שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״גTeshuvot Maharsham Volume II 203
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה אפרים אויערבויך נ"י אבד"ק הארחוב ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בכפר א' שעמדו שם אנשי חיל ביום ו' י"ג ניסן העבר ואכלו לחם לבן חמץ וזרקו הפירורין ע"ג המצות שהיו מונחים בהתיבה ואמר איש א' עובר אורח להאשה בעלת הבית שכבר אירע לו כזאת והורה לו הרב שיקח כל מצה וינער אותה היטב היטב ואח"כ המה מותרים עשתה כן האשה וגם עיינה היטב בהנקבים שבמצות וניערה כל מצה בפ"ע היטב ואח"כ דכו אותם במדוכה לקמח ועשתה תבשילין לפסח אבל בעלה בהיותו בעיר שאל לכת"ר והורה לו ג"כ לנערם אבל שלא לבשלם בתבשיל והאשה כיחשה בפני בעלה ובישלתן ג"כ ועתה באו אחה"פ לשאול על הכלים עכת"ד שאלתו:
2
ג׳והנה מ"ש רו"מ דגם אם נשאר איזו פירור בנקבים י"ל דנתבטלו קודם פסח ברוב כדין יבש ביבש והביא מדברי מג"א ס' תמ"ז סקי"א דלשי' הרשב"א אסור לקיימו בפסח ובפמ"ג בא"א שם צידד להקל דאינו חו"נ בעודו יבש ובאמת שהפמ"ג עצמו סיים וז"ל שוב האיר ה' עיני והבנתי וכ' ומוכח דחזר בו משום חששא דשמא יבשלם ויתן טעם ואף שסיים דג"ז צ"ע מ"מ לא מלאו לבו להקל גם במקום הפסד כיון דגם בשאר איסורים רק במקום הפסד שרי אבל במש"ז סי' נ"ג סק"ב במ"ש בשם ע"ש נראה להקל ומ"מ צ"ע אבל אני מצאתי בב"י סי' תס"ז שהביא בשם כלבו וז"ל כרי חטים שנפל עליו דלף מים מעט במקומות מועטים ואפי' אותם החטים שנפל עליהם הדלף מעורבים בכל הכרי בטלים הם ברוב וא"צ לבערם בפסח ובביטול בעלמא סגי להו אפי' לכתחלה ואע"פ שהחמץ אוסר בכ"ש ה"מ כשהוא בעינו ולענין לאכלו בפסח ולא נתבטל קודם ז"א אבל מאי שנתבטל קודם הפסח ברוב א"ח וניעור ואפי' לכתחלה מותר וכ"כ הראב"ד בתשו' מ"מ ראוי להחמיר באכילתו שאין הפסד בשהייתו והוא מב"מ ויש לו מתירין עכ"ל והן אמת שהב"י הביא שם אח"ז בשם א"ח בשם הרשב"א דגן שנפלו עליו מים כתב הרשב"א אפי' נגבו ואח"כ נתערבו ברוב אסור לקיימם בפסח והביא ראייות לדבריו עכ"ל ונראה דהרשב"א לשיטתו אזיל דגם בשאר איסורים לא נהפך האיסור להיתר וגם הרי הרשב"א סובר דחו"נ אבל הראב"ד וכלבו ס"ל כהרא"ש אלא דמבואר טעמם משום דס"ל דאינו חו"נ גם ביבש אבל לדידן דקיי"ל דביבש חו"נ י"ל דגם לקיימו אסור ועוד די"ל דהראב"ד לשיטתו אזיל דס"ל דאיסור משהו דחמץ אינו אלא באכילה כיי ולא בהנאה כמ"ש הב"י רס"י תמ"ז בשמו לכן יקל גם בשהיי' משא"כ לדידן ועוד דגם הראב"ד וכלבו לא התירו אלא בצירוף הביטול דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ומדברי ראב"ד וכלבו הנ"ל מוכח דגם קודם ז"א אם נתבטל תליא בפלוגתא אם חו"נ ולא אדע מדוע כ' רו"מ דבנתבטל קודם ז"א לכ"ע יש להקל ולסמוך על הרא"ש גם בלא הפסד והרי הראב"ד וכלבו מיירי שנתערב קודם ז"א ומה"ט סמכו על הא דבביטול בעלמא סגי להו דאם נתחמצו אחר זמן איסורין הרי לא היו בכלל הביטול ואפ"ה לא הקילו אלא בצירוף הביטול ומשום דאינו חו"נ וע' תשו' ח"ס א"ח סי' ק"ז בשם תשו' מהרי"ל וגם הוא האריך בביאור דבריו דמוכח דבנתערב קודם ז"א יש להחמיר טפי לענין חו"נ):
3
ד׳ולכאורה הי' נראה דבנ"ד שנידוכו ונעשה קמח י"ל דלהסוברים דקמח בקמח לח בלח שפיר יש לסמוך דאינו חו"נ אבל במש"ז סי' תמ"ז סקי"ח מבואר דקמח של מצה טחינה לכ"ע אין לו דין לח בלח. (ובגוף הדבר שהביא רו"מ בענין היתר בהיתר בטל ע' נו"ב מ"ת א"ח סי' ע"ב ויו"ד סי' קפ"ו ותפ"צ א"ח סי' י"ט ואני מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' קס"ה וסי' של"ב ובא"ז הגדול בשו"ת סי' תשע"ט ומהר"ח א"ז סי' י"ז דברים חדשים שלא ראו האחרונים ואכמ"ל וע"ע שו"ת ג"פ סי' ס' ובא"ז ה"פ סי' רנ"ו ואין עת האסף פה):
4
ה׳והנה עוד הביא רו"מ מדברי הברכ"י סי' תמוז דגם במקום שנהגו לומר דחו"נ היינו בודאי ולא בספק שמא אין כאן איסור כלל וא"כ ה"נ בנ"ד אפשר דלא נשאר בנקבים אולם הנה מקור דברי הברכ"י הם מתשו' הרדב"ז חלק ה' סי' ש"א ק"כ והנה תו"ד הרדב"ז שם הם בדין שעשו כמה בע"ב מצות ואח"כ מצאו בדופני הנפה בצק דבק בחוזק שלא נקלף כלל אלא בסכין והשיב דרוב פוסקים ס"ל דאינו חו"נ ודלא כהרמב"ם וכיון שספק אם נקלף כלל מהחמץ הוי ס"ס ושרי וא"ל דמסתפינא הו"א דגם הרמב"ם מודה בנ"ד דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ועוד דהוי סד"ר דהא דאמרי' חו"נ הוא רק מדרבנן וסד"ד להקל ואע"ג דבבדיקת חמץ מחמירין אע"ג דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי שא"ה דאיכא תרל"ר שהרי הוקבע האיסור ועוד דעיקר בדיקת חמץ על הספק תקנוה אבל בנ"ד שלא ידענו אם נתערב כלל הרי לא הוקבע האיסור כלל עכת"ד ומבואר דדוקא היכי דלא הוקבע איסור כלל יש להקל אבל בנ"ד שנודע לנו התערובות אלא שהספק אם ע"י הניעור נפלו כולם א"כ גם הרדב"ז מודה להחמיר ובאמת שגוף דינו של הראב"ד וברכ"י מבואר גם בב"י בבדה"ב סוס"י תנ"א בדין שפוד שצלאו בו עופות בפסח וקודם לזה צלו בו בשר מלות ממלח שלא נבדק מחמץ והביא בשם מרדכי להתיר לפי שכבר נתבטל קודם פסח והב"י כ' דלשי' הסוברים דחו"נ ה"נ בזה (ומזה מוכח דס"ל דגם בטעם חו"נ ודלא כמג"א סי' תמ"ז סק"ז וכבר העיר בזה הפמ"ג בא"א סק"ז וע' מחה"ש סקל"ח ובחידושי רע"א הביא מתשו' הרשב"א סי' תפ"ה מפורש כן וע"ש בשע"ת סקי"ט) ובבדה"ב כ' וז"ל ומיהו בזה אפשר דמודו כיון דאין כאן חמץ ידוע אלא חשש מלח שלא נבדק עכ"ל וע"ש במג"א סקנ"א בזה אך דגם בזה י"ל דהיינו בספק שמא אין כאן חמץ כלל משא"כ בנ"ד שכבר הוקבע האיסור הרי מפורש ברדב"ז להחמיר בזה ואף דביו"ד רס"י ש"ב ובט"ז סק"א מוכח דבמקום הפ"מ גם בהוחזק כבר האיסור לספק אם ניתק משם יש להקל בדרבנן וע"ש בט"ז סי' ש"ח סק"ה אבל דברי הט"ז שם צ"ע כמ"ש בהגהת א"ב שם וע' בשו"ת אמרי נועם סי' מ"ז מ"ש ע"ד הט"ז שם:
5
ו׳והנה רו"מ הביא בשם. הח"א כלל קכ"ח ס"ו בדין נתפזר שק של גרויפין על מצות אפיות ואסור לאכול המצות גם יבש ביבש וכתב דשא"ה שנתפזר הרבה ובלי בספק נכנסו בנקבים ועוד דהתם הוי מבשא"מ משא"כ בנ"ד עכ"ד ובאמת שבמרה"פ על הירושלמי פ"ג דפסחים ה"א הוכיח מהירו' שם דמינו מעורר מינו והעלה דבמב"מ יש להחמיר יותר לומר בחמץ דחו"נ (ומזה מבואר דגם בטעם תו"נ שהרי מיירי בקדירה שבישל ג"פ קו"פ וס"ל דכבר נתבטל טעמו במבשא"מ ואפ"ה במינו תו"נ ע"ש) והן אמת שלענ"ד י"ל דדוקא לענין בישל ג"פ דלדידן ל"מ כלל בשאר איסורים לכן ס"ל להחמיר במינו וע' במש"ז סוס"י תמ"ז ס"ק כ"א בזה משא"כ בביטול גמור ומ"מ הרי חזינן דבמב"מ חמור טפי:
6
ז׳אבל בעיקר דינו של הח"א הנה במרדכי רפ"ג דפסחים ובד"מ סי' תנ"ט סק"ד נראה דגם בהניחו המצה במקום קמח מהני קינות וע' בשע"ת שם סוס"י הנ"ל בשם דב"ש שלא הזכיר מזה והרי בנדה (דף נ"ו) בשרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע רק עד שעת כיבוד ובש"ס בעי אם ע"י הכיבוד חזקתן בדין ואפי' באשתכת בגומא יהא מותר ומסיק הש"ס דחזקתו בדוק וע"ש בתוס' ד"ה בגומא דדוקא בחרוץ מכוסה בקרשים אינה נבדקת משא"כ בנקב מגולה וע"ש בתוס' ד"ה וכן הכתב כו' ובד"ה ש"מ כו' ואף שהתוס' בפסחים, (דף ז' ע"א) ד"ה עשויין כו' כתבו דלענין עצם כשעורה ועדשה אין חזקתו כ"כ מתכבד היינו להס"ד של בעיית הש"ס שם דבעי אם חזקתו בדוק או לא אבל למאי דמסיק דחזקתו בדוק הרי גם בכה"ג חזקתו בדוק וא"כ בנ"ד שמנער ומעיין בכל מצה ומצה אם לא נשאר איזו פירור ואין הנקבים גדולים דאפשר שלא נכנס בו מפירורי הגרויפן כלל לכ"ע יש לסמוך על הבדיקה ואת"ל שבנידון הח"א יש חשש שהי' קמח מהגרויפען ונכנס בודאי להנקבים של המצות והי' הרבה יש להחמיר אבל בנ"ד שהי' רק פרורי לחם נראה להקל ולכן הגם שאין להקל לכתחלה ובפרט מפני שהאשה עשתה כן במזיד ואף שסמכה על האיש עובר אורח מ"מ אחרי ששמעה מבעלה בשם הרב מרא דאתרא שלא לבטל הויא בכלל מזידה כמ"ש בדע"ת סי' ל"ט ספ"ד מתשו' הרא"ש וד"מ אהע"ז מ"מ לענין הכלים יש להתירן:
7