שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״נTeshuvot Maharsham Volume II 250
א׳להרב מו"ה יהושע טעלנער נ"י מו"צ דק' בדין בפולין רוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בסופר א' שנשבע לאיש א' שלא יגלה מה שדיבר עמו לשום אדם עד כלות שנה א' ובתוך השנה מת האיש והסופר אומר שיש צורך לגלות הדבר בפני היורשים אם יוכל לישאל על שבועתו ולהתירה שהרי צריך לפרט הנדר מקודם וא"א לו לעבור ולגלות השבועה והביא מתשו' עין יצחק סי' כ"ד שנשאל בזה והביא ראי' משבועת צדקי' שלא לגלות ואפ"ה התירו לו סנהדרין והנה אין בידי ספר הנ"ל אבל אני תמה שהרי הריטב"א ואס"ז לנדרים שהובאו בשעה"מ פ"ו משבועות הקשו כן בהא דשבועת צדקי' ותי' דאפשר שאמר להם נשבעתי כו"כ לאיש א' ולא גילה להם למי נשבע כן ולא עבר על שבועתו וגם הוה כפרט הנדר ועוד תי' שם בענין אחר עיין שם ואם כן מוכח דסבירא להו דאסור לעבור על השבועה גם בכה"ג שבא להתיר לו וגם לפי מה שכתב השעה"מ שם ליישב קושיא זו עפ"ד הרשב"א בתשובה דמשום שלום בית מותר לעבור וכשיתירו לו אח"כ לא יהי' עליו שום עונש כיון שמאותה שעה כבר נתחרט על שבועתו הותרה אח"כ למפרע וה"נ בהא דצדקי' כבר כתבו התוס' והר"ן שהי' לדבר מצוה מפני שהי' מצטער ומתבטל ממלאכת שמים או מפני שהמלך ציוה עליהם להתיר היו מחויבים לקיים ציוויו ע"ש וא"כ בנ"ד ל"ש ד"ז אך לפי תי' הריטב"א הנ"ל גם בנ"ד יוכל להתיר באופן זה שיגלה גוף הדבר ולא שם האיש:
2
ג׳ובזה נ"ל ליישב דברי הד"מ ביו"ד סי' רל"ט אות ב' בהא דכתב בתשו' הרא"ש וב"י בסופר שנשבע לשותפין שלא יגלה חשבונם לשותף השלישי ולא לשום אדם אחר והרא"ש כתב דלא חלה כיון שיגיע עי"ז הפסד להשותף וכתב הד"מ דיש להתירה תחלה דלא עדיף ממדרש חכמים דהשבועה חלה וברמ"א שם ס"ז ביאר יותר שיתירה תחלה ואח"כ יגלה אלא דבש"ע לא העתיק שנשבע ג"כ שלא יגלה לשום אדם אבל בגוף תשו' הרא"ש ובב"י מבואר כמ"ש וא"כ יש לתמוה דא"כ איך יתירה תחלה הרי צריך לפרט השבועה ועובר על שבועתו שנשבע שלא יגלה לשום אדם ובד"מ סי' רכ"ח אות ט"ז פסק בעצמו דגם בדיעבד אינו מותר בנשבע לחבירו ודוקא בנדר של עצמו מותר בדיעבד וע' בש"ך סי' רל"ד סקמ"ח נחלק בזה עם הפרישה ושניהם לא הביאו מדברי הד"מ הנ"נ וע' בשעה"מ שם שהביא בשם רמב"ן וריטב"א דגם בלא פרט מותר בדיעבד ובאמת שכ"ה גם בנימוק"י פ"ט דנדרים אך לפמ"ש הד"מ י"ל דגם הם מודים בנשבע לחבירו דגם בדיעבד ל"מ ועכ"פ דברי הד"מ הנ"ל תמוהים לשיטתו ולפמ"ש ניחא דאפשר שלא יגלה להם מי האנשים שנשבע להם ושפיר יועיל ההתרה. אולם בעיקר הקושיא שתמהו הריטב"א ואש"ו מהא דשבועת צדקי' יש לי לדון דכיון דהא דצריך לפרט הוא רק מדרבנן משום חשש מלתא דאיסורא כמ"ש הרשב"א וב"י וכ"ה בט"ז סי' שכ"ג סק"ב א"כ אפשר דבימי צדקי' עדיין לא נגזר גזירה זו כמ"ש כה"ג במל"מ פ"ז מביהב"ח ה"ו לענין ישיבה בעזרה ועי' בתוי"ט פ"ח מכלאים מ"ב שדבריו תמוהים דמנ"ל להירושלמי להקשות דלמא לא היתה גזירה זו בימיהם ועי' תשו' רע"א מ"ת סי' קכ"ח מ"ש בזה:
3
ד׳ועוד יש לדון דכיון דכל החשש משום מלתא דאיסורא א"כ היכי דהתירו לו קודם שפרט ואח"כ פרט הנדר ואיגל"מ שלא הי' שם חשש אסור בודאי מהני התרתם בדיעבד כמ"ש כה"ג במהרמ"ל שבת (ד' י"ז) בהא דלא תמלא אשה וכו' דלטעמא דשמא יחתה אם עשה כן ולא חיתה אין לאסור בדיעבד ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ז סקמ"ח מכמ"ק בזה וכבר כתב הר"ן בנדרים (דף ס"ה) דמשום איסור דלכתחלה לא תיקשי כלום בהא דצדקי' דמשום מצוה או ציווי המלך הוי שרי לעבור לכתחלה א"כ ה"נ הי' בידם להתיר באופן אם יתברר שאין בזה חשש איסור ואם יוודע אח"כ שהי' בו איסור לא יהי' התרה דהויא התרה בטעות כמ"ש בתשו' מים עמוקים להרא"מ סי' ח' כמה ראיות דהתרה בטעות גם היכי דבידע מזה מהני בדיעבד מ"מ בלא ידע החכם שהי' ע"ד חבירו לכ"ע ל"מ בדיעבד דהוי התרה בטעות ע"ש א"כ הי' בידם להתיר על אופן שהבטיחם שאין בזה מילתא דאיסורא וגם אי נימא דבעלמא אין להתיר בכה"ג מ"מ התם משום מצוה שפיר התירו לו ובדיעבד הועיל שפיר מטעמא דכתיבנא כיון שנודע להם שלא הי' בו חשש מלתא דאיסורא:
4
ה׳ומ"ש רו"מ ראי' מתוס' כתובות (דף ע') בד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה וכו' וליכא למימר כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך אם תהנה ממני דאז אסורה ליהנות וכו' וע"ז הקשה דא"כ אמאי ימתין ל' יום דלמא ימצא פתח לנדרו הרי אין מתירין עד שיחול הנדר וכל זמן שלא נהנית ממנו לא חל איסור תשמיש ומזה הוכיח דבבא להתיר הנדר מותר לה ליהנות דהא יהי' ניתר למפרע ולענ"ד י"ל דע"י שחל האיסור שלא תהנה ממנו זהו עצמו בכלל חל הנדר ומהני התרה וגם בלא"ה י"ל דימתין ל' יום דשמא תשכח ותהנה ממנו ויחול הנדר ובגוף הדבר אם האיסור נעקר למפרע עי' בדג"מ סי' רל"ח והגהת אמרי ברוך על הדג"מ שם ולפמ"ש בתשו' חו"י סי' קכ"ט היכי דעובר מפני שבדעתו לישאל הו"ל כאומר אחטא ואשוב ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקנ"ד בזה. ועכ"פ לדינא בנ"ד יש להתיר שלא יגלה למי נשבע ואז יתירו לו ואח"כ יגלה ויתברר שאין בזה חשש מלתא דאיסורא ולכ"ע יועיל ההתרה בדיעבד:
5
ו׳ומה שנסתפק אם מועיל התרתו ע"י פתח של מיתת האיש ואף שאין פותחין בנולד ומיתה הוי נולד כיון שבנ"ד הי' בן פ"ה שנים לא מקרי נולד כהא דגיטין (דף כ"ח) ורש"י שם בהגיע לגבורות יותר מן פ' שכיח שימות והביא מהשעה"מ פ"ד מסוכה דבאשה ל"ה נולד והנה בגוף דברי שעה"מ יעוין תוס' ב"מ (ד' ל"ט ע"ב) ד"ה דלמא וכו' דמפורש להיפוך אך לפמ"ש התוס' בכתובות דטעמא משום דשכיח שמסתכנת בלידה י"ל דבזקינה שאינה יולדת ליכא חשש מיתה כמו באיש ועי' באס"ז ב"מ (ד' ל"ט) שם בשם תלמיד הר"פ שחולק ע"ד רש"י גיטין הנ"ל וס"ל דדוקא בבן מאה חיישי' למיתה וגם יפה הביא רו"מ מתוס' יומא (דף נ"ה ע"ב) ד"ה והתנן דלחד תי' דוקא בחומר א"א חיישי' למיתה בזקן שהגיע לגבורות ועי' מל"מ פ"ד מפהמ"ק בדין גוסס אם דוקא בחומר א"א (וע' בחקר הלכה שהקשה לשי' תוס' כתובות (פ"ג) הנ"ל מהא דיומא (ד' י"ג) א"כ אין לדבר סוף והרי כ"ג נושא בתולה וליכא חשש מסתכנת בלידה) ומ"מ נראה דבנ"ד שפיר מהני התרה שהרי מבואר בתוס' יבמות (דף כ"ו) דלזמן מרובה חיישי' למיתה דחד ואף שהח"צ סי' מ"א תמה עליהם מהא דנדרים (ד' ס"ה) דמשמע דגם לז"מ מיקרי מיתה נולד אפי' בחד והעלה דהתם ודאי לא ימתין זמן מרובה מלישא אשה עד שימות האב ע"ש וא"כ הכא שנדר בפירוש עד כלות שנה א' שהוא זמן מרובה ולשי' כמ"פ גם במשך ז"י מקרי ז"מ וע' בפי' הרא"ש רפ"ק דנדרים ועוד בכמ"ק ואכמ"ל א"כ אין המיתה נולד ובפרט בזקן בן פ"ה שנים גם אי נימא דמוקמי' לי' בחזקת חי מ"מ בנדר דתלוי לפי דעת בנ"א ובודאי כל א' חושב על זקן כזה שמא ימות במשך כל השנה ול"ה נולד ובצירוף דברי רט"ז סקי"ז דאם הוא עצמו מתחרט מהני גם בנולד במתחרט מעיקרו וע' תשו' אבקת רוכל סי' קפ"ח בתשו' תר"י בן צייצאח באמצע התשו' בזה לכן נ"ל להקל בזה:
6
ז׳ומה ששאל בדין בשלו ג' ביצים ונמצא בא' מהם דם שנהגו כמה מורים להתיר גם המים והקדרה מטעם סלוק שא"מ דלא כהל"ש ותמה דהא הטעם היוצא מבצים המותרים מיא דביעי בעלמא וליכא רוב במים מטעם ביצים הכשירים נגד האיסור כבר קדמו בזה בשו"ת שארית יעקב חיו"ד סי' י' בשם רב א' וע"ש מ"ש ליישבו דבכה"ג דהוי רק ספק איסור יש לצרוף דעת הי"א שברמ"א סי' פ"ו דכל ביצים דינם שוה ועכ"פ יש להתיר הכלים אחר מעל"ע ועמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קל"ז ובמפתחות שם. והנני ידידו"ש:
7