שו"ת מהרש"ם חלק ב רנ״וTeshuvot Maharsham Volume II 256
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד פרידמאן נ"י מו"צ דק' הוסט וע"ד שאלתו באחד שהשתדל להשיג ליסענץ והי' בו מספר ידוע כמה הרשות ליתן והוא הי' יותר מהמספר והי' צריך השתדלות רב ונדר לפני מעכת"ה סך מסוים עבור עניים הגונים על דעת פח"ד שבאם יעזור הש"י שישיגהו יתן כו"כ ליד כת"ר ואחר עבור איזה חדשים ברצוא ושוב במכתבים לפני שרי המדינה נזדמן ע"י סיבה אשר א' מן המנוים שהי"ל ליסענץ משך ידו מהליסענץ וקנה הנודר זכותו דהיינו שהמוכר החזיר זכותו ונמסר מהשרים להקונה ועתה חוזר בו מליתן לצדקה כפי נדרו באמרו שהוא נדר רק אם הי' מקבל מעצמו מן השרים ולא ע"י קניית זכות ולכאורה הי' נ"ל שזהו נידון תשו' הרשב"א שהובא בד"מ חו"מ סוס"י רמ"א אות ט' בראובן שהי"ל לאביו בית ולקחו המלך וראובן כתב ללוי מתי שיגיע לו הבית מהמלך ויחזירנו לו יהא במתנה ללוי ואח"כ נתן המלך הבית לשר והשר החזירו לראובן דאין ראובן חייב לקיים המתנה דהא לא בא מיד המלך ליד ראובן וכו' ושם בגוף התשו' סיים דאף שהוא באפשר שלא נתכוין זה אלא כשיחזור לידו אותו קרקע שהיא עכשיו ביד המלך מ"מ הל' מסופק וכיון שהוא מסור ביד יהודא מספק אין מוציאין מידו דהמע"ה ע"ש וע"ע כה"ג בתשו' רדב"ז ח"א סי' ק"כ דכיון שבא נחשון והוסיף בסחורה ונתנוה לו השרים נתבטל שותפות הראשון וכו' ואע"פ שנשבע להעמיד הרביע בידם מהשותפות זהו שותפות חדש והביא ראי' מהא דב"ב (דף ס"ג) בן לוי שמכר שדה ע"מ שהמעשר שלו מכרה לאחר וחזר ולקחה אין המעשר שלו ועוד ראי' מהמקבל לזון בת אשתו דבגרשה והחזירה פטור ע"ש אבל באמת אין לו דמיון דודאי אם הי' קונה הראשון מהמוכר שהי' בידו זכות למכרו לאחר אז י"ל דאינו בכלל נדרו אבל בנ"ד הרי השיג הראשון מיד השרים אלא שנגמר ע"י סיבה שחזר בו המוכר ע"י שפייסו ברצי כסף והחזיר זכות להשרים והם נתנוהו לו א"כ אין כאן פנ"ח שהרי מיד השרים השיג הרשיון מה לי סיבה זו מ"ל אחרת אלא שנתהוה סיבה שלא עלה בדעתו ואולי זכות הצדקה גרמה סיבה זו והרי מבואר בתשו' הריב"ש וב"י סי' רי"ח דדוקא בלבישה וטעינה שהם ב' ענינים חלוקים אז אם יש הוכחה גדולה על מי מהם נתכוין אזלי' בתרה מה שאין כן אם הם בענין א' ובתשו' תפ"צ יו"ד ס' א' בדין שו"ב שנשבע שלא ישחוט בלא קוויטל והתנצל שלא לקח המעות והודיע תיכף ומסתמא לא השביעוהו אדעתא דהכי אלא שלא יעלים מעות והשיב דכיון דהלשון כולל הכל לא אזלי' בתר הכוונה וע"ש סי' כ' בנשבע שלא ישתה י"ש ועבר ושתה מעט באמרו שנתכוין רק שלא לשתות הרבה עד שישתכר והביא מדברי ריב"ש הנ"ל והעלה דל"מ כונתו להוציא מידי חיובו בלשון השבועה כיון שאינו ב' ענינים ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד מחויב לקיים נדרו (וע' בב"מ (דף ע"ז ע"א) בדין שכר פועלים ואתא מיטרא ובתוס' גיטין (דף ע"ד ע"ב) ד"ה רבה כו' אבל אין לו דמיון לנ"ד):
1