שו"ת מהרש"ם חלק ב רל״זTeshuvot Maharsham Volume II 237
א׳להרב המאה"ג מו"ה יהושע חנליש נ"י אבד"ק פעלשטין והרב מו"ה שלמה רייזגער נ"י מו"צ דשם:
1
ב׳מכתבם הגיעני וע"ד הדו"ד שזה יותר משנה שכר ר"י הראנדע מאדון ששכר מהדרעקציא והאנשים המחזיקים מכירת י"ש על הראטע נשתתפו עמו ונתנו לו ריוח כדי שיקבלם לשותפות והתנו כי רק על שנה א' יהיו שותפים ועתה מת האדון והי' ליצטאציע מחדש וחזר ושכר אדון אחר העסק וכן חזר ר"י ושכר העסק על כמה שנים ועוד קודם ששכר ר"י העסק מחדש הבטיחוהו השותפים שיהיו עמו שותפים אלא שלא בא לידי גמר השוואה כמה ריוח יתנו לו ואחר השכירות הסכימו ליתן לו שבעה מאות ר"כ ריוח ועתה נולד סכסוך ביניהם שאין רוצים להיות שותפים רק על שנה א' והוא שכר על ה' שנים וטוען שהבטיחוהו שלא יהי' לו היזק א"כ מחויבים להיות על כל ה' שנים וגם נתנה סכסוך מי יתן השטייער ולא הי' שום קנין ותק"כ ביניהם:
2
ג׳והנה הדבר מבואר בב"י חו"מ סי' קפ"ג ס"ד מחודש ד' בד"ה וכ' עוד ומה ששאלתם במי שאמר לחבירו צא וקח בגדים שבבית לוי ויהיו בינינו בשיתוף והלך זה ולקחן ואח"כ חזר בו חבירו ואמר אין לי חלק בהם ואיני רוצה לא בהפסדן ולא בשכרן. תשובה. הדין עם הלוקח ועל כרחו יפרע חלקו דשלוחא שויי' וכו' ע"ש ומבאר דמי שהבטיח לחבירו קודם הקנין לקנות לשם שותפות א"צ, שום קנין אבל היינו בלא נתינת ריוח אבל בהבטיח ליתן ריוח אז לא הוי כשליחות וצריך קנין כדמוכח מדברי הב"י סוס"י קע"ו בשם רה"ג ובש"ך סקמ"ג וגה"מ שם סקמ"ג וגם נ"ל ראי' ע"ז מהא דבילקוט שמואל א' פרשה ג' רמז ק' וידעו כל ישראל כי נאמן שמואל אבא אבוה דשמואל הוה מתעסק במטכסא ועל גבי' דריב"ב בנציבין בתר זמן קם עמי' א"ל לית רבי בעי האי מלתא א"ל לאו מילין הויין א"ל לית מלתך הימנא סגי מממונא (ר"ל האם אין דיבורך נאמן יותר מממון) א"ל את הימנתא במלתא עלי תזכה למוקמה בר נבואה דכתב בי' וידעו כ"י כי נאמן שמואל וזכה ומוקמי' לשמואל בר אבא ע"ש ומבואר דאבא הוה רגיל למיקני מטכסא ולהביא לריב"ב בפקודתו ואח"ז כשהביא הסחורה לא רצה בו ריב"ב וחזר בו לפי שהי' רק בדיבור ולז"א לאו מילין הויין אלא שאמר אבא שסמך על אמונתו יותר מעל ממון ומוכח דמדינא לא הי' ריב"ב מחויב לקיים דיבורו והא שליחותי' עביד ובע"כ משום שהי' מרויח בהסחורה הוי כקונה וחוזר ומוכר דלאו שלוחו הוא. ועובדא זו הובא גם בס' האשכול הל' מקואות סי' נ"ט ומוכח כהנתה"מ א"כ בנ"ד שהבטיחו ליתן לו ריוח ובפרט שלא הי' עדיין פיסוק דמים כלל שלא באו לעמק השוה כמה ריוח יתנו לו פשיטא שבידם לחזור וגם בהתחילו אח"כ ליקח י"ש ונתינת ראטע כמו בשנה הקודמת הרי מבואר בתשו' רשד"ם חח"מ סי' רע"ג דגם בהתחיל לקיים הצואה יכולים לחזור במה שלא נתן עדיין והביא ראי' מהטוח"מ סי' כ"ה בשם רמ"ה דבטעה הדיין אפי' זכה בפלגא ופש פלגא גבי אידך ההוא פלגא דזוכה בי' כיון דטעה רק בש"ה קם דינא ואידך פלגא לא מפקינן מיני' וה"נ בזה ע"ש וע"ע בב"י סי' רנ"ב שדחה בסברא זו דברי הרשב"ץ דאף שהתחיל לפרוע ההקדשות יכול לחזור ולא דמי להא דסי' י"ב סי"ב דאם בנה זה קצת וכו' כדברי הפשרנים א"י לחזור בו היינו משום דבנין קצת הוי חזקה וקנה הכל משא"כ משיכה במקצת המקח וכדומה הרי ל"מ שיקנה כל המקח וה"נ בנ"ד שלא נעשה לשם קנין על השותפים יכולים לחזור בהם להלאה וענה"מ סי' קע"ו סק"ה וחיבורי משפט שלום שם:
3