שו"ת מהרש"ם חלק ב רכ״טTeshuvot Maharsham Volume II 229
א׳להרב מו"ה מאיר דוד טאבאק נ"י דיין דק' קרעטשינוב בארץ הגר בן הרה"ג באהמ"ה יו עיך שי:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין המקוה שהעמידין בה סאמיוואר לחמם המים ורבים נוהגים להניח גחלים בעש"ק סמוך לחשיכה כדי שיבערו בלילה ויהיו המים חמים קצת בשחרית של ש"ק ורו"מ העיר דיש לחוש שמא יחתה כמ"ש הר"ן פ' כירה בהא דגזירת הבלנין בשם ירושלמי שהיו נותניה עצים מבערב סמוך לחשיכה ומתבערים בשבת והובא גם בק"נ על הרא"ש שם ובש"ע הרב סי' שכ"ו ובתשו' אבני צדק חא"ח סי' ל"ז מיקל ע"י תליית מסגרת ע"ג התנור וה"נ י"ל בזה אבל רבים אין עושים כן גם לחוש דבשעה שהנשים טובלות בליל ש"ק בזמן שהאש בתוך הסאמיוואר וכשהאשה טובלת מגביהים המים א"ע למעלה עי"ז ומתבשל קליפתן וגם דשא"מ אסור בפ"ר כמ"ש המג"א סי' שי"ח סקל"ה כה"ג והקשה ע"ד מג"א מהא דיומא (דף ל"ד ע"ב) שהיו מטילין עששיות לתוך צונן ביו"כ והא איכא מבטל כ"ק אך לפמ"ש הח"ד סי' צ"א סק"ה יש ליישבו אבל מתוס' יומא ד"ה ה"מ ל"נ כן וגם מתוס' פסחים דף ע"ו) שרמז המג"א שם בד"ה תניא וש"ך סי' צ"א סק"ח ל"ח כן עכת"ד. והנה מכח חשש דשמא יחתה נראה דכיון דאסור לטבילה במקוה חמה הרבה אלא בפושרין לבד כמ"ש הח"צ דאם הוא ו"ו להפג הצינה לבד שרי וכ"ה בתשו' זרע אמת וע' בב"מ לי"ד סי' קי שדחה דבריהם עפ"ד הכלבו בשם ר"ה גאון ע"ש ואני מצאתי בפ' האשכול הל' ק"ש סי' ג' שהעתיק ד' רה"ג באורך וסיים דלערב חמין בצונן שרי והיינו משום דבפושרין מותר ובכלבו לא העתיק סיום דברי רה"ג ועכ"פ יותר מן פושרין בודאי אסור לטבול שם וא"כ הרי לשי' הרמב"ם והמחבר רס"י רנ"ד דהא דבבשר גדי ועוף מותר להשהות לפי שצריך רק חיתוי אש מעט שיתחמם לכן לא חיישי' שמא יחתה ולשי' מרדכי וש"ל שהובא בב"י סוס"י רנ"ג וסי' רצ"ד ובהמה רס"י רנ"ז היכי דעושה לצורך מחר ג"כ אין לחוש שמא יחתה א"כ הרי בנ"ד עושה רק לצורך מחר ואסור לחמם הרבה שלא יופסל לטבול בו א"כ מה"ט אין לחוש שמא יחתה ואף שהקלקול של חימום הרבה הוא רק מפני האיסור מ"מ הרי מצינו כה"ג בשבת (דף פ' ע"ב) בהא דחול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד דגם לרבנן דר"י דלא יסוד ביתו בסיד אא"כ עירב בו תבן או חול קלקולו זה תיקונו דכיון דלא מישתרי א"ל דמקלקלו ומשחירו א"כ היינו מעליותא לגבי' ע"ש וה"נ בנ"ד כיון. דאסור להחם הרבה אין לחוש שמא יחתה ומ"מ ראוי להחמיר ולתלות מסגרת כמ"ש רו"מ בשם שו"ת אבני צדק:
2
ג׳ובדבר חשש בישול כ"ק ע"י הגבהת המים הנה מ"ש ר"מ בשם אביו הרה"ג נ"י דהוי כלאחר יד ודשא"מ בפ"ר בדרבנן שרי לשי' תה"ד והנה כבר השיג ע"ז המג"א סי' שי"ד ואני מצאתי במאירי שבת (דף כ"ז) ושם (ד' מ"א) שהעיר בכמה ראיות של המג"א ומ"מ העלה להקל בפ"ר בדרבנן וכ"ה בר"ן סופ"ד דביצה בהא דקוטם עצי בשמים להריח בהם ואני הבאתי עוד ראי' מהא דעירובין (דף פ"ח ע"א) ורש"י ד"ה התם וד"ה שופכין וכו' וריטב שם דאפ' בפ"ר שרי משום דהוי דרבנן אבל ברשב"א שבת (דף ק"כ ע"ב) בד"ה א"ל בהא וכו' שכ' וז"ל ומ"מ שמעי' מהא דאפי' במלאכה דרבנן ודשא"מ אי פ"ר אסור וכן מוכח מהתוס' מ"ק (דף ד' ע"ב) ד"ה מפני וכו' כמ"ש בתשו' גו"ר הספרדי חא"ח כלל ג' סי' ט"ז וע' בירושלמי פ"ג דשביעית ה"ב בסופה וגה"ש שם וכן מוכח מהרמב"ם פכ"ב משבת דאסור לרחוץ הידים בדבר שמשיר השער ובהה"מ שם ובפ"ח פסק דשלא בכלי הוא רק מדרבנן ומוכח דגם בדרבנן כ"ר אסור וע' בס' בית אל ח"א חדר י"ז וא"כ ד"ז מחלוקת הראשונים:
3
ד׳ומ"ש עוד עפ"ד הש"ג ר"פ האורג ומרכבת המשנה דכל שאפשר לעשות המעשה בלא איסור גם בפ"ר שרי א"כ ה"נ יכול לטבול גם בלא חימום הגחלים והסמיאוואר הנה סברת הש"ג מפורשת גם ברש"י זבחים (דף צ"א ע"ב) בד"ה הא ר"ש וכו' אבל מדברי רש"י ותוס' סוכה (דף ל"ג ע"ב) בהא דאין ממעטין ביו"ט דהיכי דאית לי' הושענא אחריתא ל"ה מתקן כלל ובדל"ל אסור משום דהוי פ"ר ומוכח דכיון דהשתא ל"ל אחריתא הוי פ"ר ואסור וא"כ ה"נ בנ"ד הרי עכשיו שא"א לטבול בע"א אסור משום דהוי פ"ר ומ"מ י"ל דהוי ס"ס שמא אין זה בכלל פ"ר כדעת רש"י וש"ג ושמא פ"ר בדרבנן שרי ובפרט דבדרבנן גם ספק א' להקל אך בעיקר שי' רש"י וש"ג הנ"ל יש לו לתמוה בהא דפליגי ר"ע ורבנן בזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר דלר"ע קליטה כמי שהונחה ולחד לישנא בשבת (ד') למטה מעשרה פליגי אבל למעלה מי' לכ"ע פטור והא ר"ע ס"ל בב"ק דף קי"ג) דרבשא"מ מותר אלא דבפ"ר חייב עתו"ס שבת (דף מ"א) והכא דאפשר שיזרוק דרך למעלה מי' הרי ל"ה פ"ר ואמאי חייב לר"ע הא הוי דשא"מ וצ"ע. אולם בגוף הדבר שהביא מדברי המג"א סי' שי"ח סקל"ה ותמה מיומא (דף ל"ד) דמטילין עששיות של ברזל כבר קדמו בסמ"ח מוסך השבת אות י"א וגם מ"ש בשם אביו שתמה דהא בתתאה גבר הויא הקליפה רק חומרא כמ"ש המג"א סי' תס"ז גם בזה כבר תמה הפמ"ג ביו"ד סוס"י ס"ח בדין השלישי וכתב על המג"א נוראות נפלאתי וכו' ע"ש. ומ"ש המג"א והמחהיש מתוס' פסחים (דף מ' ע"ב) יעו"ש במהרש"א אך דלפמ"ש הפ"י בשבת (דף מ"א) בתוס' ד"ה מוליאר הגרוף וכו' בדעת תוס' שם דגבי אנטיכי שחום שלה מתקיים הרבה אפי' גרוף הוי כאלו האור מהלך תחתי עירוי מבשלת כ"ק בישול גמור ואפי' במים מרובים אסור א"כ מכ"ש בנ"ד שהגחלים בתוכו והמים נוגעים בצדו ממש ל דגם במרובים אסור ואף שמדברי הרשב"א בשם ר"י שהביא שם מוכח דגם באנטיכי שרי י"ל דהיינו בדליכא בי' גחלים משא"כ הכא שהאש בתוכו י"ל דלכ"ע אסור וכ"ו גם רו"מ מדברי הרמ"א סי' שי"ח סי"ב דדוקא כולי יהי' על האש שרי במים מרובין וכ"ה בחו"ד שם אך דמ"ב ודינא מלבד מ"ש לעיל י"ל עוד דהא לשי' הערוך דבארעא דחברי' דהוי פ"ר דלא ניחא לי' שרי כיון שאינו נהנה א"כ ה"נ הרי הנשים הטובלות אין להם שום הנאה מבישול כ"ק של המים כלל וגם אין המקוה שלהם דגם במקוה של קהל אין להנשים זכות א"כ גם בפ"ר שרי ועס"י ש"כ סי"ח וגם לשי' החולקים על הערוך הוא רק איסור דרבנן וגם למ"ד דמשאצל"ג חייב מ"מ בכה"ג שאינו מתכוין לכ"ע פטור כמ"ש הלח"מ פ"ז משגגות ודלא כהכ"מ שם וכ"ה בתו"ש סי' ש"כ שם א"כ בדרבנן יש להקל מהטעמים שנתבארו ובזה מיושב מה שהקשה אביו הרה"ג נ"י בהא דסוס"י של"ד דגחלת של מתכות ברה"ר מותר לכבותה והא איכא משום מבשל המים ולפמ"ש ניחא דכיון דהמים הולכין לאיבוד ואינו נהנה מהבישול כלל גם להרמב"ם דמחייב במשאצל"ג מודה דפטור ומשום צורך הרבים שרי ועתו"ס כריתות (ד' כ' ע"ב) ד"ה ס"ל כר"י וכו':
4