שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״סTeshuvot Maharsham Volume II 260
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה יהושע העליר נ"י מו"צ דק' סטריא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנודע לו ע"י ט"ג שמתה אחותו בעיר וויען ונודע כי לא יקברוה עד אחר ב' ימים מעל"ע משעת מיתה והוא לא יוכל לבא עוד שמה משעה שנודע לו עד שעת קבורה אימת יתחיל להתאבל אם מיד או משעת קבורה וח"א הביא ראי' מלשון הרמב"ם שכתב מי שדרכו לשלוח את המת למדינה אחרת לקברו ואינם יודעים מתי יקבר וכו' משמע דדוקא משום שא"י שעת קבורה אבל ביודע ימתין עד שעת קבורה ובפרט מדברי הב"ח מוכח כן יותר שכתב דהטעם משום דבעיר אחרת א"י מתי יקבר משא"כ אם הוא בעירו יוכל לידע שעת קבורה ורו"מ השיג עליו. והנה לא אכחד כי בענין כזה אשר אין בו מקום לחתור היבשה במקור נפתח מה מני יהלוך אבל הנה מאז ראיתי בס' שד"ח מערכת אבל סוס"י ס' בשם מהרא"ף שפסק דאין האבילות מתחיל עד שעת קבורה דהא מה שמשהין הזמן ההוא משום שחוששין שמא חי הוא א"כ לא נתייאשו ממנו ולא יתכן למנות אבילות כיון דהמטפלים בקבורתו אין מתייאשין עוד ממנו ע"ש אבל לענ"ד דברי' תמוהים דכבר האריך בתשו' ח"ס סי' של"ח והביא בשם הגאון רי"ע וגם הוא הסכים עמו דאין לספק כלל שמא לא מת וגם אם אירע פ"א שחזר וחי הוא רק מקרה א' לאלף שנים ואפי' מיעוטא דמיעוטא לא הוי (ועי' תשו' חיים שאל סי' כ"ה אות ב' בזה) ואיך נימא דהוי כלא נתייאשו והוא רק חק מטעם מטעם המלך וגדוליו אבל הלב יודע ומתייאש בבירור ואינו מצפה כלל שיחי' עוד וגם נראה דהעיקר דהרמב"ם נקט הא דא"י מתי יקבר משום אורחא דמלתא ועיקר הטעם כמ"ש הרמב"ן מפני שאין דעתו עליו וגדולה מזו מצינו בהה"מ ובב"י א"ח סי' ת"י בהא דנקט הש"ס הב"ע שיש לו ב' בתים דלאו דוקא אלא משום דהכי אורחא דמלתא נקט הש"ס כן ובכ"מ פ"א ממכירה הל' י' דהא דנקט תיחוד ותפתח לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט ושם הל' י"א דהא דנקט והשלימו לעשרה אורחא ובש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק ס' דהא דנקט הש"ע מלוכלך בדמים לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט ועתו"ס כתובות (דף מ' ע"ב) ד"ה כמה וכו' דהא דנקט שפחה אורחא דמלתא נקט וע"ע כה"ג בש"ך ח"מ סי' ס' סקל"ה בדעת הרא"ש וסי' של"ג סק"ז בשם תוס' ועוד בכמ"ק ויפה כתב רו"מ דמדהשוה הב"י דעת רמב"ם עם ד' הרמב"ן מוכח דאין חילוק ביניהם ובאמת שא"צ לדייק כן מהב"י כי בהרא"ש שם העתיק דברי הרמב"ן ושכ"כ הרמב"ם וכ"ה בטור שם ועוד שהרי בהרמב"ן ורא"ש וקיצור פסקי הרא"ש מבואר דטעם החילוק משום דבמוליך לעיר אחרת אין דעתו עליו משא"כ בעירו וכיון שכתב שכ"ה גם ד' הרמב"ם א"כ בע"כ דלא כהב"ח בשי' רמב"ם וגם י"ל דכונת רמב"ם כיון דע"פ רוב לא נודע שעת קבורה במוליך ממל"מ גם אם לפעמים מזדמן שיודע מזה מ"מ לא פליג ומתחיל להתאבל מיד וכן י"ל בדעת הב"ח ולכן גם אם בנ"ד הודיעו שעה הקבוע להקבורה וכפי מנהג המקום שם לא יתאחר משעה הקבוע מ"מ לא פליג בדבר כמו בכל תקנת חז"ל ועוד שהרי בירושלמי שהובא בתוס' (דף כ"ב) ורא"ש סי' פ"ו מת שמוליכין אותו ממל"מ אית תניא תני אלו שבכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משיסתום הגולל ואית תנא תני הני והני משיסתום הגולל והרמב"ן פסק כהך מ"ד דבמוליך ממל"מ מכי הדרו אפייהו מונין וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש וצ"ל דהיינו מפני שס"ל דהש"ס דילן פוסק כן ומיירי רק בכה"ג ששולח ממל"מ והרי הך מ"ד דסובר דהני והני משיסתום הגולל בע"כ דמיירי כשידוע כאן כעת סתימת הגולל דאל"כ איך יתחיל למנות משעת סתימת הגולל ואפ"ה פליג אידך תנא וס"ל דכאן משיצא המת ואיפסק כוותי' ואי נימא דמיירי רק בלא נודע שעת קבורה לא הו"ל לאתויי פלוגתא דתנאי דמר אמר חדא וכו' ולא פליגי ובע"כ כמ"ש ומוכח דאין חילוק הרמב"ם נקט רק מה שהוא ע"פ רוב ואורחא דמלתא וכמ"ש לכן לענ"ד יתחיל מיד להתאבל:
2