שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״חTeshuvot Maharsham Volume II 208
א׳להרב וכו' מו"ה אלטר רובאק נ"י מו"צ דק' וואהראנע פלך אומין ברוסיא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין השו"ב רי"מ מכפר ווענראד שקנה מרי"ל חזקתו מהשו"ב בכפר הנ"ל בעד מאה רו"כ לשלם במשך ד' זמנים ונתן לו כתב בזה"ל באם ח"ו לא אשלם לו הסך הזה אזי אחר ב' שנים הנ"ל אין לי שום טו"מ על החזקה כי החזקה של רי"ל ואסור לי להתעסק בענין השחיטה כלל ואין לעשות שום ערמה וכו' ורשות ביד רי"ל למכור חזקתו למי שירצה וכו' עכ"ל ועבר הזמן ולא קיים והנה רו"מ חקר דכיון דלשון אסור הוא לשון נדר כמ"ש ביו"ד סי' ר"ד והרי מבואר בסי' רי"ג דאין הנדר חל ע"ד שא"ב ממש אלא מדרבנן וה"נ בנ"ד דמי לקונם שאני עושה לך והביא מדברי הש"ך סי' רל"ד סקפ"ו במה שהשיג ע"ד התוס' כתובות (דף נ"ט) מהא דפ"ק דנדרים ורו"מ השיג עליו עפ"ד התוס' נדרים שם שהביא הש"ך עצמו סי' ר"ו סק"ו ובט"ז סק"א ובב"ח שם וכ"ה בב"י סי' רל"ט בשם הר"ן והוא בנדרים (דף ט"ז ע"ב) בד"ה אמר רבא ובט"ז שם סק"ד ובב"ח וט"ז סי' רי"ג ביארו דברי התוס' בע"א אבל הר"ן ורמ"א פי' דאם מזכיר את הפעולה הנפעלת מן הפועל כמו באמר שלא אתן תבן דאז הוי דבר שיב"מ ומלשון התוס' בנדרים ל"מ כן והביא מהתוס' שם סופ"ק ד"ה ידי לעושיהן וביאר דבריהם דהיכי דמזכיר גם את השני למי הוא נודר כאומר קונם שאיני אוכל לך ממילא הוי דשי"ב ממש גם באינו מזכיר מעשה הפעולה ושאני קונם שאני עושה שאין המקבל משתנה שינוי חזק כגון טלטול התבן או האבן אז צריך להזכיר דוקא דבר המקבל הפעולה ולפ"ז בשחיטה שהדבר משתנה בשינוי מורגשת ואינו דומה לטלטול ממל"מ הוי שפיר דבר שי"ב ממש גם בלא הזכיר את גוף המלאכה והפעולה ולפ"ז הוי איסור תורה בנ"ד ונ"מ שצריך לנהוג איסור כימי שנהג בהם היתר עכת"ד:
1
ב׳והנה בגוף דבריו כבר קדמו בשעה"מ פ"ג מהל' נדרים ה"י והביא מתוס' כתובות (דף נ"ט ע"א) ד"ה קונם כו' ובשם נ"מ שתמה על סתירת דבריהם להא דכתבו בסופ"ק דנדרים והשעה"מ ביאר דבמזכיר עשיי' שי"ב ממש א"צ להזכיר החפץ אבל בנתינת תבן דהנתינה א"ב ממש צריך להזכיר גוף התבן ואח"ז הביא מהרא"ש פ"ג דשבועות דבאמר הרי עלי שלא אוכל בשר הוי דבר שאב"מ ומדברי הרשב"א פ"ק דנדרים דגם עשיי' אב"מ והוכיח כדעת הש"ך סי' רל"ד דדוקא באומר קונם שאני עושה לפיך שמזכיר גם את האדם השני אז משמע שאוסר עליו החפץ וע"ש עוד בזה ובס' ידות נדרים סי' רי"ג האריך ג"כ והביא גם מדברי התוס' שבועות (דף כ' ע"א) ד"ה שלא אוכל כו' בסוה"ד שכתבו ומיהו שמא יש לחלק דדוקא גבי שינה לא אמר כלום משום דשינה עצמה א"ב ממש עכ"ל והוא הבין בדעתם לחלק בין אם יש החפץ בפניו או לא אבל יותר נראה דכונתם כמ"ש השעה"מ וגם רו"מ. ועכ"פ מבואר דבנד"ד תליא באשלי רברבי ולשי' הרשב"א ורא"ש גם בנ"ד הוי דבר שא"ב ממש אך דלשי' הח"ס חיו"ד סי' ר"כ דעת הרמב"ן שהובא בר"ן נדרים (דף ב' ע"ב) ורש"י שבועות (דף כ') ור"ן שם דנדר בלשון שבועה הו"ל יד לשבועה וא"כ חל גם ע"ד שא"ב ממש וע' תשו' ח"ס שם שתמה עמ"ש הש"ע סי' ר"ו דיעה זו בשם יש מי שאומר כיון שדעת כמה ראשונים כן הוא (שוב הראני נכדי מ' יוסף הכהן נ"י שבר"ן נדרים הכונה שהוא יד לנדר כמפורש שם (דף ד' סוע"ב) בר"ן שם) ואני מצאתי בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' ע"ו שהאריך להוכיח דהעיקר כדעת המקילין ובפרט שכ"ה דעת הר"ח שכל דבריו דברי קבלה ודעת הרי"ן מגש ור"ת ועוד כמה ראשונים עד שסיים שאפילו ממדת חסידות אין לחוש לדברי המחמירים ע"ש באורך וע"ע בתשו' מבי"ט ח"א סי' צ"ח בזה ומצאתי בתשו' רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים צ' שכ' וז"ל עוד שאלת על מי שאמר אסור עלי לעשות ד"ז דע כי אין זה לשון שבועה כלל כיון שלא הזכיר לא שם ולא כינוי ולא שבועה אלא לשון נדר הוא שהרי האומר הריני אסור בהנייתך וכו' ה"ז נדר כו' אלא דבנ"ד לא חל לפי שאין הנדרים חלים על דבר שא"ב ממש ושלא לעשות דבר פ' דבר שאב"מ הוא לפיכך האומר לחבירו קרבן שאיני מדבר עמך או שאיני עושה עמך וכו' אין הנדר חל שהרי אין הדיבור והעשיי' וההליכה דברים שי"ב ממש אבל אם אמר פי אסור מלדבר וידי אסורות מלעשות דבר פ' חל הנדר וכו' ואע"פ שאין הנדר חל ראוי להחמיר עליו וכו' ואיכא מ"ד דאיכא בל יחל דרבנן וכו' עכ"ל הרי דס"ל בפשיטות להקל בכה"ג מדאורייתא עכ"פ ולכן עכ"פ אין לנו להחמיר בנ"ד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר. וע"ע ברמב"ן עה"ת ר"פ מטות ורא"ם שם אבל בזה עכ"פ כיון שהוא גזל והשגת גבול כבר נתבאר בחיבורי דע"ת סי' א' מס"ק נ"א עד סוס"ק ס' כל פרטי דינים אלו שהוא רשע ויש לאסור שחיטתו ואם לא ישמע לקול התורה יאסר עולמית ועכ"פ בטלה הקבלה והעדאה שבידו כיון דאיתרע חזקתו וממילא הו"ל כשוחט בלא קבלה וגם מחויב להשיב את הגזלה אשר גזל וגם אחר שישוב בתשו' יחויב לעמוד שנית על הבחינה לפני רב ושו"ב מחדש ויקבל עליו ד"ח ומ"ש בדין נשבר הרגל במקום צה"ג למעלה מד"א בבהמה עמ"ש בדע"ת סי' נ"ו סקכ"ב בכ"ז ומה ששאל אם יש לצרף דעת השעיד בשם רש"י שהביא החמ"ד הל' תערובות סי' ז' וי"ז כ"ד מ"ו והל' כ"ר סי' ה' ועוד בכמ"ק דגם בפחות מס' לפעמים אינו נותן טעם חלילה לצרף דיעה שלא הובאה בש"ע:
2
ג׳ומ"ש עמ"ש בכנסת ח"י סי' פ"ו להשיג עמ"ש הרב להתיר העיסה שנפל לתוכה ברי' ע"י הפרשת חלה ולתלות שנפל האיסור משם ורו"מ הביא מהירושלמי פ"א דערלה ה"ד דמפרש טעמא דר"י דאמר אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים וכו' מ"ט שכן דרך ב"א להיות מידל בגפנים ובפ"מ דמה"ט תולין שדעתו להיות מידל מהן ולא שיבטל האיסור וה"נ תולין שמכוין להפריש חלה הנה מלבד דגבי מבטל איסור בשוגג מותר וה"נ לא גרע בשוגג אבל במפיל לים הרי גם שוגג אסור ודוקא בנפל מאליו שרי א"כ ה"נ בזה י"ל דאסור ועוד שהרי בש"ס דילן מפרש משום דחזקה א"א אוסר כרמו בנטיעה וא' והוי מלתא דל"ש ואי נימא דהירושלמי אינו חולק צ"ל דדוקא בצירוף ב' הטעמים שרי א"כ בנ"ד אסור:
3