא גם אי הוה כתיב רק כל הוי ידעינן לרבות נשים מדאצטריך נפש בחלה לרבות השותה אבל לפמש"ל ניחא:
6
ז׳ודרך פלפול י"ל דהנה בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' ק"ט נשאל דמה פריך לא נכתוב נפש בחלב הרי בסנהדרין (ד' ד') יליף דלא תבשל גדי בחלב היינו בקמ"ץ דאי בחלב בציר"י למ"ל לאסור דהך בישול הרי גם בלא בישול אסור ע"ש בתוס' בשם י"מ והתינח אם בהמחהו אסור בחלב אבל אי לא כתיב נפש בחלב יש לטעות דבחלב בציר"י ומשם נלמוד דבהמחהו בחלב שרי לכן בבישול אצטריך לאסור בב"ח ות' דהתינח למ"ד יש אם למסרת אבל הש"ס פריך למ"ד יש אם למקרא למ"ל נפש בחלב ע"ש א"כ הרי בבכורות (דף ל"ד) מבואר דר"א ור' יהושע דהוא בר פלוגת' דר"א בכל מקום ס"ל יש אם למסרת א"כ לר"א ורבנן דר"א בפסחים שפיר דרשו מקרא דכי כל וג' לרבות נשים אבל בגוף הסוגיא דחולין קשיא לי דהא ביבמות דף ה' ע"ב) לא יליף ממילה ופסח ותמיד שכן ישנם לפני הדיבור ואיך הוה בעי למילף חלב מחמץ הרי י"ל דשאני חמץ שסט לפני הדיבור:
7
ח׳ומה שהקשה בקידושין (ד' י"ז) דנכרי יורש אביו ד"ת לש' הסוברים דבעכו"ם לא אזלי' בתר רובא א"כ דלמא לאו אביו הוא ושרי לגזלו ובריטב"א שם כתב דנ"מ דאסור לגזלו ולהנ"ל קשה. לק"מ דכיון דעכ"פ כל קרוביו מתייאשים וזכה בנו מן ההפקר והוא שלו ויותר אין פנאי להאריך:
8