שו"ת מהרש"ם חלק ב נ״הTeshuvot Maharsham Volume II 55
א׳ב"ה ב' תבא י"א אלול תרנ"ח ברעון להרב הה"ג וכו' מו"ה פנחס רימאלט נ"י אבד"ק חירוב:
1
ב׳קונטרסו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' שישב עם אשתו בכפר והרחיק נדוד בהיותו שכיר יום באיזה כפר רחוק מביתו וע"י קדל"פ ומפי נכרים הרבה שהרגילה אשתו נכרים לביתה בדברי כיעור ואח"ז יצא קול שברצונה להמיר ולהנשא להנכרי שנחשדת עמו ונסעו נשים מהעיר הסמוכה ולקחו אותה להשיבה לבית אביה ואח"כ הלכה משם ונשמע שגם הנכרי הנטען בא לשם ונעלמו שניהם זה ג' שנים ולא נודע מקומם ובעלה מעוגן ומבקש תרופה:
2
ג׳הנה מה שהאריך רו"מ בדין קבלת עדות שלא בפני האשה הדבר מבואר בתשו' דברי ריבות סי' רכ"ו בשם הרשב"א במי שהביא עדים שגירש אשתו וקבלום שלא בפני האשה דאין זה בכלל אין מקבלים שלב"פ בע"ד שזה לא בא עכשיו לדין בינו לבינה אלא להעיד ע"ע. שיהא מותר לישא אחרת ועל היתרו באנו לדון כמי שמביא עדים שחתיכה זו מותרת לו ע"ש ואני מצאתי תשובה זו בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ר' והוסיף עוד דבמלתא דאיסורא, מקבלים עדים שלב"פ בע"ד דגם באשה שיש עדים שהיתה א"א ובאה ואמרה גרושה אני ועדים מעידים אותה ה"ז תנשא אע"פ שהעידו שלב"פ הבעל ועוד דגם לגבי ממון יש דיעות שאם קבלו שלב"פ מהני ועוד דבכה"ג שאין העדים במקומה לא גרע מאותן שהי' רדופים לילך למדה"י ועוד שהעדים יראים להתראות בפני האשה וקרובי' שלא יעשו להם רעה כשם שעשו לאחרים ועוד דכל שאין הבע"ד מצוי כאן מקבלים עדים כדמוכח מהירושלמי פז"ב ה"ט עכת"ד. והרי גם התם יש נ"מ בהעדות גם לגוף הגירושין להתיר א"א מ"מ ס"ל דאנו לא באנו עתה לדון אלא על הבעל שיהא מותר לישא אחרת וה"נ בזה דכל העדות רק לענין להתיר להבעל לישא אחרת שפיר מקבלים שלב"פ ומכ"ש דהוי רק במלתא דאיסורא שיצא הדבר מפורש מפי הרשב"א דא"צ שיהי' בפני בע"ד ותשובה זו היתה בהעלם עין מכמה מחברים המפלפלים בענין זה:
3
ד׳ועוד שהרי מבואר בתשו' לחם רב סי' כ"ד דבענין מיאון קטנה בקידושין דהיא באה לפטור א"ע מבעלה לכ"ע מקבלים שלב"פ בע"ד דהא קיי"ל דלפטור א"ע א"צ לקבל בפניו וכן ראיתי בשו"ת ר"י באסן סי' ק"כ ושו"ת פני יצחק הספרדי חא"ע סי' י' שהעלו דלענין לבטל קידושין דמי לבא לפטור א"ע דמקבלים עדים שלב"פ בע"ד ומכ"ש בנ"ד שהבעל בא לפטור א"ע מהשיעבודים שיש להאשה עלי' ומהחדר"ג שהוטל עליו לטובת האשה דודאי מקבלים עדים שלב"פ האשה. ולכן אין לי עסק ליטפל בפלפולו של רו"מ שהעלה דבעדות כיעור עם קדל"פ דאסורה רק מדרבנן מקבלים עדות שלב"פ והאריך אם י"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן כי לענ"ד הדבר פשוט דכיון דחז"ל בעצמם לא השוו דבריהם לשל תורה וחלקו בין יש בנים או לא א"כ בכה"ג ל"ש לומר כל דתיקן כמ"ש בס' האשכול הל' תפלה וק"ש סי' א' לענין חציצה בטבילת ב"ק ע"ש אך שזה נוגע אם לומר שהחמירו בדבריהם יותר מבשל תורה ואין לנו לחדש כן מסברא וגם גוף הדבר אם כיעור וקדל"פ היא רק מדרבנן לאו מלתא דפשיטא ובתשו' מהרי"ן לב ח"א סי' ו' מבואר דהוי מדאורייתא ובתשו' א' הבאתי ראי' לדבריו מהתוס' סוטה (ד' ג' ע"א) ד"ה ר"י וכו' הביאו מהירושלמי דמפרש טעמי' דר"א אמר וקנא את אשתו חובה דאתיא כב"ש דלא יגרש אא"כ מצא ד"ע מצא בה דברים כעורים לגרש אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה א"י שמצא בה דברים כעורים לפום כן הוא אומר חובה ע"ש הרי דאיסור כיעור הוא מדאורייתא שהרי מה"ט דריש לקרא דאתי לחובה והגם שפלפלתי בתשו' הנ"ל מכמ"ק בזה ואכמ"ל עכ"פ לאו מלתא דפשיטא הוא אך שא"צ בנ"ד לסלסל ולפלפל כי הדבר ברור כדכתיבנא:
4
ה׳אך בנ"ד כיון שהרחיקה נדוד זה ג"ש ואיכא רגל"ד ואומדנות מוכיחות כי למעול בבעלה ברחה מפני שגם הנכרי שנטען עלי' נעלם עמה בזמן א' וכמה עדים מפי עכו"ם מסל"ת וקדל"פ וגם עדות הבעל עצמו הרי גם באשה האומרת טא"ל בדאיכא רגל"ד נאמנת ולא יהא כח האיש גרע מכח האשה דודאי נאמן בכה"ג לכן הדבר פשיט כמ"ש כת"ר להתיר להבעל לישא אחרת ואין לתלות שנזדמן לשניהם סיבה מיוחדת לכל א' בזמן א' כמ"ש כה"ג ברש"י ע"ז (ד' מ' ע"א) ד"ה חביות פתוחה לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפול לי' ומבואר דבתרי לא חיישי' לכך שיזדמן כן וגם התוס' הקשו רק דגם בתרי ניחוש שמא הנכרי הניחם שם אבל לכ"ע לא חיישי' לסיבה מקריית בכה"ג ועמ"ש בדע"ת סי' א' סוסקי"ט כעין זה וע"ע בפ"י בפתיחה בחידושי בנו הגאון ז"ל לענין רוב בקיאים לשמה ע"ש ותבין. ושם הבאתי גם מהא דנפילה דיחיד דלא חיישי' ולכן גם אני הנני מסכים להצטרף בצירופא דרבנן להתיר להבעל הנ"ל לישא אחרת ע"פ האופן לעשות שליח בזיכוי הגט ואח"כ יעשה שליח להולכה כמ"ש כת"ר בקונטרסו באריכות:
5
ו׳זו"ז מ"ש רו"מ ליישב קושי' העולם בסוגיא דטמאה אני לך דאכתי תאמר טא"ל ונטולה אני מהיהודים דאי נימא דאפקעינהו לא יוכל להתיר נדרה ורו"מ חידש דהכונה שחז"ל אפקעינהו שיחולו הקידושין אחר הזנות כבר קדמו בתשו' בר"א חא"ע סי' נ"ט ומאז אמרתי ליישב דהא הר"ן שם העיר די"ל דחז"ל בידם לעקור ד"ת אלא דדוקא בשוא"ת ולא בקו"ע ונודע מהש"ס ותוס' ב"ק (ד' ל"ב) דאשה דקרקע עולם ביאתה לא מקרי מעשה אלא משום דנהנית וההנאה מחשבת לה מעשה א"כ לפמ"ש הר"ן והרא"ש דבאומרת נטולה אני מהיהודים בע"כ דהתשמיש צער הוא לה א"כ שוב יכולים חז"ל לעקור דמקרי שוא"ת כיון דאין לה הנאה מהתשמיש וקרקע עולם הוא וא"ש ודו"ק ועוד פלפלתי הרבה ואין עת האסף יותר. והנלע"ד כתבתי:
6