שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״דTeshuvot Maharsham Volume II 204
א׳עוד להרב הנ"ל וע"ד שאלתו בערל א' מחזיק גראלניע של י"ש והוצרך לטובה מהאדון הכותב בהוואליסט והח' שם יהודי א' סרסור שהשתדל בזה ונתן הערל קוויטל להכותב והסרסור על י"ד שטאף י"ש מן נ"ד גראד והיינו להכותב עשרה ולהיהודי ארבעה ובחהמ"פ שלח האדון הכותב להסרסור שיסע להגראלניע לקבל הי"ש קודם חגאות שלהם ולכן עשה וקיבל היהודי הי"ש מהגראלניע ונתן הי"ש להאדון הכותב וגם העגלה הי' של האדון והסרסור לא הגביה הי"ש ולא נטלו בידו כי המשרת של הגראלניע הניחו על העגלה עכת"ד השאלה:
1
ב׳והנה רו"מ כתב דכיון דהי"ש נעשה מתפוחי אדמה ורק מעט דגן וי"ש כפל כפליים הותר וגם נמזג במים הרבה בכדי שיפול הגראד ונתבטל, בס' קו"פ ואף די"ל דטעם זיעת התפוחים והדגן נולדו ביחד ול"מ ביטול כהא דיבמה שרקקה דם מ"מ בנ"ד הי' מקודם ז"א והי' הכל בהיתר דבכה"ג מהני ביטול גם בכה"ג עכ"ד אבל בכ"ז אינני רואה דבר ברור לשער שיש ס' נגד טעם הדגן ובתשו', שו"מ מ"ת ח"ד סי' י"ב הביא בשם הגה"צ אבד"ק בוטשאטש ז"ל שיש שלשים ובשם שומר ציון ששיערו שיש כ"ה והוא כתב שיש רק ט"ז פעמים והגם דבמ"ש שם לדחות ולומר שהכל חמץ יש לדחות דבריו כיון שנתהוה קודם הפסח בזמן היתר אבל עכ"פ אין לסמוך על, שיעורו בדעתו שיש ס' שהרי כל הגדולים לא ס"ל כן אבל בתשו' א' לק' נאדבורנא העליתי דהיכי דרוב חמץ של עכו"ם גם להאוסרים בשותפות עכו"ם וישראל בחמץ מודים דאם הרוב של עכו"ם הותר כמ"ש בחמד משה א"ח סי' תמ"ח להדיא ואף שכתב שם דבלח בלח נאסר כולו בפסח משום כבוש וחנ"נ אבל נעלם ממנו דברי הרשב"א ור"ן חולין (דף קי"ב) דבלח ל"ש כלל דין כבוש וע' בב"י יו"ד סוס"י ע"ו ואף שהראש יוסף לחולין (דף קי"א ע"ב) כ' בפשי' לא קיי"ל כהר"ן הנה הבאתי ראי' ברורה מדין הלוקח יין מבין הכותים דמיירי בע"ש ביה"ש והקשה הדג"מ מ"ה סי' שכ"ד דהא היין נאסר בכבוש מעל"ע ובעכצ"ל דבלח אינו נאסר בכבוש אולם מדברי התוס' יומא (דף נ"ו) במ"ש וז"ל וליכא למימר שאני עתיד להפריש לא קאי אלא אתרומה דאי הוי חיילא בלא הפרשה א"כ הוה מדמעת ואוסרת הכל א"כ אמעשר ראשון נמי וכו' ע"ש וקשה הרי אי אמרי' דיש ברירה אין כאן דמאי ובע"כ דר"ל משום שנאסר בכבוש ומוכח דס"ל דלא כהרשב"א:
2
ג׳אך דבנ"ד דאיכא רוב של עכו"ם דאין נ"מ בפסח לענין אכילה דגם של עכו"ם אסור רק לענין ב"י דגם השתא שנאסר בכבוש משל ישראל מ"מ הרי מה"ת בטל ברוב ומבואר במג"א רס"י תמ"ב דבלח בלח מותר להשהותו בנתבטל ברוב וגם לאחה"פ אין נ"מ אלא לדרבנן ויש לסמוך על הרשב"א והר"ן לגבי איסור קנס דחשעעה"פ ומה שיש לומר דאיסור באיסור לא בטל והרי גם חמץ של נכרי בפסח י"ל לפמ"ש בדע"ת סי' י"ד סק"י בהג"ה וה"נ הרי חמץ של עכו"פ עומד להיות מותר לאחה"פ ואף די"ל דעכ"פ אינו בידו וכ"כ לי ח"א בשם שו"ת עין יצחק א"ח סי' כ"ו דמיקרי אב"א אבל לפמ"ש במהר"פ בירושלמי פ"ב דפסחים דבע"פ מותר חמץ עכו"ם בהנאה א"כ נתבטל בע"פ:
3
ד׳וכה ראיתי בשו"ת ארי' דב"ע חא"ח סי' ו' שהאריך מאוד בנידון כזה והביא בשם המש"ח שהחמיר והוא העלה להקל ומ"ש שם מצד האחריות הרי בנ"ד הי' בביתו של עכו"ם וגם בהיותו על העגלה הרי העגלה של האדון הכותב. אך שבנ"ד חלקוהו לאחה"פ וכבר נחלקו בזה השאג"א והמק"ח ולשי' מק"ח של ישראל אסור אבל כבר השיג בתשו' ארי' דב"ע שם ע"ד המק"ח וגם בתשו' מהר"ם מרוטנבערג האחרונים חא"ח סי' ט' הסיר תלונת המק"ח מעל השאג"א ובפרט בנ"ד שהי' הרוב של העכו"ם י"ל דגם המק"ח מודה דחלק של ישראל מותר כיון דלא עבר בב"י כל זמן בתערובות יחד עם רוב של עכו"ם ולכן גם אני מסכים עם כתר"ה להתיר היי"ש ע"י שיערבנו ברוב י"ש אחר וגם יתן לעניים איזו סך כפי ראות עיני כתר"ה:
4