שו"ת מהרש"ם חלק ב קצ״חTeshuvot Maharsham Volume II 198
א׳להרב מו"ה אבא ז"ל מו"צ דק' טאלמיטש:
1
ב׳ע"ד שאלתו בראובן שהשכיר חנות לשמעון לשנה וסילק דמי השכירות ועתה ברצון שמעון להניח את חנותו ריקם וישתמש בו תשמיש אחר וראובן טוען שעי"ז יורגלו הקונים הרגילים לבא לשם לילך לחנות אחרת ויופחת שויו של חנותו ורו"מ נסתפק אולי הוא רק גרמא והנה לענ"ד הדין עם המשכיר חדא דגם גרמא אסור אלא שאין לחייבו לשלם בד"א כדאי' בב"ב (דף כ"ב) וע"ש בתוס' (דף קמ"ז ע"ב) וגם הרי לצי"ש חייב ונקרא רשע כמ"ש בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"א וע' באס"ז ב"ק (דף נ"ו ע"א) בשם הראשונים דכל מקום שנאמר דחייב לצי"ש פסול הוא לעדות עד שישיב והרב המאירי הסכים לזה דתורת גזילה עליו עד שישיב וא"כ מחויבים למחות בידו שלא יעשה כן אבל נראה דבנ"ד י"ל דהוי מזיק בידים שהרי בש"ס דב"מ (דף ק"ה ע"א) מבואר דהמקבל שדה מחבירו ואינו רוצה לנכש שדהו וא"ל מה איכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורך אין שומעין לו ואפי' באומר מנכישנא לך שיעורמנתך מצי א"ל קא מנסבית שם רע לארעאי ואף דהש"ס דחי לה דהתנן מפני שמעלת לפני עשבים ומסיק דאיכא טעמא דעשבים גם בכה"ג היינו משום דס"ל דלא מנסיב ש"ר שהכל רואים שלא ניכש לכן אינה מגדלת אבל בנ"ד שמפסיד שיווי דמי שכירות החנות שהרי נודע שעבור חנות הרגיל לפדיון סחורה משלמים ביוקר יותר ודבר שהכל מקפידין בו הוא והוי כגרמי שההיזק בא מיד וברי היזק לו ועכ"פ לכתחלה בודאי יוכל המשכיר לעכב בידו:
2