שו"ת מהרש"ם חלק ב רכ״אTeshuvot Maharsham Volume II 221
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה מדרכי וואגשאהל נ"י מו"צ דק' בייטש מכתבו הגיעני וע"ד העגונה מ' העניא בת ר"י מכפר ליביצע שבעלה הר' חיים ישראל ישב עמה ח' שנים באהבה והי"ל ב' בנים והי' בעל שפע ומוצלח ובשנה העברה שכר הברא"ה בחצר אדון עבור שוורים סמוך לנהר ראפע ובהיותו שם בנסיעתו לביתו עבר עם עגלה בנהר ועמו עוד ב' יהודים וגם א"י וכאשר באו באמצע הנהר באו פתאום מים שוטפים ונפסקו חבלי הסוסים ויהודי א' וגם א"י ירדו וברחו אל הגבול ונצולו והעגלה נהפכה וא' מהם שט במים והגיע לשפת הנהר ור' חיים הנ"ל נפל להמים והעיד ר"ש ברי"ד שהי' שם בשעת הטביעה וראה שנהפכה העגלה ונפל להמים ושט תחת המים איזו אמות וחזר ועלה ונתראה למעלה ע"ג המים וחזר ונפל לתוכם ועמד שם ערך ששה מינוט ולא לא ראהו יותר עוד העיד ר"נ בר"פ שהוא ישב עם רח"י בהעגלה ונשנהפכה הוא שט בהמים עד שהגיע לשפת הנהר ואז ראיתי שעמדו שם כמה אנשים וצעקתי להציל את רח"י אבל לא ראוהו בהמים יען שנפל תחת המים וכל זה הי' ביום ה' ניסן וביום כ"ד ניסן נמצא איש ע"י עכו"ם א' שמצאו ובא אל אשת הנטבע הנ"ל וא"ל שנמצא בעלה והעיד ר"א בר"י שהוא נסע עם הערל הנ"ל להנהר לראות את הנטבע ומצאו מונח אצל שפת הנהר בערך ב' אמות רחוק מן המים והי' מכוסה מראשו עד אמצע הכתפים עם בגד בעקישע ועלי' חול הרבה בעובי כמה טפחים ומן הכתפים ולמטה הי' מגולה והי' מונח עם פניו כלפי הארץ מקום חול והחול שע"ג הבגד הי' למעלה יבש ואח"כ למטה הי' לח קצת פייכט) וכן מקום שהי' הפנים מונח הי' החול לח קצת אחר שתפכוהו עם פניו למעלה ורחצו פניו מן החול והסתכלתי בו היטב בכדי שאוכל להעיד עליו להתרת אשתו העגונה והכרתיו היטב שהוא רה"י בן ר"ש בעל העגונה והגם שהשפתים שלו היו לבנים מאוד ושרוים מן המים (אויס גיווייקט) ובין העינים בראש החוטם הי' העור נחלש קצת והמצח בצד הסמוך להשערות הי' אדום מאוד ונצרר הדם תחת העור כמו שהוא תחת הכאה גדולה בכ"ז הכרתיו בט"ע היטב כי הוא זה ובשעת טהרה ראיתי שגם הרגלים למטה היו משונים בלובן והעור הי' מוגבה מן הבשר וכן כפות ידיו אבל פניו חזרו למראיתן והלך לו הלובן מהשפתים לגמרי והי' פניו כשאר מת ואחר העיון והסתכלות הכרתיו היטב בט"ע שבלי ספק הוא רח"י הנ"ל:
1
ב׳עוד העיד ר"א ברח"י הכל כפי הנ"ל והוסיף כי במקום שהי' פניו מונח סמוך לשפת הנהר כלפי קרקע הי' שם גומא ומעט מים ובשעת הסתכלות בפניו בכל חלק בפ"ע נחלש אצלי ההכרה קצת אבל אם בפעם א' הסתכלתי בכל הפנים הכרתיו היטב ובשעת טהרה הלך הלובן מהשפתים והכרתיו היטב בט"ע וכן הכרתי גודל גופו באורך ועוביו וזקנו והפיאות וגם הכרתי הבעקישע שהי' מכוסה בה וגם הוצאתי מכיס המכנסים הטייסטער שלו והכרתיו בט"ע שהוא שלו וגם הי' בו חשבון בכת"י של ריג"ב מפה"ק על י"ז ר"כ עם איזו צ"ל וריג"ב אמר לי כי ב' ימים קודם הטביעה נתן לו חשבון זה גם מצאתי שם עוד חשבונות וגם נ"ו ר"כ מזומן וגם וועקסלין מאנשים שהי' חייבים לו והודו שכן הוא גם הי' שם וועקסין בחת"י שלו ואת"י חותנו שפרע לרח"ש מגארלעץ ול"ה קרועים ולא מחוקים עוד וגם וועקסיל בחת"י על ק"נ ר"כ שרצה ללות לו ועליו כ' ק"ע וחתום בחת"י יהודית וגם חשבון משקאות שקבל מהבאהן וגם אצלו אנווייזוגל מעאבריקאנט לשליחות מעות וגם זייגעריל של זהב וכאשר נתתי כל הנ"ל לאשתו ולאבי' הכירו הכל בטב"ע. עוד העיד ר"ש ברמ"א כי אחר שרחצו פניו הכרתיו היטב בט"ע הן בפניו והן בכל גופו בלי שום ספק והחול הי' לח קצת אבל לא ראיתי תחתיו מים:
2
ג׳והאשה אמרה קודם החזרת החפצים כל סימני חפציו שהמנעלים ה"ז ע"ג טלאי בצמצום מקום וסימני הבעקישע שהיא מן שטאאף וגרארקאליך (אויס גיוועבט) מרוקמים וגם סימני הבגד שפענציר וגם ליובל געשטריקט ואחר שהראינו לה הכירו הכל בט"ע וכן הכתונת ומייקאטען והנקבים, שאצל הקאלנער וקנעפיל וכן בהמכנסיים הכירה הצייג וכי יש לה עוד בביתה חתיכה שנשאר מן צייג זה וכן הכירה הט"ק והזייגעריל והטייסטער עכת"ד הגב"ע:
3
ד׳והנה מקודם יש לבאר אם בטביעה זו יצאה מאיסור תורה ורו"מ הביא מדברי נו"ב מה"ק סי' נ' ונ"ב דחשש תפח אחר ששהה שעה ביציאתו מן המים הוא רק חשש מדרבנן והסכים עמו בתשו' ב"ש א"ע סי' ל"ז המעיין שם ימצא דלהסוברים דספק ג"י אסור להחמיר הוא חשש דאורייתא והנו"ב בעצמו סי' כ"ט ול"ב כ' דלהרשב"א הוא מה"ת ואני מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ט שכ' ג"כ דסד"א הוא וגם המקילין בספק ג"י מודים בזה. ולכאורה יש לדון עפ"ד הנו"ב סי' מ"ג וח"ס סי' ס"ה דגם בלא שהה עד שתצא נפשו מ"מ אח"כ אדם על שפת הים מצטרפין האומדנות והוי רק איסור דרבנן והביא שכ"ה בתשו' ר"ב אשכנזי סי' כ"א ועוד גדולים והובא בפת"ש ס"ק קמ"ג אולם בתשו' לחם רב סי' ל"ט בעובדא שהרגו שוללים יהודי א' וקשרו ידיו בריזה א' והשליכוהו בים ועד א' ראה זאת ואח"ז איש כזה והלח"ר כתב דכיון שלא שהה עד שת"נ איכא איסור דאורייתא לשי' רמב"ם ורשב"א וריב"ש והביא ראי' לזה, ואף שבתשו' רד"ך בית כ"א מבואר דבמשאל"ס גם בלא שהה עד שת"נ אם נשאת לא תצא אבל הוא נגד הפוסקים הנ"ל עכת"ד והרי התם נמצא איש כזה וידיו קשורות עד שהשואל רצה לחשבו לסי' מובהק ואעפ"כ החמיר הלח"ר באיסור תורה וזהו היפוך ד' הח"ס וכן ראיתי בשו"ת ב"ש סי' מ"ד באמצע התשו' שדחה ראיות הח"ס וגם הוא לא הביא מתשו' לח"ר הנ"ל. ועוד דבנ"ד הרי נמצא רחוק משם תחום שבת והגם שי"ל דכיון שהמים הולכים לשם כדרך הילוכם הוי כנמצא באותו מקום מ"מ צע"ג:
4
ה׳אולם בכ"ז כיון שמדברי הר"ן שהביאו הריב"ש וש"פ בדין ספק אשתהי דמחמירין משום דיותר מצוי שישטהה יותר משעה א' נראה דבספק שקול הוי רק סד"ר דכמו דחשש איתפח בשהה ג"י ביבשה הוי רק מדרבנן ה"ה בשעה אחר שיצא מן המים ובצירוף ד' הח"ס סי' ס"ה שהובא בפת"ש ס"ק קמ"ד דבזה"ז כל אדם חשוב קצת של"ה קטט בין הזוג דינו כצ"מ ובאמת שכ"ה בפסקי מהרא"י עצמו ואף שהרדב"ז ח"א סי' תקכ"ו בנה דיק על כל דברי מהרא"י שם ודחה דבריו היינו לענין היתר דיעבוד אבל מ"מ ודאי הוא רק חששא דרבנן ועכ"פ בצירוף ד' הפוסקים דכל חשש איתפח הוא רק מדרבנן יש לנו סניף גדול להוציאה מחשש של תורה:
5
ו׳וגם לפמ"ש הח"ס סי' צ"ב דעיקר חשש של תורה במשאל"ס שמא יצא במקומו אבל לחוש שמא יצא במק"א הוא רק חשש דרבנן וסגי ברבע שעה א"כ ה"נ בנ"ד כיון שעמדו שם אנשים איזו שעה ולא ראוהו יוצא כבר יצאה מחשש של תורה וע' פת"ש ס"ק קל"ד אבל הנה בתשו' ח"צ סי' כ"א העיר השואל בסברא זו והח"צ דחה דבריו וא"כ אין להקל מטעם זה ובעיקר הדין בנ"ד שהי' מונח חוץ למים ורו"מ כ' שבוודאי אין דרך המים להתמעט בשטח ב' אמות בשעה מועטת וא"כ שהה חוץ למים כשיעור שיש חשש נתפח אך שחקר לפמ"ש השנ"י שהובא בפת"ש סקקי"ד דגם בנקבר בעפר לא מיתפח ואף שהפת"ש השיג עליו מהמד"ר פ' מצורע י"ל דבנ"ד שכפי הנראה הונח שם בעודו במים ונתרבה עליו החול ופניו בתוך החול ולא שלט בו האויר י"ל דדינו כבתוך המים עכ"ד ונ"ל להוסיף דבתוך החול עדיף מקרקע ומסייע שלא יסריח וישתנה דהנה ד' מד"ר הנ"ל הם גם בתנחומא פ' מקץ בפסוק וירא יעקב כי יש שבר וגו' אחר ג"י הבשר נסרח ופניו נשתנות וכו' ומוכח דענין סרחון מבשר ושינוי הפנים חדא נינהו ובמשנה דשבת (דף קנ"א) ומטילין אותו על החול בשביל שימתין וע"ש בתוי"ט בשם ערוך וז"ל הערוך אות מ' מתון כו' לשון לתלות וכו' שימתין שיתלחלח המת בחול ולא סריח כו' עכ"ל הרי דחול לח מועיל יותר מעפר דאל"כ הו"ל להניחו ע"ג עפר סתם וכיון שמועיל שלא יסריח ה"נ מועיל שלא ישתנו הפנים ע"י ניפוח ולא תפחי ובש"ס דתמיד (ד' כ"ט סוע"ב) ומי איכא תאנה וכו' מייתי תאני חיוורתא וכו' וקברי היכא דמסיק ימא שירטון וכו' ופירש"י באותו מקום שהים גדל ומתוך לחלוח המים לא ימות האילן וכו' ע"ש וברש"י שבת (דף נ"ו ע"ב) ד"ה נעץ קנה כו' שנוסף והולך וגדל שרטון חול, ורפש וטיט שהים גורש עכ"ל וכ"ה ברש"י עירובין (דף צ"ט ע"ב) וח' א' ומבואר שאין המים שם בתמידות ואפ"ה מתוך לחותו לא ימות האילן וה"נ לענין הסרחון ושינוי הפנים דמי כאלו מונח עוד במים וז"ש רש"י ביבמות (דף קכ"א ע"א) ד"ה מיתפח תפח לאחר שמעלין אותו ליבשה וכו' וכ"ה בנימוק"י דדוקא ביבשה מיתפח ולא במקום החול הלח ואף שבפת"ש ס"ק קי"ז הביא מכמה שו"ת דאם ראשו על שפת הים אין להקל רק אם הגלים עוברים עליו י"ל דהיינו אם פניו למעלה מגולים לאויר דבעודו במים גם בכה"ג צמחו כמ"ש בשו"ת ב"ח החדשות סוס"י ס"ג וע' שו"ת ב"ש סי' מ"א אבל בנ"ד שהי' פניו טמונים בתוך החול הלח י"ל דדינו כבתוך המים וע' ירושלמי רפ"ד דשבת בהא דאין טומנין בחול ובפרט לפ"ד העד שאמר שהי' קצת מים בגומא ואפשר דמה שאמרו העדים האחרים שלא ראו מים לא הכחישוהו ולא אמרו שלא הי' מים אלא שהם לא ראו ואולי לא דקדקו לראות היטב ומפני מיעוט המים לא ראו ובכה"ג י"ל דהגם שעמדו בסמוך לא ראינו אינו ראי' ונודע דיש להשוות דברי העדים אפי' בדוחק ואף שאין לסמוך ע"ז לבד מ"מ יש לצרף לשאר סניפים אך שיש לחוש בנ"ד מכח מה שנתלש קצת העור בין עיניו ובדאיכא מכה קיי"ל דמיא מרזי מכה והנה רו"מ כתב דכיון שהי' ההכאה בהיותו במים באבן וכדומה ואולי אחר יציאת נפשו אין חשש כלל הנה ד"ז יש לברר ע"י העד שנסע עמו בהעגלה דאפשר שהי"ל עוד בחייו כן אבל הנה בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ג מבואר דחיכוך והפשטת עור אינו בכלל מכה וגם צידד שם דבספק אם נעשה מחיים יש להקל בזה וע' פת"ש ס"ק קט"ז בשם פרח שושן וגם בתשו' ב"א סי' י"ט ותשו' ב"ש סי' מ' מבואר דפצע בלא חסרון אינו מעכב ההכרה אפי' במצח ומכ"ש בנ"ד שהי' רק קצת בין העינים:
6
ז׳והנה עוד יש לדון בענין הט"ע מהא שהעדים ידעו מהטביעה ויש בזה אריכות דברים אם ידיעה כראיי' ואם בב' עדים חיישי' לכך והארכתי בזה בתשו' והבאתי מכמ"ק בזה וכיון דבנ"ד יש לנו עוד כמה סניפים אחרים ואין עת להעתיק האריכות שכתבתי בענין זה ובפרט שבכל צד מהנ"ל יש פוסקים מקילים וחזו לאצטרופי:
7
ח׳והנה בדבר היכר כל הבגדים כתב רו"מ דגם מלבד ד' המקילים דאין לחוש לשאלה בכל בגדיו הרי ראש המחמירים הוא הב"ח ובזמן מועט מודה דלא חיישינן כמ"ש בתשו' ב"ח סי' פ"ז הנה לפמ"ש בתשו' נו"ב מה"ת סי' ס"א דבנטבע במים יש לחוש שמא השליך כל בגדיו להקל על עצמו ואף שחזר וצידד להקל בכל בגדיו דלא שכיח שאחר שנתפזרו במים יתלקטו יחד ויבואו ליד איש אחד אבל בכנה"ג הגב"י אות שמ"ט הביא ד"ז בשם מהרי"ט ופסק דגם בכל בגדיו חיישי' בכה"ג אבל גם בזה הארכתי בתשו' לק' טורקא ולק' נוזניאב להוכיח דבבגדים התחתונים הדבוקים לבשר ליכא חשש זה וע' בפרישה ובט"ז סקמ"ו וב"ש סקצ"ח ותשו' רח"כ סי' כ"ט ופלפלתי הרבה בזה ואכמ"ל ואף שי"ל דא"כ שוב יש לחוש בבגדים התחתונים לשאלה ובגדים העליונים השליך להמים אבל ז"א דמלבד דמכנסים וט"ק וכתונת אין דרך להשאיל ובפרט הטייסטר וחשבונות אף גם הרי בכה"ג שוב דמי לשאלה דיחיד ועדיף מנידון הח"צ וגם הרי דעת כמ"פ דבדרבנן ל"ח לשאלה וגם בזה פלפלתי בתשו' וגם דבניכרים בט"ע לשי' כמ"פ אין לחוש לשאלה ובכל פרטים אלו יש לי ת"ל פלפולים ארוכים ואין עת להעתיק ועכ"פ לדינא הנני מסכים עמו להתיר העגונה מכבלי העיגון:
8
ט׳ובדין היא"צ אם יקברו ביום המיתה הדבר פשוט דכיון שהותרה אח"כ איגל"מ שביום שנטבע בו מת ואטו אם מת א' ולא נודע עד אחר כמה חדשים יעשו היא"צ בזמן אחר וכיון דקיי"ל דלא תלייה בקבורה אפי' נתעכב כמה ימים אין לנו להשגיח בזמן הקבורה אלא הכל תלוי ביום המיתה:
9