שו"ת מהרש"ם חלק ב רל״טTeshuvot Maharsham Volume II 239
א׳להרב הנ"ל בדבר מה שחזר על הראשונות בדין הריחים של קיטור וכ' כי הבצק המתהוה ע"י טחינת חטים לחים משליכין לריחים שטוחנים סובין ולא יבא כלל להקמח רק מה שמתפרר מהצלענדיר מעט מתערב בהקמח אך שהחטים אינם נבדקים קודם טחינה וגם יש טוחנים שקונים חטים לאחדים מהשוק ויש ביניהם ווימיער וחטים רכים ולחים וא"א כלל לבדקן ורו"מ נסה לבדוק ובחטים היותר מובחרים מצא בדוחק פ"א ס' נגד המצומחים ובפרט ציבאלעס נמצאו כפל מארבעה וחמשה בכל לוג ולכן כ' שעכ"פ ראוי לערבם בחטים שאין בהם זרעונים הללו ואין בזה משום מבטל איסור כמ"ש המג"א סי' תכ"ה גבי מים שלנו וכ"ה בח"ס סי' קכ"ט אבל לענין המצומחים בודאי צריך בדיקה עכת"ד:
1
ב׳והנה בדין טחנו חטים שלא נבדקו כבר האריך הנש"א כלל קכ"ו דין ה' והביא בשם המנ"י כלל ל"ט סקט"ז שכ' בפשי' דחטים מצומחים עם שאר חטים הוי מבשא"מ וא"כ הוי סד"א אך מסתימת דברי ש"פ ל"נ כן וצ"ע להקל ע"ש באורך ואני מצאתי בכתבי הגה"צ אבד"ק בוטשאטש בעהמ"ח דע"ק ז"ל שכתב ג"כ דמסברא נראה דחטים מבוקעות בשאינן מבוקעות הוי מבשא"מ בטעמא ודוקא בשמא י"ל דהוי מב"מ ומ"מ כתב דאם טחנו חטים בלא בדיקה י"ל דרוב חטים יש בהם ס' נגד המצומחים וכל דפריש מרובא פריש וגם בשנה שהגשמים מרובים בעת הקציר אם לא הוחזק רוב חטים שאין בהם ס' אין חשש ובפרט אם בדקו אלא שיש חשש שאין בקיאים כ"כ בבדיקה דיש להקל לסמוך על רוב חטים וגם הו"ל חזקה שנתבררה דמתחלה לא היו החטים מבוקעים אלא דספק נתבקעו אח"כ א"כ מספק מוקמי' אחזקה ואם בדקו כמה שקים באגרופין כנהוג והי' בהם ס' ושק א' אין בו ס' אף שהיו כולם משדה א' יש לתלות שלקחוהו מעליונות הכרי שהמצומחות קלים ועולים מלמעלה ואין להחמיר אלא באותו שק שאין בו ס' כיון שי"ב הריעותא והשאר מותרים עכת"ד. אבל הכל לפי ראות העין ובשנה שנראה לעין דאדרבא רוב חטים אין בהם ס' רו"ח רובא עדיף ועוד דהחזקה עשוי' להשתנות ונודע מ"ש בתשו' הר"ן שבב"י יו"ד סוס"י ר"א גבי מקוה העשוי' להתחסר דל"ה חזקה ובתשו' בר"א חא"ח סי' ל"ו העלה ג"כ דבספק אם יש בהם ס' הוי סד"ר ול"ה איתחזיק איסורא דאותן שלא צמחו לא הוחזקו באיסור ובפרט קו"פ דהוו היתר בהיתר ומ"מ העלה דלכתחלה אין לטחון בלא בדיקה ואם טחנו ישראל בלא בדיקה גם דיעבד אסור דהוי כמבטל לכתחלה בידים וגם בלא"ה קשה להקל למעשה בחטים שלא נבדקו ע"ש באורך ואני מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' י"ז שכ' דחטים שנטחנו בלא בדיקה תלינן דמסתמא יש ס' אבל היינו ג"כ אם נזדמן בשוגג אבל לטחון לכתחלה גם הוא מודה דאסור כיון דאפשר לברורי ואם עבר וטחן דינו כמאבד הריאה בידים בלא בדיקה דאסור גם דיעבד ובפרט דבדבר הרגיל גם בדיעבד דינו כלכתחלה כמ"ש בא"ח סי' הקי"ז ס"ב בשם תשו' הרא"ש וכ"ה בד"מ יו"ד סי' ע"ו בשם מהרי"ק ולכן גם בדיעבד אסור הקמח הנטחן. ומצוה לפרסם וחלילה לקנות מהקמח ההוא לצורך מצות לפסח והמוכרים הם חוטאים ומחטיאים את הרבים וישראל קדושים הם ובודאי מי שיוודע לו מזה יפרוש ולא יקנה הקמח הלז:
2
ג׳והנה רו"מ הביא בשם ח"א שהעיר דכיון דאא"ב בבדיקה איך סומכים על בדיקת החטים ורו"מ תי' עפ"ד התב"ש סי' ל"ז סק"ג דבדבר שאין הציבור יכולין לעמוד בה סמכי' אבדיקה גם בזה"ז וה"נ בזה ויפה כ' וע"פ דבריו יש ליישב מה שהאריכו הפוסקים בסי' תנ"ג בענין טחינת חטים ע"י ביטול בס' דהא מבטל לכתחלה ולפמ"ש יש לומר לפמ"ש בשפ"ד סוס"י ק"ה בשם רמ"ע דבדבר שאין הציבור יכולים לעמוד בה מבטלים לכתחלה וה"נ בזה. אבל העיקר נ"ל לפמ"ש או"ה כלל נ"ז דין י"א דאין כל הבדיקות שוים ולכן בבדיקת חוט בשר מקיף וכדומה מי שמבין ובקי יוכל לסמוך על בדיקתו ואינו דומה לבדיקת נפילה ודרוסה וכדומה ע"ש ולכן סומכין בשינוי מראה בריאה אם משתנה למראה כשר וכדומה ולכן גם בבדיקת חטים הכל בקיאים. אבל עכ"פ מחויבים לבדוק. ולפמ"ש בחיבורי גי"ד בפתיחה לסי' ל"ט בשם ריב"ש דהיכי דכתי' והבדלתם בעינן בדיקה מדאורייתא גם בדאיכא רובא י"ל דגם דכתי' ושמרתם את המצות בעי' בדיקה מה"ת ומ"ש רו"ע שכמדומה לו שראה בשו"ת שו"מ שהביא מהרמב"ן דבקדשים ס"ט ברה"ר טמא משום דכתי' ושמרתם וה"נ במצות זכרונו צודק אבל בפתיחת חיבורי דע"ת אות ה' הבאתי כמה סתירות לדברי הרמב"ן ע"ש:
3
ד׳ומ"ש רו"מ דיש תקנה לערב אותם בחטים כשרים שיש בהם יותר משיעור ס' כבר ראו עיניו דברי תשו' הרשב"א שהובא במג"א סוס"י תמ"ז סקמ"ה דאסור להוסיף ולבטל והמג"א סיים שאין להקל נגדו והיינו אף להשהותן אבל לאכלן גם הב"ח המיקל שם מודה דאסור וע"ש במחה"ש והרי גם בגוף הביטול קיהה בתשו' הר"ן מהא דהיתר בהיתר לא בטל אך שהביא ראי' מהא דצמר גמלים וצמר רחלים וכו' והפר"ח תמה על ראייתו ובמק"ח דחה ד' פר"ח ואני מצאתי בא"ז הגדול הל' פסח סי' רנ"ו שתמה ג"כ ע"ד המחמירים דאפי' תאמר דהבה"ת לא בטל מ"מ בהגיע שעה ה' שנאסר מתבטל וע' תשו' מהרי"ל סי' קפ"ו מ"ש בזה ומצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' י"ז שהביא ג"כ בשם אביו הא"ז ראי' דהבה"ת בטל מהא דצמר גמלים וכו' והוא דחה כדברי הפר"ח והביא בשם מהר"מ ראי' דלא בטל מהא דאין מטבילין כלים עד שלא נטמאו שיטהרו כשיטמאו והביא כן בשם ראבי' ותשו' זו בתשו' הרשב"א ח"א סי' תתל"א ע"ש והוא תשו' מהר"מ אך בסוף התשו' כתב מהר"ח א"ז שם דקמח שנטחן יש לו דין יבש ביבש ומהני ביטול דבשעה ו' חל האיסור ומתבטל דבאותה שעה איננו במשהו עד הלילה ע"ש ולא אדע מדוע גם אי קמח בקמח הוא כלח בלח לא נימא כן וצ"ל דס"ל כמ"ש מהרי"ל בתשו' דלא סמכי' להקל על סברת חוזר וניעור בלח בלח שאינו בעין וע' תשו' ח"ס חא"ח סי' ק"ז מ"ש בביאור דברי תשו' מהרי"ל ועכ"פ הרי גם הר"ן לא סמך להקל למעשה מטעם דבשעת חלות האיסור שוב הוי כמבטל לכתחלה וא"כ הגם שנהגו להקל בטחינת חטים ע"י ס' אבל לערב לכתחלה בודאי אסור וכמ"ש גם בתשו' נו"ב מה"ת יו"ד סי' מ"ו וסי' נ"ו וע"ע במש"ז סי' תמ"ז סק"ה ובמק"ח שם בחידושים סקמ"ב ובשו"ת מנ"ש סי' א' ב' באורך וגם הוא לא ראה ד' מהר"ח א"ז שהבאתי ולכן אין להתיר לערב החטים לכתחלה באחרים ומכ"ש בלא עירוב וביטול פשיטא דאסור לאכול הקמח ההוא שלא נבדקו כל השקים מחטים שונים:
4
ה׳ומ"ש רו"מ מדברי הח"י סי' תס"ו סק"ט ראי' להקל בקמח שאכלו עכברים ממשנה פ"ט דפרה מ"ג דכל השרצים ששתו מי חטאת אין פוסלין שאין ריר יוצא מפיהם ובתשו' בגדי ישע השיג דהתם במשקין אין רוק יוצא מפיהם מפני שהם מוצצין אבל בקמח אולי כבר החזיק מעט קמח בפיו ונתלחלח ברוק וחזר ונפל מתוך פיו לתוך הקמח ועפ"ז תמה רו"מ ע"ד תשו' ב"ח סי' קט"ו שכ' דאין לחוש בקמח שמא נתלחלח בפי העכבר ונפל מפיו להקמח כדתנן בפרה דכל העופות פוסלין במ"ח חוץ מיונה ופירש"י שכל העופות אינם מוצצין אלא מגביהים פיהם לאחר שלקקו בהמים והמים נופלים מפיהם וה"ה שאר בהמה וחי' די"ל דוקא בשתי' דרכם בכך ולא במאכל עכ"ד. ורו"מ תמה ע"ז שראה רק בחולין (דף ס"ב) שהובא רק בבא א' דמתני' פ"ט דפרה מ"ג דכל עופות פוסלין ודן הב"ח מזה דה"ה כל מיני בהמה וחי' ושרצים והרי במשנה שם מפורש דבהמה או חי' פוסלין אבל שאר שרצים אין פוסלין כמ"ש הח"י וה"ה בעכבר. יפה תמה ודברי הב"ח צע"ג זולת אם נאמר שיש איזו ט"ס:
5
ו׳ומה שתמה ע"ד הסוברים דאין שביתת בהמתו ביו"ט איך יפרנסו הא דמ"ק (י"א ע"ב) מריון ברי' דרבנן וכו' הו"ל ההוא גמלא דתורא בהדדי אתרעא בי' מלתא במר ברי' דר"א וכו' ופסקי' לגמלי' ופירש"י הפסיק שורו מן הצמד וכו' ומצוה על שביתת בהמתו מדרבנן וכל איסור מלאכה באבל ילפי' שם (ט"ו ע"ב) מדכתי' והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור במלאכה וכו' ומוכח דגם ביו"ט איכא משום שביתת בהמתו ובמהרי"ק שרש ל"ה בסופו דאע"ג דבחה"מ פליגי במ"ק (ד' י"ב) אי מחמירין באבל יותר אבל אין להחמיר יותר מביו"ט ואם כי יפה העיר אבל י"ל דלהסוברים דאין שביתת בהמתו ביו"ט ס"ל דהתם לאו משום שביתת בהמתו אלא משום שיאמרו שחורש בשליחותו כמ"ש רש"י שם ד"ה בביתו ואף דהכא הי' אצל אחרים הרי מסיק התם דאדם חשוב שאני אך מדברי רש"י יש ראי' ומזה צ"ע ע"ד אס"ז ב"ק (ל"ז) בהא דמועד לשבתות אינו מועד לחול ופירש"י מפני ששובת ממלאכה דעתו זחה עליו והתוס' פי' מפני שלובשים בגדים נאים וכתב דנ"מ אם מועד ליו"ט והיינו דלפי' רש"י אינו מועד ליו"ט דאין שביתת בהמה ביו"ט משא"כ לשי' התוס' וע' תשו' שו"מ מה"ק ח"ב סוס"י ס"ו בזה ולפי הנ"ל יהי' דברי רש"י סותרים זא"ז וע' בשו"ת בש"ר סי' מ"ח וכסד"ם שהוכיח מהא דעשאה על הגמל מדאורייתא מיחזי חזי דליכא ש"ב ביו"ט מדאורייתא אבל י"ל דהתם בגמל שאינו שלו ותדע דאל"כ הא א"ר לשבעה דביום השבת לכ"ע איכא איסור תורה:
6
ז׳ז"ז מ"ש מדברי אהעו"ז סי' שכ"ח בדין העמדת עלוקה מדברי תוס' ב"ק (נ"ה) לא אדע מהו שהרי באהעו"ז הביא שם מזה אבל מ"ש לפקפק במ"ש דבעלוקה אין זה צער אם לא יעמידנה דהא בבהמה גם בעומדת על האבוס שרי להעמידה ע"ג מחובר דמ"מ נייח לה וה"נ בעלוקה יפה תמה וע"ע בשו"ת ב"א יו"ד סוס"י ס"ב מ"ש ע"ד אהעו"ז שם:
7