שו"ת מהרש"ם חלק ב פ״וTeshuvot Maharsham Volume II 86
א׳ב"ה ד' ויגש תרנ"ט ברעזן להרבנים הרב המאה"ג וכו' מוהר"ש ראבין נ"י אבד"ק קורטשין והרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יוסף יעקב גילערנטיר אבד"ק יאשניצא והרב המאה"ג וכו' מו"ה יהודא כ"ץ נ"י מו"ץ דק' סאניק:
1
ב׳מכתבם הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניהם בראובן ושמעון שותפים מכמה שנים במו"מ של פשתן שעושין ממנה לייווינד והי' לראובן ע"ה פראצענט ולשמעון כ"ה ובכל שנה עשו חשבונות ביניהם וזה כחמשת שנים נחלה שמעון מאוד וביקש ראובן משמעון לעשות חשבון ולרשום בבוך כדי שיה' לו לראי' נגד היורשים וכן עשו ונרשם בבוך שיש לשמעון אלף ומאה ר"כ ושמעון חתם ע"ז בעצמו ואח"ז שבק לן חיים ונתן ראובן לאלמנתו חמשה ר"כ לשבוע וגם קיבל את בנה הגדול שביקש מראובן שיקבלהו למלאכתו במה שצריך ליתן לבע"מ פשתן לעבוד ולקבלם בחזרה במשקל ונתן גם להבן חמשה ר"כ לשבוע ועתה פסק מליתן להאלמנה מעות שבוע הנ"ל וטען ראובן כי מעת שמת שמעון בטל השותפות ונתן רק בתורת רחמנות להאלמנה כל שבוע יען כי הם קרובי אשתו וגם כבר סילק לאחדים הסך אלף ומאה כפי שיש בידו כתבים וזה האות שבכל משך הזמן לא תבעתו האלמנה בשום חשבון, ועל משך זמן חיי אביהם חתם שמעון בעצמו החשבון האחרון והאלמנה ויתומים טענו שלא נתבטל השותפות ומה שקבלי הי' עד לחשבון ומה שלא תבעו חשבון הי' מפני שנתן להם מעות שבוע וחשבו כי עוד חזון למועד וגם כי הבן הגדול אומר כי בסוף שנה א' עשה ראובן עמו חשבון וראובן מכחישו וגם הלא הועמד הבן הגדול להעסק במקום אביו וגם תובעים היורשים שבועת השותפות מזמן הקדום כי שמעו פ"א מאביהם שיש לו ד' אלפים בהעסק והחשבון שקודם מותו הי' רק מן ה' שנים האחרונים גם טוענים כי בעת כניסת שמעון לשותפות נדבר שיהי' השותפות עד עולם כל זמן שיתנהג העסק יען כי אביהם המציא העסק הזה וראובן מכחיש וזה האות שמתחלה נשתתפו למחצה ואח"ז נתמעט חלקו ואת הבן הגדול ריבל הוא מרצונו ועוד שאר פרטי טענות:
2
ג׳הנה בדין שבוהש"ת הביא הרב מיאשניצע נ"י מכמה שו"ת שהובאו בס' ד"ג כלל צ"ח ס"כ שפסקו דאין היורש יכול להשביע כדעת י"א שבא"ע סי' צ"ח ומתשו' הר הכרמל ח"מ סי' ל"ד שפסק דהמוחזק יכול לומר קים לי ליפטר משבועה והרב מסאניק כתב דאולי מיירי ההה"כ אחר שחלקו כבר השותפות בחיי אביהם כעין ד' הר"נ שהביא בעל פת"ש בנ"צ לסי' קע"ו סל"ג אבל הנה בגוף התשו' שם צידד בתחלה בנידונו שהי' ע"א מסייע שמחל לו השבועה והאריך לצדד דהעד מועיל לפטרו ואח"ז כתב עוד דגם בלא"ה יוכל לומר קים לי כדעת הרי"ף ורה"ג ורמב"ן וש"פ דאין יורשי הבעל יכולים להשביע אשה על אפטרופסות שנעשית בחיי בעלה ודעת קצת פוסקים דאפי' ע"י גלגול א"י להשביע דכיון דלא השביעה הבעל בחייו ולא צוה להשביעה מחל לה שבוהש"ת והו"ל כחלקו השותפים ואף דבח"מ סי' צ"ג לא הובא דיעה זו בש"ע מ"מ יוכל המוחזק לומר קים לי כהרי"ף וש"פ הנ"ל וכ"ה דעת רבותיו של הרמב"ם שפסקו ג"כ דא"י להשביעו משום שאין היורשים יודעים אם חשדו בב' מעין כסף כמ"ש בפ"ט משליחין וכן יוכל לומר קים לי כדעת רש"י דגם בשבוהש"ת בעי' הודאה פרוטה וכן דעת רש"י ור"ת דל"ש מורי היתרא אלא בעוסק בחנם ולא בשכר עכת"ד שם. וא"כ מבואר דמיירי בגוונא שלא חלקו ואפ"ה ס"ל דיוכל לומר קים לי והוא עפמ"ש שם בשם כנה"ג דגם לענין שבועה יוכל לומר קים לי והגם שבנ"ד ל"ש טעם האחרון דבנ"ד עסק בחנם מ"מ שאר טעמים שייכי הכא וע' בברכ"י חו"מ סי' כ"ה אות י"ד בש"ש להקצה"ח שמעתא ד' פכ"ו בענין ספק פלוגתא בשבועה:
3
ד׳אבל מ"ש הרב מיאשניצא דכיון דשמעון חתם החשבון הוי כהודאה כמ"ש בסי' פ"א סי"ז הוי כפטרו משבועה ואפי' קב"ח א"י להטיל ולא דמי למ"ש המח"א סי' ו' דשותפין שנתן א' לחבירו שטר מחילה שלא ישביענו דמ"מ יוכל להטיל ח' דשא"ה שפטרו רק משבועה אבל בנ"ד הוה כהודה על הממון לענ"ד ז"א דהא קיי"ל דיכול לומר טעיתי אפי' נתן לו כת"י כמ"ש בסי' קכ"ו סי"ג א"כ אין החשבון הודאה גמורה ושפיר י"ל שלא נתכוין לפטרו משבועה ואטו נימא דבשותפין שעשו חשבונות בפנקס וחתמו החשבונות לא יוכלו להשביע זא"ז שבוהש"ת וכבר כתב הש"ך סי' פ"א סקע"ט דגם בנתן כת"י על הריוח לא דמי לאתם עדים וכדבריו מבואר בתשו' רשד"ם ח"מ סי' ק"פ ואף דבמהרי"ט בשניות ח"מ סי' פ"ו ותשו' שער אפרים סי' קמ"א פסקו כמהריב"ל היינו בבא לבטל החשבון אבל מ"מ יתכן להשביעו דאין לתלות במחילה ונאמנות אלא בדבר ברור כדמוכח בסי' ע"א ועכ"פ משבוהש"ת הוא פטור אך דבנ"ד אי נימא דהשותפות קיים להלאה אחר מותו עד עתה א"כ יוכלו להשביעו על שותפות זה עכ"פ כמ"ש הב"מ באה"ע סי' צ"ח שם א"כ שוב יוכלו להשביעו ע"י גלגול שהרי החמ"ח הוכיח מהא דחלקו השותפין דע"י גלגול יוכלו היורשים להשביע ובב"מ שם תו' דשאני שותפין מבעל לאשה דכגופה דמיא ע"ש א"כ גבי שותפין לכ"ע הוי כן ועוד דכיון דיש ספק בדעת הרי"ף בזה אם דעתו לפטור גם מגלגול אין ספק מוציא מידי ודאי של ש"פ כמ"ש כה"ג הב"ש בא"ע סי' ק"ח סק"ד וכבר כתב בתה"ד הובא בב"י או"ח סי' ק"ס דגם בנט"י דספק פלוגתא להקל מ"מ אם בפוסק א' מפורש לאיסור ובפוסק אחר אינו מפורש אלא דדייקי' כן מדבריו אזלי' בתר פוסק המפורש ע"ש וה"נ הוי וגם קיי"ל דלמעט במחלוקת עדיף כמ"ש הח"צ סי' קל"א שזהו א' מעיקרי התלמוד והפוסקים ע"ש וה"נ בנ"ד אבל הדבר פשיט שהיורשים מחויבים לקב"ח שאמ"ח וע' נו"ב מה"ק חו"מ סי' י"ג:
4
ה׳ומעתה נבא לספק השני אם נתבטל השותפות במיתת השמעון הנה הרב מיאשניצא הביא מדברי כמה אחרונים שהובאו בס' דר"ג כלל צ"ח סכ"א וכבר הארכתי בזה בחיבורי לחו"מ סי' קע"ו סי"ח אבל הדבר פשיט דכל זה אם עשה איזו חלוקה אחר מות שמעון והניח חלקו לבדו אז הי' מקום לדון בזה אבל כפי הנראה מהטענות לא עשה שום חלוקה בהסחורה ועסק בסתם לכ"פ אין זה חלוקה והריוח לשותפות וגם יש לדון דאינו נאמן כלל וע' במל"מ פ"ד משותפין ה"ד ובחיבורי שם סי"ט בזה וגם. במ"ש בחיבורי שם מדברי הב"ח שהביא הרב מסאניק וזה לא כביר השבת בנידון כעין זה להרב אבד"ק זידיטשוב ופסקתי ג"כ דבלא חלק הסחורה כלל לכ"ע שייך לשותפות ואף שבנ"ד נתן מעות לצרכי נישואין הרי גם בתחלה לא הי' לשמעון מעות בהעסק כפי חלקו וגם מה שלא תבעו חשבון אינו הוכחה ואין להאריך יותר:
5
ו׳אבל על להבא כבר ראו עיניהם מ"ש בשבו"י ח"א סי' קס"א מדברי רש"י ותוס' ר"פ הכותב ובכל הסברות שכתב הרב מסאניק איננו רואה הכרח לכוף את ראובן להשתתף להלאה עמהם וע"ע בקה"י לב"א סי' תק"כ בשם תורת אמת ז"ז מ"ש הרב איאשניצא שבנ"ד ראובן הוא אדם אמוד ומתנהג בחסידות ודמי להא דסי' נ"א ס"ד אנכי מרחוק ואין לי עסק והדבר תלוי לפי ראות עיני ב"ד אבל בסי' ט"ו נעלו בפנינו בעלי הש"ע אומדנות כאלו וע' בבדה"ב שבב"י רס"י ע"ה דבדליכא שום דררא דממונא יש לדיין לבטל טרחא העני נגד העשיר התם וישר משא"כ בכה"ג דאיכא דררא דממונא והנלע"ד כתבתי:
6