שו"ת מהרש"ם חלק ב מ׳Teshuvot Maharsham Volume II 40
א׳ב"ח ו' קרח תרנ"ח להרב המאוה"ג וכ' מוה' יצחק מחק טייטלבום נ"י אבד"ק הוסאקאב:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שסופרת ז"נ ועושית לצורך רפואתה בכל יום קילוח מים לתוך הרחם אם יש לחוש שמא הי' דם באותו מקום ויצא ע"י רחיצת המים וכן אם הרופא בחן באצבע אם מבטל ספירת ז"נ:
2
ג׳הנה בבדיקת הרופא כבר נתבאר בהשמטות לקו"א שבחיבורי גי"ד אות ס"א שאין בזה חשש ואח"ז ראיתי בשו"ת ב"ש ח"ב יו"ד סי' ל"ט ואבני צדק סי' פ"ג שהקילו ג"כ בסתם זולת כשאומר שהגיע לתוך הרחם אבל לענ"ד אין להחמיר גם בכה"ג כמ"ש בחיבורי שם שהוא בגדר הנמנע וכה ראיתי בשו"ת מנ"ש שנדמ"ח סי' נ"ד שנדפס תשו' מהג' מהרמ"ז בעל שו"ת מ"מ שפסק להקל וגם בקילוח מים אין שום חשש דכיון שפסקה בטהרה ה"ז בחזקת טהרה כמ"ש ברשב"א נדה (דף ב' ע"ב) ד"ה התם וגם (בדף ה' ע"א) הביא כן בשם הרמב"ן דלשיטתו א"צ בדיקת חורין וסדקים אלא בהפסק טהרה אבל אח"כ סגי בבדיקה בעלמא מפני שהיא כבר בחזקת טהרה ואף דהרשב"א שם חולק דכיון שצריכה בבדיקה ואם לא בדקה ה"ז בחזקת טומאה היינו בלא בדקה כהוגן אבל אם בודקת בכל יום בבקר ה"ז כל היום בחזקת טהרה ויעוין בחידושי הר"ן לנדה (דף ס"ח ע"ב) ד"ה וחכ"א וכו' שהביא בשם הרמב"ן דדוקא בשנים לנדתה הויא בחזקת טהרה ולא בראשון אא"כ ידה בין עיניה כל ביה"ש והרשב"א חולק דגם בראשון הויא בחזקת טהרה ולכאורה דברי הרמב"ן נראים כסותרים זא"ז ועכ"פ אם בדיקת הפסק טהרה הי' ע"י מוך שהי' ברחם כל ביהש"מ כדרך נשים הצנועות לכ"ע הויא גם ביום א' בחזקת טהרה ומדברי אס"ז ב"ק (דף י"א ע"א) בשם גליון נראה דגם אחר הפסק טהרה הויא בחזקת טומאה וצ"ע וע' בשו"ת נטע שעשועים סי' כ"א שהביא משו"ת פ"י חיו"ד סי' ו' וסי' י"א שפסק בפשיטות דבימי ספירת ז"נ הויא בחזקת טהרה והשיג שם ע"ד הנו"ב מה"ק סי' נ"ז שהביא ראי' מהתוס' זבחים וגם החו"ד שם השיג על הנו"ב והנט"ש האריך שם לדחות כל דברי הנו"ב שם וע"ע בשו"ת נו"ב מ"ת סי' קנ"ז ושו"ת ב"א יו"ד סי' מ"ח בכ"ז וע' שו"ת אמרי אש סי' ע"א שהוכיח ג"כ דבימי ז"נ הויא בחזקת טהרה ודחה ג"כ ראיית נו"ב וכבר נתבאר דגם ביום א' הויא בחזקת טהרה לכן גם בנ"ד אין לחוש אחר שבדקה בבקר שמא הי' עוד דם ברחם ויצא ע"י הקילוח וכבר הבאתי בחיבורי בשם שו"ת שם אריה להתיר בקילוח לפי שחקר ונודע לו שאינו נכנס למקור:
3
ד׳ומה ששאל בדין מוכר לעכו"ם שבסי' קע"ה ס"מ אם גם בישראל אלם דלא ציית דינא כן הוא הדבר פשוט שאין חילוק ועמ"ש בחיבורי לחו"מ שם סל"ח דגם בקונה מעכו"ם דל"ש דדבמ"צ גם בישראל דלא ציית דינא הוה כן וה"נ בזה. והנלע"ד כתבתי:
4