שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״וTeshuvot Maharsham Volume II 206
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יוסף יעקב געלעהרינטער נ"י אבד"ק יאשניצא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי ר"פ ובנו ר"ל השוו א"ע עם ר"ז ובתו אשת ר"ל הנ"ל שיתן לה ר"ל הנ"ל סך ר"נ ר"כ עד י"ד יום ולהחזיר לה כל החפצים ויתן לה גט וע"ז השלישו וועקסיל ביד שליש באוהיו"מ מצד העובר וכו'. ועתה הבעל רוצה לעכב נתינת המעות עד שיעשו הגירושין גם בנימוסיהם יען שהנישואין היו ע"פ נימוסי' ור"ז ובתו מעכבים שלא נתחייבו רק להתגרש בגט ואין במשמעות הזה לעשות גם הגירושין בנימוסיהם עכ"ד:
2
ג׳והנה בתשו' גבעת פנחס סי' ל"ב נשאל אם מועיל נתינת הגט בטרם הותר הקשר בנימוסיהם והוכיח בכמה ראיות דכיון שאין העיכוב מן הבעל רק ע"י אחרים ומצדו היא מותרת לכל אדם אין חשש ומ"מ סיים וז"ל ועכ"ז אם אפשר בשום אופן שיעשו בטחון שלא יחזור בו אין להקל כ"א במקום חשש עיגון עכ"ל וע' תשו' רע"א מ"ת סי' פ"ג ג"כ בזה דהב"ד מחויבים לומר להזוג שגם בעסקי ממון אין להם עוד דין בעל ואשתו בשום דבר רק מצד חק המלך שנותן עוד זכות בזה עד שיחגרשו בנימוסיהם דאל"כ יש חשש כאומר חוץ מירושתך ע"ש ובתשו' רדב"ז ח"א סי' קט"ו הביא מתשו' הרמב"ם במי שיש לו שט"ח על חבירו ורוצה שיכתוב לו שטר בערכאות בכדי שיהי' בטוח ופסק דאף שבשעת הלואה לא דברו מזה מחויב לעשות לו שטר בדא"ה באופן שלא יגיע ללוה היזק יותר מדיני תוה"ק וע' בשע"מ לחו"מ סי' נ"ג בזה וא"כ ה"נ בנ"ד ל"מ אי נימא דבכלל תנאי שיתן גט הוא גם שיגרש בנימוסיהם שלא יהי' ביניהם עוד שום התקשרות כיון דשלא במקום עיגון אין להקל כלל עד שיגרש גם בנימוסיהם כמ"ש הג"פ הנ"ל א"כ ג"ז בכלל הגט וגם אי נימא שאינו בכלל תנאי של נתינת גט מ"מ כיון שע"פ הדין הוא פטור מכל חיובי איש לאשתו ואסורה לתובעו בדד"מ א"כ אם הבעל רוצה שתקבל הגט גם בנימוסיהם בכדי שלא תוכל לתבעו שלא כדין בחיובי מזונות וכדומה יש להב"ד לחייבה בזה ולעכב השלישות עד שיתקיים כן וכופין אותה בזה:
3
ד׳והן אמת דלפי לשון כתב השלישות שנכתב בו וכן מחויב הר"ל ליתן גט לז' וכו' מזה נראה שהוטל רק עליו החיוב ולא נזכר שם חיוב כלל על האשה לקבל הגט א"כ כל התנאי והתקשרות נאמר רק לחובתו ולא לטובתו וכמ"ש כה"ג בתשו' מהרי"ט בשניות חח"מ סי' ק"ז דכיון שלשון התנאי הי' שמחויב לקבל הסחורה של חלקו וכו' לשון זה משמע לחובתו ולא לטובתו ובתשו' הרשב"א חלק תו"א סי' ד"ש בראובן ושמעון שלוו מנה מלוי וכתבו בשטר שמחויב המצוי בעד שאינו מצוי ואח"כ בא המלוה לגבות משמעון בשביל שלא מצא נכסים לראובן וטען שמעון שאע"פ שסתם לווין ערבים זל"ז מ"מ הכא הרי פורש לחייב המצוי בעיר בעד שאינו מצוי בעיר א"כ כיון שראובן ג"כ מצוי בעיר אף שאין לו לשלם מ"מ הוא פטור והשיב דל' זה לא נכתב להרעות כוחו של מלוה אלא ליפות כוחו דאל"כ לא הי"ל לכתוב בל' חיוב על הלוה אלא בלשון שלילות שלא יתחייבו אלא המצוי בעד שאינו מצוי ובע"כ שנכתב כן כדי לחייב המצוי על שאינו מצוי בלא שום זמן כלל שיביאנו לב"ד ע"ש היטב וה"נ בנד"ד. אבל באם שהשליש יודע שנדבר ג"כ שהאשה מחויבת לקבל גט ובאם יהי' מניעה ממנה יוחזר לר"פ ובנו הוועקסיל הרי השליש נאמן ואז יהי' הדין כמש"ל שמחויבת לקבל גם גט בנימוסיהם באופן שיופטר הבעל מכל חיובי איש לאשתו:
4
ה׳ובדבר טענה ב' שטען ר"ז שהי' מדובר בפירוש שיתן ר"פ קאנטראקט קודם קבלת הגט שמחויב להחזיק ילד א' ולגדלו ור"פ מודה בזה וגם השליש אומר כן אלא שנשכח לכתוב כן בכתב השלישות באם שנדבר כן קודם הקגא"ס בודאי מחויב בזה:
5