שו"ת מהרש"ם חלק ב נ״בTeshuvot Maharsham Volume II 52
א׳ב"ה ה' א' דר"ח אלול תרנ"ח להרב הה"ג חו"פ וכו' מו"ה יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטין ז"ל אבד"ק קלוביטק. רוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו בהס"ת ישן שהעביר עליו א' בקולמוס והי' בו כמה שמות אם מותר לקרות בו בציבור וכת"ר האריך בסוגיא דגיטין (ד' י"ט) ופלוגתת הפוסקים באה"ע סי' קל"א בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דלשי' הרמב"ם פסול דפסק כר"ח דכשם שמחלוקת בשם כך מחלוקת בגירושין כדאי' בגיטין (ד' כ') והביא מדברי מש"ז א"ח סי' ל"ב סקט"ו בדין תפלין שנכתבו לשמה והעביר עליהן קולמוס שלא לשמה דתליא בפלוגתא זו והעיר מהתוס' שם (ד' י"ט ע"א) ד"ה דיו דהיכי דכתב ראשון כשר אז הכתב השני אינו כתב ותי' דהתוס' קאי אליבא דר"י דמכשיר בס"ת י"ל חילוק הנ"ל אבל לרבנן דפסלי בס"ת משום זא"ו י"ל דאין חילוק וגם היכא דכתב הראשון כתב ג"כ פסול משום זא"ו עכת"ד:
2
ג׳הנה בגוף הערתו על הפמ"ג כבר קדמוהו רבנן בתשו' מים חיים וחסל"א ותשו' ב"ש א"ח סי' ה' וע"ש שהעיר בסברת רו"מ די"ל דר"י ורבנן לשיטתייהו בדין מב"מ דלא בטל אי אזלי' בתר העצם או בתר או"ה אבל מ"ש רו"מ דלרבנן אינו כן מלשון התוס' בגיטין שם אינו נראה כן שהרי כתבו וז"ל ואומר ר"י דלקמן ודאי וכו' ולרב אחא אפי' לרבנן חשיב כתב לענין גיטין אבל הכא שכתב השני אינו מתקן כלום אפי' ר"י מודה דלא חשוב כתב וכו' ומוכח דכ"ש לרבנן וע"ש בסוה"ד אבל י"ל דלענין אי מקרי כתב גם לרבנן שייך לחלק בכך אלא דמ"מ פסול משום זא"ו אך לשי' מג"א סי' ל"ג סק"ז היינו משום דמחזי כמנומר ולפ"ז אם כל הס"ת הועבר בקולמוס אין חשש אבל כבר תמהו עליו הפמ"ג בא"א ובל"ש שם בזה. ומ"ש רו"מ דמשום זא"ו אינו אלא לכתחלה ליתא כמ"ש הרשב"א בגיטין (דף כ') וז"ל דטעמייהו דרבנן דפסלי משום זא"ו עכ"ל. הרי דפסלו גם דיעבד ובפרט לפי המבואר בירושלמי פי"ב דשבת הל' בשיטתו השיבוהו דס"ל דהוי כתב דמ"מ יופסל משום זא"ו אבל לרבנן אינו כתב והיינו כדעת ר"ח בש"ס דילן וזהו דעת הרמב"ם כמ"ש בב"י א"ע סי' קל"א שם שהביא ג"כ דברי ירושלמי פשיטא דפסול לרבנן גם דיעבד. והן אמת שבנימוק"י שעל הרי"ף הל' ס"ת בהא דלא יהא כתב חצי' של, קלף וכו' וכתב הנימוק"י וז"ל משום דבעינן זא"ו וזה אינו נוי אבל אינו נפסל בכך מדלא תני פסול עכ"ל. אבל מ"מ מלשון הש"ס בגיטין דפריך וליעבר עלי' קולמס ולקדשי' כמאן נימא דלא כר"י וכו' ומוכח דלרבנן ניחא דאין הס"ת שוה כלום ואם אינו נפסל בכך הרי הס"ת שוה כלום אך לפמ"ש הב"י בבדה"ב יו"ד סוס"י רע"ו בהא דכתב הרשב"ץ דמותר לקלוף ולקדור השמות וסיים וז"ל וא"ת למה אמרי' בגיטין וכו' אינו שוה כלום והא אפשר בתיקון וי"ל שהשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נותן לו שכר על כיוצא בזה ע"כ הפסיד שכרו עכ"ל. וה"נ בזה כיון שאין בו נוי אינו נותן שכר לתקן בהעברת קולמוס ועוד דלהעביר בקולמס הוי כלכתחלה ולכ"ע אסור. שוב מצאתי בתשו' רע"א סי' ע' שכתב בפשיטות דמשום זא"ו משמע דאינו פסול אלא שאינו מן המובחר אלא דמ"מ מחמיר דגם בכתב בתחלה לשמה אין להעביר בקולמוס משום זא"ו א"כ בדיעבד הי' מקום להכשיר הס"ת אבל כבר כתבתי דמלשון הרשב"א נראה דפסול וגם בשו"ת ב"ש סי' ו' החליט כן אלא שהעלה דכל הפסול רק מדרבנן ע"ש גם העלה דהרמב"ן וריטב"א גיטין (ד' י"ט) לא ס"ל כחילוק התוס' הנ"ל ע"ש:
3
ד׳והנה מ"ש רו"מ מדברי הלבוש שכתב דהיכי דהכתב התחתון כשר אם מעביר בקולמוס פסול דהוי כמכסה כתב הראשון ותמהו עליו דא"כ מה פריך הש"ס וליעבר עלייהו בקולמוס וליקדשי' וכו' דהא כיון שאינו נאמן להפסיד ס"ת ומחזקי' לי' בכשר א"כ אם יעביר בקולמוס יופסל ונראה דהא יש להבין סברת הלבוש דמה בכך שמכסה כתב הראשון הרי יוכשר בכתב העליון שהוא כשר ולכאורה י"ל דהכתב התחתון מפסיק וחוצץ ואף דמב"מ אינו חוצץ כבר העלה בתשו' גבעת פנחס סי' נ"ו דבכולו חוצץ גם מב"מ וכשכל האות יש חציצה בינתים פסול ע"ש אך דיש לדון בזה לפמ"ש הג"פ שם להוכיח דבדבר המתבטל שם עולמית אין בו משום חציצה דהוי כגופו וה"נ הכתב הראשון נתבטל עולמית ואינו חוצץ וע' נו"ב מ"ק או"ח סי א' שהשואל רצה לחדש דטעמא דרבנן דפסלי הוא משום חציצה והוא תמה עליו דא"כ למה פליגי ר"י ורבנן בנכתב של"ש הרי גם בכתב לשמה והעביר קולמוס יהי' פסול לרבנן ועוד דא"כ בתיבות שנמחקו קצת ורישומו ניכר דמותר להעביר בקולמוס נימא דחוצץ וע' תשו' פמ"א ח"ג סי' ל"ב ובי"ש ליו"ד סי' רע"א סק"ה מ"ש בזה ולפמ"ש הג"פ וגם הי"ש הסכים דבדבר המתבטל עולמית אינו חוצץ אין מקום לזה כלל ונראה דסברת הלבוש עפמ"ש בגן המלח סי' ה' דגם בכתיבת ס"ת דבעינן שיכתוב לשמה פסול תעשה ולא מן העשוי ובמנחות (דף מ' ע"ב) מבואר דכל שעושה שלא לצורך מן העשוי קרינן בי' ומכ"ש בדעביד איסורא דלא מיחשב עשוי' ע"ש בתוס' ד"ה בבל תוסיף קאי וכו' וא"כ ה"נ ס"ל כדעת תשב"ץ דהוי כמוחק השם לכן כתיבה שני' הו"ל כתעשה ולא מן העשוי ופסול וא"כ התם שהסופר אמר שלא כתבן לשמה אף שאינו נאמן אצלינו מ"מ אם יעביר בקולמוס הרי אדם נאמן לגבי עצמו ולא יעשה איסור מחיקה בהעברה זו ועוד דאחזוקי אינשי ברשיעא לא מחזקי' וכשיעבור בקולמוס מסתמא האמת כדבריו שכתבן שלא לשמן וממילא יהי' נחשב עשיי' ויהי' כשר גם לדידן ובפרט לפמ"ש הרמב"ם רפ"ד מק"פ דאף השוחט נאמן ששחט של"ש מ"מ המאמין ה"ז משובח וע"ש בראב"ד וכ"מ ולח"מ א"כ גם לדידן הוי עכ"פ לצורך ואיסור מחיקת השם הוא רק בעושה דרך השחתה ובכה"ג שעושה לצורך הס"ת ליכא איסורא לכן נחשב עשיי' וכשר אף שמכסה הכתב התחתון:
4
ה׳ומעתה לפ"ז בנ"ד שהס"ת ישן ומסתמא מפני שראי שהאותיות קרובים להתאדם העבירו הקולמוס לחדש האותיות א"כ הי' לצורך להגן שלא יבא לידי פסול ול"ה דרך השחתה וליכא משום איסור מחיקה ושפיר כשר הכתב העליון ובהגהותי לספר א"ח הנדמ"ח סי' ל"ב העירותי מכמ"ק במה שנוהגין לחדש אותיות היכי דהאותיות הקודמים נפסקים אח"כ ונשאר רק הדיו החדש והעליתי להחמיר אך בכה"ג שהאותיות עומדים רק להתאדם והדיו הקדום נשאר במקומו לכ"ע אין חשש:
5
ו׳ומה שהקשה רו"מ לפמ"ש הרשב"א קידושין (דף כ"ג) דכל הבעיא אי כהני שלוחי דידן וכו' הוא רק בשחיטה דכשרה בזר ולא בעבודות של כהן והנה הרשב"א הקשה אמאי קחשיב לפיגול להשא"נ הא ניכר שחיטת הסימנים ותי' דמיירי בשאר עבודות א"כ היאך פשיט הש"ס בנדרים ממתני' דכהנים שפגלו וכו' דשלוחי דשמיא הרי שא"ה דמיירי בשאר עבודות לכן שלוחי דשמיא נינהו לק"מ דהא בקרבן של כהן מודה הרשב"א דבכל ד' עבודות י"ל דהוו שלוחא דידן ומתני' דכהנים שפגלו דקתני סתמא מיירי גם בקרבן של כהן ושפיר דייק ממתני' דכהנים שלוחי דשמיא וע' בריטב"א קדושין (דף כ"ג) בשם תוס' שביאר ג"כ דהבעיא אי שלוחי דידן הוא רק בקרבנות כהן כיון דאיהו מצי למיעבד אבל בקרבן ישראל פשיטא דשלוחי דשמיא נינהו והא דפשיט לה מהא דמקריב לו קיני זבין הומ"ל דההוא בקרבן ישראל אלא משום דסתמא קתני ומשמע אפי' בכהן לא דחי לי' הכי ע"ש וה"נ בזה ויש לי להוסיף ראי' לזה דהא גם אי נימא כדעת הרמב"ן דפיגול אינו היזק ניכר גם בשחיטה משום שהפיגול איננו נוגע לגוף השחיטה מ"מ תקשי למאי דמבואר בגיטין דבברייתא מייתי בכהנים שפגלו פלוגתא דר"מ ור"י ולר"מ חייב גם בשוגג משום דקנסו שוגג אטו מזיד וקשה הרי לר"מ מומר לד"א מומר לכה"ת ובבכורות (ד' ל"ה) פריך כיון דכהנים חשודים על הבכור יהי' פסולים לכל דבר וע"ש בתוס' דמה"ט ראוי שיהי' שחיטתם אסורה ומשני דלאחזקינהו לא אמר אלא לחששא ובט"ז וש"ך סי' י"ב בשם מש"ל דמי שיש עליו אפי' רק חשש חשוד אם אח"כ עבר ועשה הוחזק למפרע וא"כ תיקשי בכהן שפיגל במזיד הרי נתברר למפרע שהוא מומר לכה"ת ושחיטתו אסורה כדין שחיטת מומר א"כ יתחייב משום היזק ניכר דהא שחיטתו נבלה וגם לא יהא פיגול כלל כיון דהשחיטה נבלה ובע"כ דמיירי בשאר עבודות והשחיטה נעשה ע"י אחר ותיקשי איך פשוט ממתני' דשלוחי דשמיא הרי בשאר עבודות לכ"ע הוו שלוחי דשמיא ובע"כ כמ"ש דהתם מיירי גם בקרבן של כהן ודייק שפיר ודרך פלפול יש לי לדון דכבר העלה התב"ש סי' י"ח סקכ"ד דשומר חייב מדינא גם בהשא"נ וגרמא וקשה דא"כ בכהנים שפגלו יחויבו מדין שומר גם בהשא"נ וגם בשוגג חייבים דאדם מועד לעולם וע' ישויע"ק יו"ד סי' קכ"ז סק"ו שכתב בפשיטות דהכהן שנמסר הקרבן לידו יש לו דין שומר וא"כ קשה כמ"ש וצ"ל דמיירי בקרבן של כהנים אחרים שהם שותפים בעבודה והוי שמורה בבעלים וליכא דין שומר וא"כ דייק שפיר דשלוחי דשמיא נינהו אך. י"ל לפמ"ש הפ"י בגיטין (דף נ"ד) דבמפגל מזיק רק להקדש דלבעלים הוי רק גל"מ אלא דמדרבנן חייב גם מזיק להקדש א"כ עכ"פ ליכא בזה דין שמירה בהקדש לכן בהשא"נ פטור לגמרי בשוגג. והנלע"ד כתבתי:
6