שו"ת מהרש"ם חלק ב נ״זTeshuvot Maharsham Volume II 57
א׳ב"ה ו' תבא תרנ"ח ברעזן להרב וכו' מו"ה שלמה חאסיראוו נ"י מו"ץ ד' קעשינוב. בעסראכיע:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' עשירה בעת שישבה על המשבר נדרה לחלק כל מלבושים שלה לעניים ובעלה איננו יודע מזה ויען כי יודעת שבעלה לא יתרצה לזה מפני שעולים לסך רב לזאת תדרוש מה לעשות בנדרה ורו"מ הביא מדברי נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קנ"ט שהובא בפת"ש יו"ד סי' רכ"ח סקמ"ב שפסק דבעלה יכול להפר לה ואולי א"צ כפרה דלא חל הנדר וגם אם יש לה הבגדים מבית אביה לא גרע מנכסי מלוג ועכ"פ יכול להפר ורו"מ ביאר דס"ל דהוי כדברים שבינו לבינה כיון שנוגע להפסד ממונו ומדמה לה להא דיו"ד סי' רל"ד סעי' ס"ט וש"ך סקפ"ה עכת"ד:
2
ג׳הנה באמת אין לו דמיון דהתם גנאי הוא לו שלא תהנית מאביו אבל הכא הרי בידו לשלם אלא שיפסיד ממונו וי"ל דתליא בפלוגתא דתנאי סנהדרין (ד' מ"ה) אי בזיונא עדיף או הפסד ממון עדיף וע' ב"ב (דף ט') בהא דבודקין לכסות ולא למזונות דפליגי אמוראי וע' בשו"ת בש"ר סי' ר"פ וכסד"ה שם בזה אבל בשו"ת שבסו"ס מנ"י סי' א' הוכיח מהא דשליח ב"ד נאמן לשמתא ולא לממון ובמק"א הבאתי מירושלמי פ"ד דכתובות הי"ד אנשי גליל חסו על כבודם ולא על ממונם אנשי יהודה חסו על ממונם ולא על כבודם אבל באמת הדבר מבואר בתוס' ב"מ (דף ק"ד ע"א) ד"ה הכי גרסי' וכו' ובנו"נ נמי אם הי' חייב לשלם היתה מפסדת לו כמה וכמה דאפי' יוכל להפר דחשוב כדברים שבינו לבינה משום הפסד ממונו יש לחוש שמא תדור ותפרע קודם שישמע ואפי' ישמע זמנין דמיטרד וכו' ע"ש הרי מבואר כדעת נו"ב ומ"ש רו"מ מדברי הב"ש א"ע סי' צ"א סקי"ג בשם מהרמ"מ והאריך בביאור דבריו דלא תיקשי ע"ד הנו"ב כבר האריך בזה השו"ת בית יעקב סי' קע"ג וע' בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ס"ט וזה כמה שנים הארכתי בזה בתשו' לק' סקאלי (ח"א סי' מ"ה) והבאתי מתשו' הרא"ש כלל י"ג דין י"א שהובא בש"ך חו"מ סי' צ"ו סק"ט אלא שלא הביא סיום התשובה ושם מבואר דצדקה שנדרה היכא שהבעל מוחה פשיטא שאין לה ליתן וכ"ה בתשו' מיי' להל' אישות סי' ל"ה וע' בד"מ א"ע סי' נ"ה אות ב' שרמז בקיצור לתשו' מיי' הנ"ל ואף די"ל דמיירי באינה נו"נ אבל בתשו' הרא"ש מפורש דגם בנו"נ הרי יוכל לסלקה מאפטרופתה וע"ע בטיו"ד סי' רמ"ח ורמ"א שם סעי' ה' ואח"ז ראיתי בתשו' חיים שאל הנ"ל שהביא ג"כ מתשו' הרא"ש ומסיק לדינא ע"פ דעת רוב הפוסקים דגם בנו"נ א"צ לשלם מה שנדרה לצדקה ואח"ז בא לידי שו"ת מהר"י אסאד ובחא"ע סי' מ"ג מ"ד האריך בזה והביא מהיד שאול סי' רמ"ח שחולק ע"ד רמ"מ ולא ראה בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קצ"ה ובפרט בסי' שאח"ז מ"ש בתשובתו אלי בענין זה ויש לפקפק בדבריו הרבה כאשר מאז בימי ילדותי השגתי על תשובתו ואכמ"ל. ועכ"פ מבואר גם בתשו' מהרי"א שם סי' מ"ה דגם בנדרה בעת צרה מלבוש של משי אין בהקדש ממש ויוכל בעלה להוציאו מיד הגבאי שכבר מסרתו לידו ע"ש. לכן גם בנ"ד תודיע לבעלה ואם ימחה בדבר פטורה אבל בידה ליתן לפי ערך פשרה דבר מועט לצדקה שיהא לפדיון נפשה. והנלע"ד כתבתי:
3