שו"ת מהרש"ם חלק ב רנ״זTeshuvot Maharsham Volume II 257
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה יעקב קאווי שיין נ"י דומ"ץ דק"ק ראהטין:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתי בראובן שאמר לשמעון שיתן לו קמח בהקפה וכי לוי יהי' ערב בעדו ולא רצה ש' ואחר איזה ימים פגע לוי בש' וא"ל שיתן לר' הקמח בהקפה שהוא ישלם בעדו (בזה"ל איך גראניטירע פר ראובן) ונתן הקמח לר' וכעת חזר בו ש' לתבוע את ר' ואמר דיין א' שזה דומה להא דסי' קכ"ט סעי' כ' דאם לא דבר הלוה כלום עם המלוה אלא ראובן אמר לשמעון הלוה ללוי ואני פורע או ואני חייב לך או אני נותן לך אין לשמעון על הלוה כלום אפי' נתנם לו מידו ורו"מ חולק עליו דדוקא בלא דבר הלוה כלום משא"כ בנ"ד והנה כבר ישב על מדוכה זו בתשו' מהרי"ט ח"א סוס"י קכ"ב בדין ראובן שאמר לש' תן לי סחורה זו ואעמידך אצל לוי והמחהו אצלו דלכ"ע אין שמעון יכול לחזור ולתבוע מראובן דמי הסחורה דמצי אמר אלמלא נתרצית לקבל מלוי לא הייתי מתחייב לך ותדע דאלו אמר לוי לשמעון תן מנה לר' ואני אתננה לך אין לש' על ר כלום וכו' והכי מוכח מדברי הרא"ש שלהי ב"ב וז"ל וההוא דינא דערבות וקבלנות היינו כשיתבע הלוה מן המלוה וכו' אבל אם לא דבר הלוה עם המלוה כלום וכו' ומדיוקא דרישא דמלתי' משמע דוקא שתבע הלוה מן המלוה שילונו ונכנס הערב עמו ערבות אז איכא דינא דערבות וקבלנות אם מתחלה א"ל הלוה למלוה הלויני ואמתה אותך אצל בע"ח לא נתחייב הוא כלל ואי קשיא לך דיוקא דסיפא דקאמר אבל אם דבר הלוה וכו' דמשמע הא דיבר עמו לא נפטר יכילנא לשנויי דבכל דוכתא אמרי' רישא דוקא וסיפא נעשה כאלו וכו' ומצאתי להרא"ש בתשו' כלל ס"ט סי' ה' וכו' ומעתה הרווחנו שדברי הרא"ש בב"ב מדוקדקים שלא הי' יכול לתפוס בסיפא אבל אם אמר בתחלה הלויני ואמחה אותך אצל פלוני אין למלוה עליו כלום דהתם אותו שהמחהו לא הי' חייב ללוי כלום ולא חל עליו חיוב וגם לא הי' קנין בדבר שיתחייב א"ע ונמצא שנתאנה מלוה וחוזר ולוקח מעותיו כמ"ש הרא"ש בתשו' לכך א"א למלוה להפטר אא"כ לא דבר כלום אבל היכי שאותו שהמחהו חייב לו או שהקנה בקנין כגון בנ"ד וכו' הואיל ונתחייב הנשאר יפטרו הוסתלקים עכ"ל. ומבואר דעתו ז"ל דגם היכי דאמר לוה למלוה תן לי ופלוני ישלם בעדי והערב קבל עליו בחיוב המועיל לשלם פטור הלוה והרי קיי"ל דערבות קודם מתן מעות בדיבור בעלמא חל הקנין כמו קנין גמור וממילא נפטר הלוה מחיובו אולם הנה בשע"מ סי' קכ"ו סקי"א רמז בקצרה לדברי מהרי"ט אלו (הגם שלא העתיקו בשלימות) והשיג עליו ובכ"ז הביא מש"ס דגיטין (דף ל') המלוה מעות את הכהן ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקם דמפריש עליהם בחזקת שהם קימים ותני עלה הי' עני והעשיר אין מפרישין עליו וזכה הלה במה שבידו ופירש"י דלוה זה אינו חייב לפרוע משלו שהרי הלוהו ע"מ שלא ליפרע ממנו הרי דאף שלא התנה עמו שום תנאי מ"מ גם בסתמא לא נתחייב לשלם מכיסו כיון שייחד לו הפרעון ממעשר וה"נ היכי שבשעת הלואה התנה עמו שאדם אחר ישלם לו אלא שדחה דשא"ה שהי' עני באותה שעה דאיכא אומדנא דמוכח שלא על אמונותו הלוהו ע"ש וא"כ בנ"ד שבתחלה כשרצה ראובן שיתן לו הקמח בהקפה אפי' בצירוף ערבות לוי לא נתרצה שמעון אלא שאח"כ חזר והסכים לדברי לוי א"כ פשיטא דאיכא אומדנא דמוכח שכל נתינת הקמח הי' רק על בטיחות לוי א"כ גם השע"מ מודה לדעת מהרי"ט ומהגם כי בס' ער"ש על החו"מ דחה דברי שע"מ וקיים ד' המהרי"ט ועכ"פ המוחזק יכול לומר קים לי כמהרי"ט ולכן נלע"ד שהדין עם הדיין שפסק שראובן פטור:
2
