שו"ת מהרש"ם חלק ב ס״וTeshuvot Maharsham Volume II 66
א׳ב"ה ב' נח תרנ"ט ברעזן להרב וכו' מו"ה שלום גוטמאן נ"י מו"ץ בק' יאם במאלדוי:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק העגונה אשת ר' שלמה בר"מ בערזשאר בע"ג שנטבע בנהר דונא בעיר גאלאץ ביום ה' כ"ו סיון שנה העברה עם העגלה וסוסים ונמצא ביום א' כ"ט סיון בבקר והב"ד דשם שלחו גב"ע שהעיד רדיצ בן נפתלי כי ביום א' כ"ט סיון הוציאו ערלים את הנטבע מהנהר והניחוהו על שפת הנהר חציו התחתון עודנו במים וחציו העליון חוץ למים והי"ל מכה בקדקד ראשו והפנים הי' נפוח ובכ"ז הכרתיו היטב כי הוא ר"ש בר"מ בערזשאר כי לא הי' שום פצע בפניו וגם הי"ל בחייו קרחה בראשו באמצעו ומסביב הו"ל שערות וכן הי' גם אחר טביעתו והכרתיו בלא ספק עוד העיד ר"א ברח"י כי ביום א' כ"ט סיון שמעתי שמצאו את הנטבע ר"ש בר"מ בערזשאר והוציאוהו מהמים והלכתי לשם והכרתיו היטב וגם הכרתי את המאנטעל שהי' לבוש בו וגם החגור שהי' אמר בו כי אנכי בעצמי קשרתי לו החגור בעת שנסע עם העגלה שלי ונטבעה עמו והי' קשור כפי שקשרתיו בו והמאנטעל הי' בלא אינטערשלאג. עוד העיד ר"י ברי"צ כי אני עם עוד יהודים הוציאנוהו מן המים ולא הי' משונה בצורתו והכרתיו מיד כי הוא ר"ש בר"מ מיאס שהי"ל אשה בעיר יאס ואני מכירה אבל לא אזכור שמה גם אני מכיר אביו ואחיו ואחיותיו ואני יודע בבירור בלי ספק שהוא ר"ש בר"מ בערזשאר כי בשעה שהוציאו אותו מהמים לא הי' בו שום שינוי כמו בחייו ותיכף בשעה הוצאתו הכרתיו היטב. עכת"ד הגב"ע:
2
ג׳הנה מה שנסתפק רו"מ אם שיעור ג"י דהכרת פנים הם ג"י מעל"ע או דסגי בג"י בלא מעל"ע כבר הביא בפת"ש סוס"ק קי"ג בשם נו"ב ומרה"צ דלא חשבינן להנך ג"י מעל"ע וכן מצאתי בתשו' ח"ס יו"ד, סי' ק"צ שהביא כן בשם עצי ארזים כיון דהמד"ר מדמה לה לאבילות וקיי"ל מקצת יום ככולו והוסיף שם דגם תרי מקצת יום ככולו אמרי' בזה וע"ע בתשו' ב"א יו"ד סי' ט"ז באמצע התשו' שרמז למ"ש בתשו' חא"ע בזה. וא"כ בנ"ד הוא כבר אחר ג"י ולפי עדות העד רד"צ שבא לשם אחר שכבר הי' חציו חוץ למים דלשי' כמ"פ הוי ככולו חוץ למים ע' פת"ש ס"ק קי"ז וא"כ אפשר שכבר שהה כן חוץ למים ואף דהוי ספק אישתהי מ"מ כיון שהוא העיד שהי' פניו נתפחים הרי לפמ"ש בתשו' הרי"מ חא"ע סי' ג' וסי' ה' אין להתיר בתפחו פניו גם בהעידו ב' עדים ואף שהביא בשם ר"י הלוי בתשו' גא"ב סי' כ' שדעתו להתיר מ"מ פקפק הרבה על דבריו ע"ש באורך ועוד דבנ"ד הרי העד השלישי ר"י ברי"צ העיד שהי' כמו בחייו ממש בלא שום שינוי א"כ צריך להשוות דברי העדים שלא יכחישו זא"ז וצ"ל דהעד הראשון לא ראהו מיד אלא אחר ששהה חוץ למים ונתפחו פניו והעד השלישי ראהו בשעת הוצאתו מן המים ולא הי' תפוח כלל בפניו א"כ עדות עד ראשון אינו כלום כיון ששהה חוץ למים וגם שהה ג"י במים וגם הי' פניו תפוחים. ועוד שהרי העיד שהי"ל מכה בקדקדו ומיא מרזי מכה ואף דבתשו' ד"ר סי' ט"ו וב"ח החדשות סי' פ"ב ומהר"ם זיסקונד סי' כ"ב העלו דכל שלא הי' הפצע בפניו ממש אין חשש אבל היינו בלא הי' פניו נפוחים אבל הכא שגם הפנים הי' נפוחים י"ל דנמשך הניפוח מן המכה והי"ל כמכה בפנים ממש כמ"ש כה"ג הפמ"ג ביו"ד סי' מ"ו לענין שינוי מראה דכשר דאם בצד השני יש מכה תלינן דגם המראה נמשך מן המכה וה"נ בזה וע' כה"ג בל"ש דינו טה"ע סי' ו' ס"ב סקי"ח. אך די"ל דתולין שהמכה נעשית לאחר מותו וע' תשו' ב"ח החדשות סי' ס"ק דבספק אם מחיים או לאח"מ תליא במחלוקת תוס' ורשב"א שבסי' פ"א וע' תשו' ב"ש חא"ע סי' מ' שצידד הרבה להקל והביא מתשו' ב"א א"ע סי' י"ט להקל בזה ע"ש היטב:
3
ד׳אבל מה שהעיד שהי"ל קרחה באמצע הראש אף דבתשו' ב"א סוס"י י"ד הביא מדברי נו"ב מ"ת סי' ס"א דקרחה בראש אינו סימן כלל מ"מ בצמצום מקום שפיר הוי סימן כמ"ש בשו"ת ב"ש סי' מ"א וגם אני הארכתי בזה בתשו' לק' סוואליווע בארץ הגר אך דמ"מ הוי רק סי' אמצעי ול"מ בדאורייתא ובנ"ד שלא עמדו עליו בשעת טביעה עד כדי שת"נ אסורה מדאורייתא:
4
ה׳ובדבר עד השני ר"א ברח"י נראה מדבריו ג"כ כי אחר שהוציאוהו מן המים בא לשם ולא נזכר בדבריו אם הי' פניו נפוח או לא אך שיש בעדותו הכרת בגד המאנטעל והחגור ואף דכמ"פ ס"ל דחיישי' לשאלה מ"מ בנ"ד דכל חשש בדדמי ע"י דאישתהי הוא רק מדרבנן כמו שהעליתי בתשו' להרב אבד"ק בראיוליב וע' בב"ש ס"ק קי"ג ובתשו' תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ז י"א א"כ הרי דעת כמ"פ דבדרבנן ל"ח לשאלה ועוד דבצירוף סי' דקרחה בצמצום מקום דעת מהר"ל מפראג וסייעתו להקל בצירוף הכרת בגדו כנודע ובדבר עד השלישי אשר העיד שבא והוציאו מן המים ולא הי' בו שום שינוי הגם שעדותו עולה יפה אבל הרי הוא רק עד אחד וכיון ששמע מהטביעה הרי לשי' כמ"פ גם בשמע דינו כראה הטביעה ול"מ עדותו אך דכיון דבנ"ד איכא נמי סימן אמצעי דקרחה שבראשו והכרת בגדים דבכה"ג לכ"ע מהני עדות העד הזה כמ"ש הב"ש סקפ"ז פ"ח ויפה הביא רו"מ מהקו"ע סי' ב' וסי' צ"ג ומדברי תשו' קה"י שבפת"ש סוס"ק קי"ז ובצירוף שהמאנטיל הוא בלא אינטער שלאג שלא כדרך שאר מאנטלין וגם סימן של הקשר בהחגורה ולכן מכל הלין טעמי הנני מסכים להתיר אשתו מכבלי העיגון והנלע"ד כתבתי:
5