שו"ת מהרש"ם חלק ב ג׳Teshuvot Maharsham Volume II 3
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה נתן נטע הכהן נ"י דאנער אבד"ק קאדביעל דמדינת פולין גדול:
1
ב׳קונטריסו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שטחנו חטים שמורים קו"פ בריחים ובליל ש"ק הי' הנאמן ישן בבית שאצל הריחים ושני פועלים יהודים המסייעים להטחינה היו ישנים בהריחים ששם נטחנו החטים ונטחן הכל ע"י א"י המנהל הריחים ובירר גם הקמח לתוך השקים וגם עמדו שם שקים צרורים וקישורים ושקולים במשקל מלאים קמח שנטחן מע"ש ע"י היהודים ואח"ז נתערבו בין השקים גם הקמח שנטחן בליל ש"ק ע"י הא"י בהיות היהודים ישנים עכת"ד השאלה. ורו"מ האריך למעניתו:
2
ג׳הנה מ"ש מדברי השו"מ דל"מ ס"ס במצה שמורה והוא בשו"ת שו"מ מה"ק ח"א סי' צ"ד וח"ג סי' פ"ז וראייתו מהרמב"ן וריטב"א פ"ק דחולין כבר כתבתי בפתיחת חיבורי דע"ת אות ה' והבאתי ראיות מש"ס דפסחים (ד' י"ט) ושם (ד' כ') ושבת (ד' ט"ו ב') וסוטה (ד' כ"ט) וחולין (ד' ט' ב') ומשנה פ"ד דטהרות מ"ב ומ"ה ופי' הר"מ שם ותוספתא פ"ה דטהרות דמוכח דגם בתרומה דבעי שימור ס"ט ברה"ר טהור ובפרט בפי"ב דפרה מ"ד ור"מ ורע"ב מפורש דגם לענין הזאה וכניסה למקדש ס"ט ברה"ר טהור ומ"ש רו"מ בשם עזרת ישראל סי' ס"ח לפקפק בראיות שו"מ הנ"ל דשא"ה דהוי רק ספק א' משא"כ בס"ס ורו"מ הביא מהמק"ח סי' תס"ז סק"ט דבס"ט ברה"י או ברה"ר ל"מ חזקה א"כ מוכח דהספק מועיל כמו ס"ס בעלמא אך בתשו' שו"מ מה"ק ח"א סי' ש"ה כתב דבאתחזיק טומאה גם ברה"ר טמא ורו"מ פקפק דאף דרוב מהני לטמא ברה"ר כמ"ש התוס' בחולין (דף ב' ע"ב) ד"ה דליתא מ"מ חזקה אינו דבר ברור כמ"ש הש"ש ש"ז פ"ב מפיה"מ להר"מ סוף נזיר והנה בגוף הדבר אם חזק"א מהני להחמיר בס"ט ברה"ר שצידד בשו"מ שם כן מסברתו בדרך אפשר אני נראתי בפיה"מ להר"מ רפ"ב דמקואות בהא דהטמא שירד לטבול וכו' ספקו טמא וכן מקוה שנמדד וכו' בין ברה"ר טמאות וכתב הר"מ זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו וכו' ושם מ"ב כ' וז"ל כבר התבאר שס"ט ברה"ר טהור ולזה יצטרך שאבאר בין ברה"י בין ברה"ר לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה ולז"א העמד טמא על חזקתו וכו' ואפי' בס"ט בדרבנן פליגי ר"מ ור"י אי מוקמי' בחזקת טומאה ע"ש א"כ פשיטא דחז"א מהני גם ברה"ר ומוכח כן ממשנה הנ"ל וכ"ה להדיא בר"ן סופ"ג דגיטין וז"ל דכי אמרי' ס"ט ברה"ר ספיקו טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למיחש שמא לא נגע אבל זה שהי' טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילה ספק אל תטהרנו מספק עכ"ל ובאמת שכ"ה בש"ס נדה (ד' ג' ע"א) בהא דר"ש גמר לה מס"ט ברה"ר ורבנן הכי השתא התם גברא בחזקת טהרה קאי מספיקא לא מחתינן לי' טומאה ופליגי בזה ר"ש ורבנן כמ"ש בתוס' שם ובפרט בתוי"ש בשם מהר"ף ע"ש וכ"ה בתוס' סוטה (ד' כ"ח ע"ב) ד"ה מכאן וכו' וגם מ"ש רו"מ מהתוס' דגם בדליכא חזקת טהרה ברה"ר טהור ע' תוס' נזיר (ד' נ"ז) סוע"א סוד"ה באומר וכו' וע' בש"ש ש"א פ"ז מ"ש בזה ועכ"פ בדאיכא חזקת טומאה הדבר פשוט דגם ברה"ר טמא לדידן דקיי"ל כרבנן דר"ש ולא אדמ מה הו"ל להמק"ח ושו"מ שנעלם מהם ד"ז במחכת"ה וע"ע בש"ש ש"א פ"ח ופ"ט בדין ס"ט ברה"ר ואיקבע איסורא וע' תשו' נו"ב ה"ק א"ע סי' ל"א במה שהשיג מ"ד הח"צ דהא דס"ט ברה"ר טהור היינו בספק נגע בטומאה משא"כ בספק אם הוא טמא אבל מהתוספתא שהובא בר"ש פ"ג דאהלות מ"ה גבי דם תבוסה מוכח להיפוך ועמ"ש בפתיחה שבדע"ת לה"ש אות ז' ואכמ"ל וגם מ"ש רו"מ מדברי פיה"מ לנזיר דענין חזקה אינו דבר ברור היינו בחזקה דדינא אבל חזה"ג הוי דבר ברור כמ"ש בש"ש ש"א פט"ו דגם בס"ט ברה"י מהני חזה"ג לטהר ע"ש שו"ר בתשו' שו"מ תליתאה ח"ג סי' מ"ב שכתב ג"כ דבדאיכא חזקה גם ברה"ר טמא והביא מסוטה (ד' כ"ח) והי' בעיניו כחקירה חדשה ותמה על שלא נזכר ברמב"ם חילוק זה וגם שם לא הרגיש מכל המקומות המפורשים הנ"ל והא דבפי"ב דפרה מ"ד גם בהזאה על טמא ס"ט ברה"ר טהור צ"ל דמיירי כשהי' להמים תחלה חזקת כשרות דאוקי חזקה דמים נגד חזקת טומאה דגברא ולכן שפיר אמרי' דס"ט ברה"ר טהור משא"כ בדליכא חז"כ נגד חזקת טומאה ובעיקר הדבר שחידש בשו"מ הנ"ל דגם בדאיכא ס"ס אסור משום דלא נקרא משומר יש לדון בזה לפמ"ש הפ"י בכתובות (ד' ט' ע"א) בהא דפריך אהא דאר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה עליו והאיכא ס"ס והקשה הפ"י דהא בס"ט ברה"י אפי' ס"ס טמא ותי' דדוקא גבי סוטה דאיכא רגל"ד שקינא לה ונסתרה משא"כ בדליכא רגל"ד אין להחזיקה בזונה וגם באס"ז שם כתב כה"ג וא"כ גם היכי דבעי שימור ולשי' רמב"ן וריטב"א גם ס"ט ברה"ר טמא מ"מ ודאי דלא חמור מס"ט ברה"י והיכי דגם ס"ט ברה"י טהור פשיטא דגם בקדשים ותרומה טהור א"כ היכי דליכא רגל"ד בודאי מהני ס"ס וה"נ בנ"ד. (ועמש"ל חלק א' סי' ל"ז בדברי הפ"י הנ"ל):
3
ד׳אך בעיקר ד' האס"ז והפ"י לכאורה יש לתמוה דהא אנן קיי"ל כרבנן דר"א דאפי' ספק ביאה טמא כדאי' בפ"ו דטהרות מ"ח ובש"ס דב"ב (דף נ"ה ע"ב) ותוס' שם א"כ הרי גם בדליכא שום ריעותא ורגל"ד ס"ס ברה"י טמא וכבר תמה בזה בישויע"ק ליו"ד בקונ' בנו הג' ז"ל שבסוס"י קי"א ואולם הנה באמת הראב"ד בפי' לעדיות פ"ג מ"ז כתב דגם לדידן בספק ביאה טהור וכ"ה בתוי"ט פ"ו דטהרות מ"ב וכ"ה בהשגות הראב"ד פ"כ מאה"ט ה"ט וגם לשי' הרמב"ם הרי מבואר בלח"מ פ"א מזכי' הי"ב דגם לרבנן דוקא בנכנס עכ"פ לאותה בקעה אלא שיש בה שדות הרבה בזה כיון דהבקעה עכ"פ הוחזקה בטומאה והספק רק משדה לשדה בזה אמרי' דספיקו טמא אבל מבקעה לבקעה גם לדידן טהור ע"ש וא"כ עכ"פ בדאיכה ס"ס שמא לא זינתה י"ל דדמי לספק שמא אין כאן טומאה באותה בקעה כלל ולכ"ע מהני ס"ס (ולכאורה הי' נראה שדעת הפ"י דכיון דהאשה מכחשת בברי לכן בעינן רגל"ד, משא"כ בדליכא מי שיכחיש אבל ז"א שהרי מבואר בירושלמי כתובות דהא דנאמן לאסרה היינו בשותקת וע"ש ברא"ש בשם ר"י ומ"ש עליו ובעכצ"ל כמ"ש) וא"כ גם בנ"ד הרי יש ספק שמא לא הביא הא"י להריחים קמח אחר חמץ להחליף בקמח. ש"פ או חטים ממק"א להחליף בחטים הללו ודמי לספק ביאה לאותה פקעה דלכ"ע טהור גם ברה"י ולא דמי למ"ש בפ"ג דדמאי ורמב"ם וראב"ד פי"א ממעשר דחיישי' לחליפין וכמ"ש גם בחי' סי' תמ"ח סק"ד ומל"ז סק"ו ומק"ח שם דשא"ה שהחזיק בביתו חיישי' שמא, החליף, באחרים אבל הכא שאין שם בהריחים חמץ והחשש שמא הביא ממק"א הוי כספק ביאה דגם ברה"י טהור וע' ברש"י נדה, (דף ד' ע"ב) ד"ה מכדי האי ככר ס"ט ברה"י הוא וכו' אבל אקופה לא פריך דהא לא אתחזיק טומאה בזוית של בית הראשון וכו' ומבואר דכיון דאין מחזיקין ממל"מ גם ברה"י טהור ומצאתי בתשו' הרשב"א דאין סי' שנ"ט שהאריך בביאור סוגיא הנ"ל אם הקושיא גם אליבא דחזקי' וכתב וז"ל וטעמא דמלתא דלא אמרי' ס"ט ברה"י ספיקו טמא אלא דומיא דסוטה דישנה לטומאה בודאי דהיינו בועל שנכנס עמה למקום הסתר אלא דמספק"ל אם נגע בה או לא אז ברה"י ס"ט אבל היכי דלא ידעי' אי הוית טומאה זו ברה"י כלל בשעה שהי' שם הטהרות כי הא דקופה בכי הא ודאי לא מטמאינן מדינא במקום ספק דהא סוטה דכוותה טהורה וכו' ע"ש באורך וזהו ג"כ כמש"ל בשם הראב"ד וא"כ כיון דהיכי דאין מחזיקין ממל"מ גם ברה"י ספיקו טהור ונודע דעת הראב"ד פי"ז מאה"ט ה"א דמכלי לכלי לכ"ע אין מחזיקין וגם לשי' רמב"ם יש לחלק בין בית א' מזוית לזוית דפליגי בי' חזקי' ור"י ובין מבית לבית אחר דדמי ללא הוחזק בכל הבקעה דלכ"ע טהור וכמש"ל בכם הלח"מ א"כ גם בנ"ד שפיר י"ל דכל הקמח כשר דשפיר הוי משומר דאין לחוש שמא הביא קמח מבית אחר והחליף בקמח זהו והא דבס' ת"ס כתבו המג"א והאחרונים שצריך שיהי' הישראל טע"ג כל שעת טחינה י"ל דהיינו בדאיכא באותו בית עוד קמחים של חמץ וגם י"ל דהוא רק אזהרה לכתחלה וגם י"ל דבכה"ג שהחשש שמא יחליף בקמח מבית אחר גם בהיות היהודים ישנים הוי בכלל שימור שהרי יתיירא העכו"ם לעשות מאומה פן ביני וביני יקיצו משנתם ויהי' נתפס כגנב והא דגבי שמירת המקדש אין להשומרים לישן כמ"ש המל"מ סופ"ח מביהב"ח היינו משום דהתם כל ענין השמירה שיהי' לכבוד ולתפארת דוגמת חצר מלכים כמ"ש הרמב"ם שם פ"ח ה"א דשמירת המקדש מ"ע הוא ואע"פ שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין וכ"ה בספרי כמ"ש הכ"מ שם לכן הי' צריכים לשמור בהקיץ משא"כ הכא וכן אינו דומה להא דפ"ח דפרה מי"א באמת המים הבאה מרחוק דבעי' שישמרנה ולא סמכי' אחזקה לרבנן דר"י דשא"ה דבעי' שימור גמור משא"כ בנ"ד:
4
ה׳ומ"ש רו"מ דגם שינה מקרי היסה"ד ולא דמי לתפילין דאיסור שינה רק שמא יפיח משום דהתם כל האיסור רק מחשש קצות ראש אבל היכי דבעי' שימור גם בשינה מקרי היסה"ד יפה כ' וראי' לדבריו מהתוס' זבחים (דף כ' סוע"א) ד"ה מיתיבי וכו' ושם רע"ב בהג"ה וז"ל וי"ל דס"ד דמאן דלא פסיל בלינה לא פסיל בהיסה"ד ומאן דפסיל בהאי פסול בהאי והני כהני הו"ל היסה"ד שהי' ישנים בבית המוקד עכ"ל ומבואר דשינה הוי היסה"ד אך דמ"מ הכא דכל מצות העומר לשמרו שלא יחמיץ כדאי' במכילתא ורש"י פ' בא בפסוק ושמרתם את המצות שפיר י"ל דסגי באופן שיהא בטוח מחימוץ דאטו אם יטחון יהודי בריחים סגורה ויישן בשעת טחינה יהי' הקמח אסור ולכן גם מ"ש רו"מ בשם המ"ח מצוה י' שהביא מחגיגה (ד' כ') דחזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו וס"ל דגם הכא ל"מ שימור של אחר לענ"ד ליתא ותדע דהא בפ"ג דפרה מ"ה מבואר דלאחוריו ל"ה שימור אטו נימא גם הכא כן וכן מבואר שם דבהראה הדרך או שנטל אוכלים והצניעם פסול משום היסה"ד כדאי' שם (ד' מ"ט) ועוד כמ"ד לכן נ"ל כמ"ש ובפרט בנ"ד שהיו שם בהרחים ב' יהודים פועלים י"ל דגם בישינים שרי דהא גם גבי יחוד בא"ע סי' כ"ב הא דבשלשה שרי אף שישנים כבר ביאר בשו"ת ב"ש חא"ח סוס"י מ"ח משום דגבי שלשה שיש עמו עוד שני אנשים יחוש שמא ייקץ א' מהם משא"כ בשנים שישאר רק א' מהם והוא ישן ע"ש וטעם א' שכתב שם הוא דחוק ע"ש ותבין וה"נ י"ל בנ"ד וגם בלא"ה יש לחלק בין דין יחוד דבישן השומר אסור דהתם חיישינ' שמא יצרו תוקפו והוא עם האשה בבית א' משא"כ הכא שצריך להביא קמח מבית אחר וצריך שהות הרבה להוציא קמח זה מהריחים להבית ולהביא מביתו קמח אחר וגם אם נחוש למעט קמח י"ל דבטל ברוב מדאורייתא וגם שמא יש ס' נגד החמץ. לכן לענ"ד הגם שיש להחמיר על הקמח הנטחן ע"י הא"י לבד בכ"ז כל הקמח שעמד שם בהריחים בשקים צרורים וקשורים ושקולים במשקל אין להחמיר בו והוא כשר לאפות מצות של שמורה ואם כבר נתערב הכל וא"א לידע איזו מהם נטחן ע"י הא"י לבד יש להתיר הכל ע"פ טעמים הנזכרים וכה ראיתי בס' שד"ח מערכת חו"מ שנדמ"ח ונשלח לי מהרהמ"ח למנה ושם בסי' ו' הביא מדברי כמה גדולים שחלקו ע"ד השו"מ הנ"ל וע"ש סי' י"א אות ו' בשם כמה גדולים במה ששולחים קמח ע"י באהן וכדומה והעלו ג"כ דהשימור הבא מצד ישראל שלא יתחמץ וליכא חשש חילוף שרי ע"ש. והנלע"ד כתבתי:
5