שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״הTeshuvot Maharsham Volume II 205
א׳להרב וכו' מו"ה יחיאל אלעהרער נ"י מבאביב:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שהניחה ע"ג הכירה קדרה עם חלב רותח וסמוך לשם עמדו קערות ב"י מבליעת בשר בהמה ואחר כמה שעות נמצאה הקדרת חלב הפוכה והחלב נשפך ע"ג הקערות ולא נודע אימת נהפכה אם בעוד החלב רותח שהיס"ב או אח"כ בהיותה צונן ויש מי שהטריף כל. הקערות עפ"ד המש"ז סי' צ"ד סק"א ומהא דסוס"י ק"ד דבבא לפנינו רך דאסור מספק וכן מדין ספק כבוש:
2
ג׳ורו"מ פלפל מד' הט"ז ואחרונים בהא דספק כבוש דנימא דמוקמי' אחזקה דהשתא נפל ונכבש וכן הקשו בהא דנשפך בא"מ וספק אם הי' ס' דנוקמי ההיתר בחזקתו ותי' דגם האיסור יש לו חז"א וגם הרי ההיתר אינו נהפך לאיסור ואין מוציאין אותו מחזקתו כלל כמ"ש הש"ש וישויע"ק ותשו' שיבת ציון ושאר אחרונים ובספק כבוש לשי' החו"י דבכל רגע פולט מעט אלא דאיכא ס' ובתשלום המעל"ע פולט עד שאין ס' לנגדו לכן ליכא לאוקמי' בחזה"ת שיש להאיסור להיפוך חז"א והנה מאז אמרתי ליישב בזה שי' רש"י דסובר דלא אמרי' כבוש אלא בחומץ וציר ותמה הרא"ש מש"ס דפסחים (דף מ"ד) דמסיק דליכא למילף דטכ"ע דאורייתא מבב"ח דחידוש הוא דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי הרי דגם בחלב שייך כבוש דאל"כ מאי חידושא דבב"ח. וגם ליישב קו' הא"ח שבתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' ל"ג ל"ו לשיטת רש"י דטכ"ע מה"ת רק בב"ח ולא בשאר איסורין איך יפרנס ש"ס ריש בכורות דדייק דחלב שרי מדאצטריך למיסר בב"ח הא חלב לחודי' שרי ולשי' רש"י הא אצטריך לאסור טכ"ע בב"ח דבשאר איסורי' שרי מה"ת גם הקשו בהא דמשני הש"ס בבכורות דלמא להנאות בב"ח דאסור והא אכתי תיקשי דא"כ למ"ל ג' קראי דלא תבשל דקרא חדא לאכילה והא לאכילה לא אצטריך כלל:
3
ד׳ונראה דהנה טעמו של רש"י לפמ"ש הפלתי סוס"י צ"ט דהא דקיי"ל דחו"נ הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא הואיל ואשתרי אשתרי ע"ש ובמק"א הבאתי ראי' מהתוס' בכורות (דף נ"ו ע"ב) להיפוך ועכ"פ י"ל כן בדעת רש"י דכיון דבכל רגע פולט מעט מעט ומתבטל קמא קמא. לכן גם במעל"ע שרי אבל בחומץ וציר דפולט מיד כשיעור שיתחיל להרתיח אז פולט בפעם א' כשיעור האוסר לכן אסור. וכבר העלה בתשו' מהרי"א חא"ח סי' קצ"ג דגם להסוברי' דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן מ"מ באיה"נ לכ"ע אין מבטלין לכתחלה מדאורייתא ע"ש וא"כ גם לשי' רש"י אסור מדאורייתא לכבוש איסור הנאה בהיתר גם בשאר דברים שאינם מין חומץ וציר דכיון דכל ההיתר משום דקמא קמא בטיל א"כ הרי אין מבטלין לכתחלה וא"כ ה"נ בב"ח דאסור בהנאה אסור לכבוש לכתחלה מדאורייתא וא"כ מיושב קו' הרא"ש דהנה ברש"י פסחים שם כתב בזה"ל תרי לי' שורהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואינו עובר עליו ואפי' על אכילתו וכו' הרי דלישנא דאי תרי היינו ששורהו בידים לכתחלה וזהו חידוש שחדשה תורה בב"ח דבשאר איה"נ אסור בכה"ג:
4
ה׳ולפ"ז מיושב שפיר קו' הא"ח בהא דבכורות דדייק דחלב שרי מדאצטריך למיסר בב"ח והא נ"מ לטכ"ע ולפמ"ש ניחא דהא באמת מהראוי למילף טכ"ע מבב"ח לשאר איסורים אלא דבב"ח חידוש הוא דאי תרי כולי יומא שרי וכבר נתבאר דכל החידוש הוא לענין שריי' לכתחלה והיינו משום דבאיה"נ אין מבטלין לכתחלה מן התורה. אבל התם בבכורות לפי הס"ד דלא ידע הש"ס דבב"ח בהנאה נמי אסור והוי ס"ל דבהנאה מותר א"כ מותר לבטל בב"ח לכתחלה מה"ת ואינו חידוש כלל ושוב ילפי' טכ"ע גם לשאר איסורים ושפיר פריך למ"ל קרא לאיסור בב"ח. ולזה משני דאצטריך קרא לאסור בב"ח בהנאה וכיון דאסור בהנאה שוב אסור לבטל לכתחלה מה"ת ושוב הוי בב"ח חידוש דשרי כבוש לכתחלה וליכא למילף לשאר איסורים א"כ שוב אצטריך גם קרא דלא תבשל לאכילה דנ"מ לטב"ע דבשאר איסורים שרי ומיושבים כל הקושיות וא"ש ודו"ק היטב ואולם הנה בתשו' רע"א סי' ר"ז העיר לחדש דבבב"ח מותר לבטל לכתחלה כיון דבאמת הוא היתר בהיתר אלא דלא אסרה תורה אלא בדרך בישול ביש בו כדי נ"ט א"כ כשמבטל לכתחלה הרי אינו מתחיל איסור כלל דלא אסרה תורה בכה"ג כלל וגם חז"ל לא אסרו בכה"ג כיון דאינו ראוי לבא לנ"ט כלל אבל הרי חזר ודחה דמ"מ הבשר שהוא החלק המועט שמבטלו בחלב בששים הרי הוא בולע מהחלב ועובר משום בישול בב"ח וע"ש שהאריך למצוא סמיכות לאסור גם בכלים הבלועים כבוש בב"ח לכתחלה ע"ש ועפ"ז יש לפקפק במ"ש רו"מ דבכבוש בב"ח שפיר מוקמי' בחזה"ת דכל זמן שלא, נכבש מעל"ע ואיכא ס' ליכא איסורא כלל ולפמ"ש הרי כיון דאסור לכתחלה לכבוש גם בפחות מעל"ע הרי איכא שם איסור עלה עכ"פ לענין לכתחלה:
5
ו׳ומה שחקר רו"מ בהא דכתב הפמ"ג סי' ס"ד וק"ה ובחו"ד שם בשם או"ה דספק כבוש בב"ח אסור לבשלו שהרי יהי' סד"א אמאי לא נימא דכיון דבעודו סד"ר הותר לא יאסר אח"כ הנה כבר ישב על מדוכה זו בפמ"ג מש"ז א"ח סי' ש"ג סוסק"י דכיון דעיקר הספק בדבריהם גם אם יוצא ממנו סד"א אפשר דלא גזרו אספיקן ומאז העירותי שזה סותר למ"ש בשם או"ה בספק כבוש דאסור לבשלו אבל באמת נראה דזה תליא אם סד"א לחומרא מה"ת אז לא יתכן להקל ע"י דרבנן בשל תורה דחז"ל לא תקנו תקנתן להקל על ד"ת וכמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין חמב"פ דאף דאסור לאחה"פ מ"מ אם דשיל"מ מה"ת לא בטיל לא תקנו חז"ל תקנתם להקל על ד"ת משא"כ אם כל דין דשל"מ רק מדרבנן ע"ש וה"נ בזה ודוקא לשי' הרמב"ם דסד"א לחומרא הוא רק מדרבנן י"ל דבכה"ג לא גזרו (ושו"מ בלב ארי' חולין (דף קי"א ע"א) ד"ה דם כו' דלשי' רמב"ם הנ"ל מותר לבשלה ג"כ). אולם היכא דנכבש חלב בכלי בשר ב"י וספק אם נכבש מעל"ע נ"ל דמותר לבשל החלב בכלי אחרת אח"כ כיון דסד"ר להקל וכאן גם אם יבשלנו אח"כ ליכא סד"א כיון דמדאורייתא הוי נ"ט בר נ"ט כיון דכבוש מותר מה"ת אם כן גם אם יבשל החלב ליכא איסור תורה לכ"ע ולא יהי' סד"א כלל זולת אי נימא דבנצלו אסור מה"ת נ"ט בר נ"ט וזה א"נ כלל ובפרט דרבים מקילים גם בנצלו ולשי' החוו"ד סי' צ"ה טעם בשר הנבלע בכלי ע"י בישול וחזר ונפלט ברוטב הויין ג' נ"ט כנודע והארכתי בזה בתשו' לק' ווארשא ואכמ"ל:
6
ז׳ומ"ש מדברי החו"ד סי' ק"ה דבהיתרא בלע לא אמרי' כבוש כמבושל אמת כי בשו"ת טטו"ד מה"ק סי' ק"ז דחה דבריו וגם אני הבאתי ראי' מדברי הר"ש פ"ט דשביעית מ"ה הכובש ג' כבשים בחבית א' ר"א אומר אוכלין על הראשון רי"א אף על האחרון וכו' ובר"ש מפרש טעמי' דר"י דבשביעית בזה"ז דרבנן הוא ובעלמא מודה ליי דשביעית אוסרת בנ"ט ושא"ה דנעשו ג' כבשין כא' קודם שיבואו לידי איסור ואפ"ה פליג ר"ג והלכה כר"ג ומבואר דגם בדרבנן והיתרא בלע אפ"ה כבוש אסור וא"כ ה"נ בבב"ח:
7
ח׳ומעתה נשוב לענינינו בזה שחידש רו"מ דבספק בב"ח י"ל דמוקמי' אחזה"ת דבזה א"א לתרץ דיש להאיסור חז"א להיפוך וכן א"א לומר שאין אנו מוציאין את ההיתר מחזקתו דהא אינו נהפך להיות איסור שהרי בב"ח חנ"נ. והנה אף דבתשו' בר"א חיו"ד סי' ל"ב חידש ד"ז וגם בתשו' שו"מ מ"ת סי' קל"א ויעו"ש שהעיר גם במ"ש רו"מ ע"פ דברי החו"י אבל בנ"ד יש לפקפק דהא בתה"ד צירף דעת הסוברים דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע כדעת המחבר שבסי' צ"ח וא"כ אין הבלוע נ"נ ושפיר י"ל דליכא לאוקמי' אחזה"ת וגם הרי עירוי רק ספק מבשל ואי נימא דאינו מבשל אלא מבליע א"כ אינו נ"נ מה"ת ושפיר י"ל כתי' האחרוני' דאין אנו מוציאין את ההיתר מחזקתו (וע"ע בנדרי זריזין ח"ב כינוי נדרים לסי' רט"ז תשו' ד' שהעיר ג"כ בכמ"ד שכ' רו"מ ומ"מ פסק להחמיר):
8
ט׳וגם מ"ש רו"מ דעירוי רק ספק וא"כ הוי כעין ס"ס שמא נשפך אחר שנצטנן כבר הרגיש בעצמו שמדברי הפמ"ג סוס"י ס"ח מבואר להיפוך דאין לצרף ד"ז לספק כלל. אבל מה שיש לדון בזה שהרי כבר נודע דעת רמב"ם דחזקה דכשעת מציאתן הוא דאורייתא ובתשו' נו"ב מ"ק א"ע סי' ל"א ביאר ההבדל בין ראוהו חי מבערב או לא ראוהו חי דהכונה שיש הבדל בין ראוהו חי במקום הזה שנמצא שם מת דכשם שאין מחזיקין איסור וטומאה ממל"מ כן אין מחזיקין היתר וטהרה ממל"מ ולכן אם ראוהו במקום זה חי ב' החזקות שוים היינו חזדמע"ק וחזקה דהשתא ולכן ספק הוא וטהור ברה"ר אבל בלא ראוהו במקום הזה חי אף שבמקום אחר בודאי הי' חי מ"מ במקום מציאתו לא הו"ל חזקת חי ועכשיו נמצא מת לכן דנים אותו כשעת מציאתו ואף שלדעת התוס' אינו כן כבר האריך בס' פתחי נדה פותח ו' ופותח מ"ג להוכיח בראיות ברורות דלא קיי"ל כהתוס' אלא כהרמב"ם וחיזק סברת הנו"ב הנ"ל במסמורות ע"ש היטב וכבר העלה במש"ז סי' ק"ה סק"ג דה"ה מכלי לכלי דמי ממקום למקום והביא שם מהראב"ד פי"ז משאה"ט. וא"כ לפ"ז כיון שהחלב נמצא עתה בהקערות צונן לפנינו ומעולם לא הי"ל בהקערות חזקת חם אלא בהיותה בהקדירה היתה חמה א"כ שפיר מוקמי' לה אחזקה דכשעת מציאתה שהיתה קרה דה"ה כשנשפכה לכאן כבר היתה צוננת ואף שהמש"ז שם סיים דאין לסמוך ע"ז אלא בדרבנן ולא בשל תורה מ"מ הרי דעת כמ"פ דדבר הנאסר כ"ק וא"א לקלפו מותר בדיעבד וכבר העלה הט"ז בחידושים והגהות שבסופו לסי' ק"ה דבכלי שדרכו להשתמש בשפע אף דס"ל דאסור להשתמש בו מ"מ כיון שהוא רק חומרא שמא ישתמש בלא שפע יש לצרף דעת הסוברים דבדבר שא"א בקליפה שרי ע"ש א"כ ה"נ כיון דעכ"פ יש ספק שמא כשנשפך לכאן הי' צונן שוב יש לצרף דעת הסוברים דדבר שא"א בקליפה מותר לגמרי וגם לדעת הש"ך דבכלי שהקליפה ניכרת אסור גם בדיעבד הרי כבר העלה החו"ד סי' צ"ה סקי"ב דכשיש ספק אם נאסר כ"ק הוי כאין הקליפה ניכרת וגם בעירוי מותר דיעבד ואף דבתשו' ב"ש חח"מ סי' נ"ג השיג עליו מדברי הרמ"א סי' ק"ד ס"ב אבל לפמ"ש הפלתי סי' צ"א סק"ב וסי' ק"ד סק"ג לחלק בין בב"ח לשאר איסורים לק"מ וא"כ בנ"ד שהוא בב"ח יש להקל ועכ"פ לכ"ע הוא רק איסור דרבנן ותדע שהרי מבואר באו"ה שהובא בפלתי סי' צ"א סק"ב והגהת א"ב שם דכל קליפה אינה אלא מדרבנן ואף דעירוי ספק מבשל מה"ת כ"ק מ"מ בכלי כיון דא"א לקלפו י"ל דלכ"ע הוי רק מדרבנן וא"כ שוב סמכי' אהא דאין להחזיק מכלי לכלי ומוקמי' בחזקה דהשתא דכשעת מציאתן בדרבנן וכמש"ל וע' במש"ז סי' ק"ה סק"ו שכ' בפשי' דבעירוי שלא נפסק הקילוח גם בדיעבד אוסר ונ"נ וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' פ' מ"ש לחלק בע"א בזה ולפ"ז יש לפקפק בדברינו ומ"מ בנ"ד דבלא"ה לשי' הכר"ו סי' ק"ד מהראוי לאוקמי' בחזדמע"ק ולתלות השפיכה באיחור הזמן ובנ"ד ממ"נ מותר דאי נימא דחזקה דהשתא עדיפא א"כ ראוי לומר דכשם שהוא עתה צונן כן הי' גם בשעת שפיכה לקערה צונן ואי נימא דחזדמע"ק עדיף א"כ ראוי לתלות השפיכה באיחור הזמן ולכן יש בזה ב' חזקות דעדיפי מרובא כנודע דעת הריב"ש ומכ"ש בספק דיש להקל:
9
י׳ואגב אכתוב מה שמצאתי בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' רט"ו שפסק בפשי' דלשי' ר"ת דבכל האיסורים חנ"נ אם נאסרה חתיכה כ"ק ונתבשלה צריך ס' נגד הקליפה וגם הכ"ק אסורה ולפמ"ש הכר"ו לחלק בין בב"ח לשאר איסורים אינו סותר לדברי רמ"א סי' צ"א והאחרונים לא הביאו מזה. ובמה שהבאתי לעיל בדין כ"ק אי הוי רק מדרבנן עמ"ש בדע"ת סי' כ"ב סק"ו באורך והבאתי סמוכין לזה מדברי רש"י בזבחים (ד' צ"ה) ליישב קו' הפלתי סי' ק"ג יעוש"ה וגם בענין חזה"ת של הכלים יעו"ש סי' א' סקכ"ד כ"ה באורך מכמה מקומות:
10
י״אוגוף שאלתינו מבוררת בשו"ת טטו"ד תליתאה סי' ר"א ופסק להתיר מטעם חזה"ת של הכלים וצירוף חזקה דהשתא שהחלב צוננת לפנינו ע"ש וע"ע בשו"ת שו"מ מ"ת ח"ב סי' מ"ה וכבר נתבאר בדברינו כל פרטי הדברים על נכון בס"ד. וע"ע בשו"ת ב"ש תא"ת סי' ל"ו ובהג"ה שם בענין ספק כבוש וד' הט"ז ונה"ך שם בזה:
11