שו"ת מהרש"ם חלק ב נ״דTeshuvot Maharsham Volume II 54
א׳ב"ה א' תבא תרנ"ה להרב הגדול וכו' מו"ה שרגא פייביל הערץ נ"י דאבד"ק גלאגוב:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שהי"ל בית דירה מושכר לשמעון שהי' מלמד תינוקת והגיע זמן יציאתו אחה"פ ועשה לו התראת דא"ה ודחקו לצאת ושמעון נ"ח שכר דירה וא"ל ראובן צא מהדירה הלא לא אתבע ממך שכר דירה וכן יצא משם ועבר שנה א' ולא תבעו ואח"ז נזדמן לראובן התמנות שנאלץ ליקח חתימות מאנשים וא"ל לשמעון בפני אנשים תן לי החתימה בעד החוב שכר דירה והשיב כשנהי' רק שנינו יחד אתן לך ונתרצה ראובן ואח"ז עברו ב' חדשים שלא תבע ראובן חתימתו וכבר הביא לשם ב"ב ואח"ז תבעו ראובן שיקיים הבעתקו ליתן חתימתו וחתם לו בסתם ובדעתו הי' כפי המדובר הראשון ואח"ז נתן ראובן בניו לשמעון ללמדם ונ"ח לו שכר לימוד ותבעו כמ"פ והשיב שהזמן דחוק לו כעת ועתה רוצה ראובן לנכות עבור החוב וטוען שלא מחל לו מעולם וגם כי בעת שחתם לו אחר ב' חדשים לא הי' שוה החתימה סך כזה כפי שהי' שוה בתחלה בעת המדובר ביניהם עכת"ד טענותיהם מה שיש בו נ"מ לדינא:
2
ג׳הנה בדבר מ"ש הלא לא אתבע ממך וכו' כבר הביא רו"מ מספר ערה"ש שהובא בס' ד"ג כלל נ"ז ומאז כתבתי בחיבורי לחו"מ רס"י קע"ו מתשו' ר"מ אלשיך סי' פ' כעין זה ואח"ז הבאתי ראי' לזה מדברי הכ"מ פ"ט משמטה ויובל ה"ט בשם ר"י קורקס וגם הבאתי ראי' מדברי הב"י סוס"י כ"ב בשם מרדכי ומתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סי' תשי"ח שכתב דאם אמר שלא יזמינו עוד לדין הוי מחילה אלא דכיון שהי' בלשון תנאי צריך קנין ע"ש וזה סותר למ"ש בסי' תל"ה דבאמר לא אתבעך אינו מחילה דגם באינו תובעו חייב בד"ש ומכ"ש באמר שלא יזמינו לדין גם יש לדון מדברי הש"ג שהובא בש"ך רס"י רל"ב דבאינו תובע מתנה נותן לו והש"ך הניחו בצ"ע והוא נגד דברי מהר"ם ב"ב סי' תל"ה הנ"ל ועקצה"ח ונה"מ סי' ק"ד סק"א שלא הזכירו מזה וע' תשו' בר"א ח"מ סי' ה' אות ב' מ"ש בזה ובנ"ד שהי' ראובן אף שיצא שמעון מהבית י"ל דלכ"ע לא הוי מחילה דאפשר דדחויי מדחה לי' בכדי שיצא מהבית כמ"ש כה"ג הנימוק"י סוף ב"מ, אך בנ"ד כיון שהי' מדובר ביניהם שיתן חתימתו עבור החוב אף שלא חתם לו מיד אלא אחר איזה זמן אף די"ל דכיון שעבר זמן ב' חדשים בינתים והופסק הדבר לא אמרי' דאדעת ראשונה עשה אבל מלבד שהדבר מבואר בב"ש א"ע סי' קי"ד סקט"ו, דגם אם לא הי' ש"ץ בינתים וחזר והשכיר א"ע למנהיגים אחרים אפ"ה אמרי' ע"ד הראשונה עושה ואף שהביא בשם מהרי"ק שחולק ע"ד הריב"ש היינו מפני שכבר נתקיים ביניהם תנאי הראשון בכל משך זמן שנדבר ביניהם לכן י"ל דלהלאה אינו קיים אבל הכא שהדיבור הי' על החתימה ולא נתקיים עד עתה לכ"ע ע"ד הראשונה עושה דאל"כ הו"ל לראובן לשנות את תנאו הראשון ולעשות קציצה אחרת ומצאתי בתשו' מהרי"ל סוס"י ל"ז בדין דברו מאיזו תנאי לעשות הלואה והפסיקו באמצע והלכו להם דתליא בהא דמוכר אומר במאתים ולוקח אומר במנה והלך זה לביתו וכו' ושוב נתקבצו יחד וקנו סתם דאם המוכר חוזר אל הלוקח נתרצה לו במנה וכו' וה"נ החוזר אל חבירו ביטל רצונו אל התנאי שרצה חבירו ואפי' יש כאן שטר ולא הוזכר בו תנאי דינא הכי ע"ש ומכ"ש היכי שבתחלה הי' התנאי מוסכם ביניהם אלא שלא בא לידי גמר כיון שראובן חזר ותבע משמעון שיחתום לו ע"ד הראשונה עשה ומכ"ש בנ"ד שא"ל שיקיים הבטחתו הרי הוה כא"ל בפירוש על אופן ההבטחה הקודמת וגם בגוף דברי הב"ש בשם מהרי"ק יעוין בש"ך חו"מ סי' של"ג סקמ"ה וכבר השיג על הב"ש בהפלאה בקו"א שם וגם יעוין בב"י סי' ר"ז מחודש כ"א שכתב דלבו מגמגם, וכה ראיתי בתשו' מהרי"ק שרש קכ"ט באמצע התשובה במי שבא על אשה וטענה שהבטיח לישאנה וע"מ כן מחלה לו וכתב וז"ל לענד"נ דאף אם נאמר דבכה"ג לא תועיל המחילה דחשוב כמחילה בטעות מ"מ היינו דוקא היכי שהתנה עמה כן בשעת בעילה ממש אבל אם קודם לכן הבטיח לה כן ולאחר זמן בא עלי' סתם ולא הזכירה לו באותה שעה שישאנה בכה"ג לא אמרי' דאדעתא דהכי מחלה כדמוכח בפ"ב דקידושין דף נ') גבי ההוא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לא"י ופי' התוס' שמתחלה גי"ד שהי' מוכר ע"מ כן ואפ"ה כיון שלא הזכיר בשעת מכירה חשוב דברים שבלב ולא נתבטל המקח ואע"ג דלא סליק לא"י ואין נראה לומר דהתם מיירי שלא גי"ד בפני לוקח עצמו אלא בפני עדים וכו' דהלשון ל"מ כן עכ"ל ומזה נראה דבכה"ג לא אמרי' ע"ד הראשונה הוא עושה. אבל הנה בתשו' הריב"ש סי' ק"ב כתב וז"ל ולענין מה שתובעת אשת שמעון הצדאק לבעלה בחייו אחר שגדלה ומת אביה אם יש לשמעון עדים שהתנו ביניהם שהצדאק לא יבוקש מחיים אלא אחר מותו וכו' הנה אין בתביעתה ממש וכו' הנה הי' בידו להתנות עם הבעל כל מה שירצה ולא נתחייב הבעל בצדאק אלא ע"ד התנאי ההוא ואע"פ שכשקיים הצדאק קיים סתם אין בזה חשש ולא דמי לההוא דזבין נכסי' אדעתא למיסק לא"י ובעידנא דזבין לא אמר דאמרי' בפ"ב דקידושין דהו"ל דברים שבלב ואינם דברים והמכר קיים אע"ג דלא סליק דהתם לא התנו בזה מתחלה אלא שגילה בדעתו שכדי לעלות הוא מוכרם וכיון שלא אמר כן בשעת המכירה הו"ל דברים שבלב אבל זה שהתנה בפירוש עם האב שהוא הבע"ד בזה שיעשה לה צדאק כדרך שהערכאות עושים שאין כותבין שם תנאים אלא כותבין סתם אבל יהי' תנאי שלא יבוקש אנא בעת גביית הכתובה אין ספק שהתנאי קיים ואף אם אין עדים לשמעון בזה התנאי וכו' עכ"ל הרי דדוקא בגי"ד לבד שלא התנה עם הבע"ד עצמו הו"ל דברים שבלב משא"כ בהתנה עם הבע"ד עצמו אמרי' דע"ד ראשונה הוא עושה ואף די"ל דדוקא התם שבערכאות אין כותבין תנאי בצדאק וליכא הוכחה ממה שלא דיבר מהתנאי בשעת כתיבת הצדאק לכן אמרי' דע"ד ראשונה עושה משא"כ בעלמא שהי' בידו לדבר שנית ולכתבו בהשטר אבל באמת ז"א כדמוכח מתשו' הרא"ש שהובא בב"י א"ע סוס"י קמ"ג וז"ל הא דגרסי' בהמדיר גבי פלוגתא דרו"ש בקדשה ע"ת וכנסה סתם לא תימא טעמא דרב דכיון דכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' כלומר ותלמוד מכאן דכל המתנה בתחלת המעשה ובשעת גמר המעשה לא הזכיר תנאו שמחל התנאי ובטלו כגון אמר בפני עדים גט זה שאני רוצה ליתן לאשתי זאת על תנאי זה בפניכם וכו' ואח"כ נתנו לה בפניהם סתם ולא הזכיר התנאי שמחל התנאי ודאי לא אמרי' הכי אלא ע"ד הראשונה הוא עושה ואינו מוחל לתנאו אלא ה"ט משום דאא"ע בב"ז עכ"ל הרי דבכל גווני אמרי' דע"ד הראשונה עושה וכ"נ מדברי הב"י וד"מ ורמ"א רס"י ר"ז וע' בשו"ת זכרון כהונה בתשו' להגה"צ אבד"ק שיפיטיווקא באמצע התשו' מ"ש בענין זה ועקצה"ח סי' רמ"א סק"ט דבשכר פעולה מחויב לקיים תנאו גם בדלא כפלי' לתנאו. סוף דבר כי יפה דן כת"ר שהמלמד פטור מן החוב וראובן מחויב לשלם שכר לימוד כפי שנתחייב לו. והנלע"ד כתבתי:
3