שו"ת מהרש"ם חלק ב כ״וTeshuvot Maharsham Volume II 26
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמעון ישעי' רייך נ"י מו"ץ דק' קאנטשונא:
1
ב׳קונטרסו הגיעני ואם כי אין דרכי להשיב ע"ד פלפול שאינו נוגע למעשה מרוב טרדותי בכ"ז אשיבהו בקצרה מפני הכבוד והנה רו"מ הביא ד' הריטב"א מכות (ד' כ"ב) שהקשה בהא דפריך דליחשב נמי נשבע שלא לחרוש ביו"ט ודחי דהוי מושבע ועומד מה"ס וחזר והקשה דליחשוב נשבע שלא לחרוש בחול וביו"ט דהוי כולל והא גם בלא"ה הומ"ל דליחשוב נדר בקונם מחרישת יו"ט דנדרים הא חלים על האיסורים והוא קושי' הרז"ה שבר"ן פ"ג דשבועות ותי' דה"ה דהומ"ל כן אלא דניחא לי' למיפרך מנשבע גופא ובתשו' נו"ב ע"ת חא"ח סי' קי"ז תמה דהתינח על המקשן אבל אכתי תיקשי על התרצן דמשני דהאי תנא ל"ל כולל ואכתי תיקשי דהומ"ל בקונם דחל על האיסורים והאריך רו"מ בפלפולו הנחמד. הנה כבר הארכתי בזה בתשו' א' וכעת נראה די"ל דהריטב"א לשי' בפ"ב מנדרים במשנה דזה חומר בנדרים וכו' שהביא מירושלמי פ"א דנזיר ובהג"ה שם הוכיח דנזיר הוי איסור חפצא כמו נדרים וכן מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ק"ט וע"ע בריטב"א עירובין (דף ל"ו) וא"כ הרי כל טעם הפוסקים דנדרים חלים על איסורים משום דכל האיסורים הם רק איסור גברא ונדר הוא גם איסור חפצא כמ"ש הר"ן נדרים (דף י"ח) ובתשו' נו"ב שם א"כ הרי בהך משנה דיש חורש תלם וכו' מיירי בנזיר וא"כ לא יחול איסור קונם דחרישה בביה"ק על איסור נזיר שקדם לו דהוי ג"כ איסור חפצא אלא ע"י כולל דחרישה שלא בביה"ק א"כ התינח להס"ד דאית לי' כולל אבל למסקנא דהאי תנא לית לי' כולל שוב לק"מ דליחשב בקונם:
2
ג׳ועוד יש לדון בזה כפמ"ש המחברים להוכיח דנזיר הוי איסור תורה ככל האיסורים שהרי קיי"ל בנזיר (דף ג' ע"ב) דהאומר הריני נזיר מן החרצנים וכו' ומן הטומאה לבד ה"ז נזיר לכל א"כ איננו ע"פ דיבורו שהרי האיסור נמשך על מה שלא נזר בדיבורו כלל לכן הוי כשאר איסורי תורה והוי רק איסור גברא ולא דמי לנדרים ובש"ס שם מבואר דר"ש סובר דאינו חייב עד שיזיר מכולן א"כ לר"ש בודאי הוי נזיר איסור חפצא כמו נדרים א"כ בשלמא לפי הס"ד הקשה הריטב"א שפיר דליחשב קונם וא"ל דא"כ לא יחול על נזיר בביה"ק דז"א דגם נזיר הוי רק איסור גברא אבל לבתר דמשני האי תנא ל"ל כולל דהיינו ר"ש ולשיטתו הרי הוי נזיר איסור חפצא ואין הקונם חל וגם לפמ"ש הריטב"א שם לפרש דהא דמשני האי תנא ל"ל כולל היינו באיסור הבא ע"י עצמו כדעת ר"ל הרי בעכצ"ל דהאי תנא סובר כר"ש דאל"כ הרי גם נזיר הוי איסור תורה וכמש"ל לכן לפי המסקנא בלא"ה לק"ט מהא דליחשב קונם:
3
ד׳ומה שהקשה רו"מ לפמ"ש השעה"מ פ"ח ממ"א דהך מתני' מייתי ביו"ט של ר"ה דבאים איסורי יו"ט ושביעית בב"א דאל"כ תיקשי איך חל יו"ט על שביעית כיון דל"ל כולל א"כ לפמ"ש השאג"א סי' ע"ב והב"ט בשעה"כ דגם בבאים בב"א אם האחד כולל ומוסיף והשני לא כולל ולא מוסיף חל רק האיסור הכולל ומוסיף שישנו בזאח"ז משא"כ השני משום דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו א"כ הרי שביעית איסור חפצא דכתי' ושבתה הארץ וגו' ויו"ט איסור גברא ומהראוי שיחול שביעית ולא יו"ט דשביעית הוי מוסיף דהוי איסור חפצא אבל יו"ט הוי רק כולל והאי תנא ל"ל כולל ויפה הקשה. אבל נראה לפמ"ש הנו"ב שם דגם בנדרים שחלים על איסורים משום דהוי מוסיף באיסור חפצא מ"מ לר"ש דל"ל כולל הרי גם מוסיף בקל על חמור לית לי' כמ"ש התוס' בקידושין (ד' ע"ז) לכן בנדר דישנו בשאלה אין חל ע"ש א"כ ה"נ הרי שביעית נוהג רק בארץ ויו"ט נוהג גם בח"ל ובפרט לשי' רבי דשביעית נוהג רק בפני הבית וכ"ה בירושלמי וע' רמב"ם וכ"מ ומל"מ פ"ד משמיטה ויובל הכ"ה וכבר הוכיח הלב ארי' בחולין (דף מ') דמתני' דיש חורש וכו' אתיא כרבי דסובר דיוה"כ מכפר גם על שאינם שבים ע"ש א"כ פשיטא דשביעית הוי איסור קל לגבי יו"ט ולא חל גם במוסיף לכן שפיר חלים בב"א ולשי' ריטב"א דכונת הש"ס דבאיסור ע"י עצמו לא חל בכולל בלא"ה לק"מ דלשי' חל יו"ט ג"כ על שביעית בכולל וממילא חלים שניהם בב"א כיון דכל א' יכול לחול על חבירו בזאח"ז:
4
ה׳ומה שהקשה לפי המבואר מתוס' חולין (דף י"ד ע"א) ד"ה השוחט וכו' במ"ש דלקמן (ד' מ"א) דפריך מב' אוחזין בסכין ושוחטין וכו' דמוכח דבפ"א לא נאסר שחיטתו ומוכח דמ"מ נחשב להיות מומר באותה שחיטה אם כבר המיר פ"א או עכ"פ ב"פ מקודם א"כ בהא דפריך שם למ"ד אא"א דשא"ש מהא דשנים אוחזין וכו' שחיטתו פסולה לישני שכבר עשה מקודם ב"פ לע"ז ובפעם ג' אחז בסכין עם אחר ויצטרף שיהי' דינו כמומר ולכן שחיטתו פסולה ולענ"ד י"ל דכבר הבאתי בדע"ת סוס"י ב' בשם הא"ז שכתב דשנים ששחטו ושחט א' לשם ע"ז דכשר משום דמסייע א"ב ממש ודעת הפוסלים משום דמאי חזית דקחשבת לזה מסייע דלמא איפכא והבאתי בשם מאירי בהא דשבת (דף צ"ג) דהי' זב רוכב ע"ג בהמה וד' טליות תחת רגלי החמור דחשבי' לכל רגל מסייע משום דס"ט ברה"ר טהור ועפ"ז כתבתי דבדרבנן גם בז"י וז"י נחשב כל א' למסייע ולהקל ע"ש א"כ כל האיסור בזה רק מספק והיינו משום דהוי ספק בשחיטה ובהמה בחז"א עומדת וסד"א להחמיר אבל אם עדיין אין לו דין מומר ובאנו לחשבו למומר בצירוף שחיטה זו ואם הוא רק מסייע בעלמא לא עביד כלום א"כ מספק לא נעשה מומר וכמ"ש בתשו' מהרי"ק שרש קנ"ט דהיכי דאיכא ספיקא אם נעשה מומר מוקמי' לי' בחזה"ת מספק וכיון שאנו מסופקים על האדם אם נעשה מומר מוקמי' לי' בחז"כ וממילא דהשחיטה מותרת שהרי נשחטה לפנינו גם ע"י ישראל השני וכל הספק רק אם הוא נעשה עתה בשחיטה זו מומר וע' בש"ש שמע' ד' פ"ד וש"ו פט"ז בענין חזקת האם להכשיר בתה ובנ"ד לכ"ע נראה כמ"ש ולכן לא משני כן. והא דפריך מהמנסך והקשה רו"מ ג"כ דלישני דמיירי בכה"ג שבצירוף ניסוך זה נעשה מומר ונאסר היין במגעו ע"י הניסוך י"ל ג"כ לפמ"ש בפלתי סי' ד' בסופו דאי נימא דהשא"נ ל"ש היזק והא דבמזיד חייב שלא יהא כל או"א הולך וכו' ל"ש באית לי' שותפות בגוי' שהרי לא יפסיד לעצמו כמ"ש התוס' ב"ב (דף ב') ובע"כ דס"ל כחזקי' דשמי' היזק ובשוגג פטור כדי שיודיע וע' בס' ב"א חדר ל"ג א"כ ליכא לאוקמי בישראל מומר דא"כ אמאי בשוגג פטור דל"ש לומר כדי שיודיעו דהא מומר אינו נאמן וגם חשוד להכשיל הישראל ועוד דהא בגיטין (דף נ"ג ע"ב) מבואר דמתני' דהמטמא וכו' בשוגג פטור אתי' כר"י והוא סובר דקנסו שוגג אטו מזיד בדאורייתא והכא משום חומרא דע"ז בדילי מיני' וכבר נשאל בתשו' רע"א מ"ת סי' קל"א דא"כ איך משני בישראל מומר הרי במומר דלא בדיל מע"ז מהראוי לקנסו שוגג אטו מזיד ותי' דהיין נאסר בנגיעתו משום מגע ולא הפסידו כלום בהניסוך ובדרבנן לא קניס שוגג וקושי' הש"ס דפריך בגיטין דר"י אדר"י היינו לר"י דס"ל אא"א דשא"ש ומוקי לה בדאית לי' שותפות וחייב על הניסוך והוה בדאורייתא ע"ש א"כ לא הומ"ל אליבא דמ"ד דאין אוסר דמיירי כשהוחזק עתה למומר בניסוך דא"כ הדק"ל דבדאורייתא ראוי לקנסו גם בשוגג והרי הכא אף שאסר היין רק ע"י מגעו מ"מ הרי נאסר רק ע"י שניסך היין ועשה איסור תורה וראוי לקנסו גם בשוגג (וע"ש ברש"י גיטין (דף נ"ג ע"ב ד"ה ור"י באיסור דאורייתא וכו') ולכן בע"כ דלא מיירי בכה"ג ומיושב קושי' רו"מ:
5
ו׳ומה שהקשה בהא דקידושין (דף נ"ט ע"ב) בהא דאמר אביי . ולטעמי' דרב בא א' וקידשה מעכשיו ולאחר ל' יום והשני מעכשיו ולאחר עשרים והשלישי מעכשיו ולאחר עשרה מראשון ומאחרון א"צ גט ממ"נ וכו' פשיטא מאי דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותיבעי גיטא לחד וחזרה לחד קמ"ל, אי תנאה הוי לכולהו ובישויע"ק א"ע סי' מ' סק"ג הקשה דגם אי תנאה לחד חזרה לחד הא הוי ס"ס לגבי אמצעי דלמא הראשון לתנאה נתכוין ואת"ל לחזרה דלמא השני ג"כ לחזרה נתכוין וקדמו קידושי שלישי ותי' דהוי ס"ס דסתרי אהדדי דאם באנו לדון על השלישי אם צריכה גט נימא ס"ס להיפוך ובכה"ג ל"ה ס"ם כמ"ש התוס' ב"ק (דף י"א) ובס' אמרי בינה תי' דלא נולדו ב' הספיקות ביחד דספק של ראשון נולד בשעת קידושי שני וספק ב' לא נולד עד שקידש שלישי לכן לא הוי ס"ס ועפ"ז הקשה רו"מ בהא דאמר דאי האי לישנא משמע תנאה וחזרה צריכה גט מכולן כמ"ש ברש"י שם והא אצל שלישי איכא שפיר ס"ס וא"ל דהוי ס"ס דסתרי שהרי גם לגבי אמצעי נימא ס"ס להיפוך דז"א דלגבי אמצעי הרי אין הספיקות באים ביחד אבל לגבי שלישי נולדו ב' הספיקות ביחד ולא הוי ס"ס דסתרי להדדי ולענ"ד עיקר קושייתם לק"מ דהא קודם גירושין אתחזק בה איסור א"א אלא דאחר גירושי ראשון ושני יהי' ס"ס לגבי שלישי א"כ אין להוציאה מחזקת א"א ע"י ס"ס דהוי כס"ס במקום חזקה וגם מאיסור לאיסור אחר נחלקו הפוסקים אם מחזיקים ובנ"ד שהוא מאיסור א"א עצמו לכ"ע מחזיקים שלא להוציאה מחזקתה ועוד דאף דלגבי שלישי באים ב' הספיקות ביחד מ"מ הרי זה הספק עצמו אם הראשון נתכוין לתנאי או חזרה כבר נסתפקו בו לענין האמצעי והחזקנוהו לחומרא א"כ איך נצרפוהו עתה לגבי שלישי עם ספק השני ולכן גם לגבי שלישי לא מקרי ס"ס. ויותר אין פנאי לעיין ביתר דבריו:
6