שו"ת מהרש"ם חלק ב פ״זTeshuvot Maharsham Volume II 87
א׳ב"ה ה' ויגש תרנ"ט להרב המאה"ג וכו' מו"ה יעקב ווייצמאן נ"י אבד"ק גריינדוג ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן בעל ריחים שהלוה מעות לשמעון על חטים שהביא לטחינה והביא החטים לריחים ואח"ז לא הוצרך להחטים לטחינה ומכרן לבעל הריחים ואח"ז הוצרך הטוחן לוי חטים וביקש שמעון מראובן שיתן החטים שקנה בהלואה בחזרה לטובת לוי והוא יתן לו תמורתם חטים אחרים ונשבע לו ע"ז ונתרצה ראובן וכשבא לוי ליקח החטים תבע ראובן שיחזיר לו מעותיו שהלוה מאז לשמעון והודיע לוי לשמעון והסכים לזה כי הי' סבור שחזר בו ראובן ואינו רוצה עוד בחטים האחרים תמורתן והחזיר לראובן המעות ואח"ז נתייקרו חטים ואא"ז הביא חטים אחרים להריחים ותפס ראובן החטים לעצמו באמרו כי מה שקבל המעות בחזרה הי' רק בעבור שלא הי' שמעון בטוח בעיניו כ"כ וגם טען שבשעה שנתרצה להלוות החטים בחזרה א"ל בפירוש באופן שיחזיר לו מעות שהלוה ושמעון מכחישו. ורו"ח כתב שאין להשביע לבעל ריחים שכדבריו כן הוא שהוא נגד המנהג כיון שקבל המעות:
2
ג׳הנה לענ"ד אינו כן דאף דהטוען נגד המנהג אינו נאמן היינו שחבירו נאמן בשבועה גם להוציא כדמוכח במרדכי שהובא בש"ך סי' פ"ב בדיני מגו אות ב' ובש"ך לא הועתק יפה ובמרדכי שם מבואר כמ"ש וע' במהרי"ט בשנות אה"ע סי' כ"ח דבעינן שיהי' מנהג קבוע תדירי ומי יודע אם בנ"ד כן הוא ועוד דבנ"ד הרי בעל הריחים טוען שבשעה שהבטיח להלוות החטים בחזרה התנה בפירוש כן ובכה"ג פשי' דליכא מנהג להיפוך וכיון שראובן מוחזק בהחטים שתפס ישבע שכדבריו כן הוא אך באם שהוא תפיסה כגון שיש מנהלים בהריחים ונכתבו החטים בפנקס על שה שמעון אז אין דין בעל ריחים כמוחזק ואם בעיניו כדין מרומה יתאמץ לפשר ביניהם:
3