שו"ת מהרש"ם חלק ב פ״דTeshuvot Maharsham Volume II 84
א׳ב"ה ב' מקץ תרנ"ט ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמעון לאנגסם נ"י מו"ץ דק' מעליץ:
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר הדו"ד במה שנתן שמעון נאטראקט לאדונית בערבות שיתן מחצה מה שתזכה בדא"ה נגד אדון א' ובא ראובן וקנה מהאדונית החוב על האדון ועל שמעון ושמעון טוען שהאדונית לא היתה תובעת ממנו כי יש לה טאבילאציע על האדון על כל החוב וראובן רוצה לגבות חצי החוב משמעון וליתן לו מחצה הטאבילאציע ורו"מ הביא מדברי הע"ש וסמ"ע ובאה"ג רס"י קכ"ח וגם משאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ט ושו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סי' ו' בשם שא"י והאריך בזה:
2
ג׳הנה מאז כתבתי במ"ש בתשו' ד"ח מתשו' שא"י ששמע שיש תקנה שלא לקנות שט"ח שיש לעכו"ם על ישראל והוא כתב בתשו' הנ"ל ובחיו"ד סי' נ"ו דגבי טראטען אין המנהג כן ורק בשט"ח אחר דינא הכי ותמהתי מאז על שלא הזכיר כלל מדברי הסמ"ע וש"ך סי' קכ"ח וגם הבאתי מתשו' מהר"ם מלובלין סי' כ"ב בדין מי שהי' חייב לאדון בשט"ח ואח"כ מכר האדון השט"ח לישראל ופסק שאין זה בכלל פורע חובו של חבירו דהתם לשם מצוה נתכוין מסתמא ולטעמא דמפייס הוינא ליכא הנאה מבוררת משא"כ במוכר שקנה כל הזכות של המלוה ובמקומו הוא כל זמן שלא פייסו חייב לשלם כמו אלו המלוה בפנינו והביא מתשו' הרא"ש ורמ"א סי' שס"ט דכדיניהם דיינינן לי' וגם במתנה דינא הכא ע"ש באורך (והש"ך סי' קכ"ח סק"ב רמז אליו בקצרה) ולא הזכיר מתקנות ארצות כלל ומוכח שלא נתפשטה תקנה זו במדינתינו או דהתקנה נעשית רק על לכתחלה שאין לו לקנות השט"ח אבל לא על דיעבד שלא יהי' בקנייתו ממש וכבר כתב, בשו"ת שמש צדקה חח"מ בהשמטות סי' ל"ה דכל היכי שלא נתבאר מפורש בהתקנה שניתקנה גם על דיעבד אין להוסיף על התקנה ומה שעשה עשוי ואף דבתקנ"א שלא יקנה אדם שט"ח מישראל על ישראל שהובא בעצ"ט ונה"מ רס"י ק"צ קיי"ל דגם דיעבד ל"מ כמ"ש בעצ"ט סי' צ"ב סקט"ז דבאם שקנה השט"ח בטל אם לא שהי' בידיעת הלוה וצריך שישבע הקונה ע"ז ע"ש אבל הנה בתשו' רח"כ בסופו בקונטרס שאלת חכם בתשו' בן הפמ"א דדוקא בממרני עשו התקנה ולא בשט"ח וכן נראה מדברי הש"ך סי' קע"ה סקנ"ה ונה"מ שם ואף שמדברי העצ"ט סי' נ' סק"ו מוכח דאין חילוק הרי הוי ספק בתקנה ולפמ"ש בעצ"ט שם דדוקא כשהוא בעיר עם הלוה בשעת קנייתו וכפי הנראה בנ"ד לא הי' כן ואי נימא לחלק דלא תקנו אלא בקנה השט"ח מישראל ולא בעכו"ם א"כ בלא"ה אין ראי' גם י"ל דבכה"ג דנ"ד שקנה כל החוב שהי' להאדונית ושטר הערבות של שמעון ביחד י"ל דלכ"ע לא תקנו בכה"ג ועמ"ש בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסי' רל"ז אות י' ובהגהות שנדפסו בסוף ספרי דע"ת סי' ח"י בזה:
3
ד׳ומ"ש רו"מ מדברי הע"ש והסמ"ע סי' קכ"ח דבמקומות שדרך המלוים להתפשר עם הלוה לזמנים יוכל גם הלוה ישראל לומר מפייס הוינא לי' הנה מדברי הע"ש וסמ"ע נראה להדיא דקאי רק על דין פורע חובו דס"ל דבעכו"ם חייב וע"ז כתבו דבכה"ג שיוכל לומר מפייס הוינא לי' פטור משא"כ בקונה שט"ח וכמש"ל בשם תשו' מהרמ"ל לחלק כן ואף שבבאה"ג העתיק גם בקנה השט"ח דבר זה כבר תמה עליו בס' שושנת יעקב לחו"מ שם ודחה גם טעמו של השע"מ והניח בצע"ג וגם יש לתמוה עמ"ש השע"מ משום דהפקע"ה מותר דכבר כתבו התומים סי' קכ"ו סקכ"ז ובנה"מ סי' ע"ו סק"א וסי' ק"ל סק"א דכל זמן שלא הפקיע הוי חוב של ממון גמור וה"נ בזה כיון שכבר זכה בו הישראל קודם שהפקיע החוב וגם לדברי השע"מ דוקא היכי דיכול להשתמט בטענת אין לי ולהרחיב הזמן ולא לפרוע פחות מהחוב ואף דבשאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ט שהביא רו"מ הביא ג"כ בשם האחרונים דסמכו לפסוק בלוקח שט"ח שעל ישראל מיד גוי בפחות שאין גובין בו כלל לפי שיכול לומר מפייס הייתי על זמנים רחוקים כבר כתב בעצמו דהיינו בגוונא שכבר נתייאש הגוי מהחוב ע"י קלקולו לגמרי והו"ל הקונה מזיק גמור כגון שברח למקום שאין יד המלוה שולטת שם או שהעני הלוה ומשום קנס נגעו בה אבל בנ"ד את"ל שהוא ספק שמא לא היתה האדונים תובעת משמעון מ"מ לא הוי ברי היזקא ואין להקונה דין מזיק או גורם בקנייתו אלא גרמא בעלמא דפטור ואף שמכרה לו בפחות אולי מפני שקנה ממנה כל החוב שעל האדון וויתרה לנגדו וגם גוף סברת יעב"ץ י"ל דתליא אם יאוש מהני בחוב וע' בט"ז והגהת הח"צ וקצה"ח סי' קס"ג באורך בזה ולכן לפענ"ד משורת הדין מחויב שמעון לשלם כל החוב ורק הוצאות שעשה בלא רשות ב"ד וכן ריבית מזמן קנייתו והלאה א"צ לשלם. והנלע"ד כתבתי:
4