שו"ת מהרש"ם חלק ב צ״בTeshuvot Maharsham Volume II 92
א׳להרב וכו' מו"ה אשר אנשיל גאסאווסקי נ"י מו"ץ דק' חוואסטיוו. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנתגרשה בר"ח מרחשון העבר ושני חדשים קודם הגט גמלה את הילד שהי"ל מבעלה יען שלא היתה בבריאות וצוו הרופאים עלי' לגמול הילד לצורך בריאתה וזה ב' שבועות שנשתדכה לאיש בלא ידיעה אם יש איסור בזה והמשודך דוחק השעה לעשות הנישואין יען כי זה שנה ומחצה יושב גלמוד וטפלי תלוים בי' ואם יתעכבו הנישואין ינתק הקשר וכעת הולד כבר בן ט"ו חדשים וגם אבי האשה התחייב ע"פ כתבים והשלשה בב"ד ונימוסי קיר"ה קודם הגט שהולד חל עליו בכל הצטרכותו עד ששה שנים ועתה נשאל רו"מ אם מותרת להנשא ורו"מ פתח פתח להתיר והביא מד' הב"ח ומהרמ"פ ותשו' תוע"ר והעלה דבגמלתו אין הכרח מהפוסקים להצריך ג"ח מקודם ורק מתשו' הרמ"א סי' קכ"א שהובא גם בבאה"ט ופת"ש מפורש דגם בזה צריך ג"ח וגם בתשו' תוע"ר חוכך להחמיר בזה אבל בתשו' ח"ס א"ע ח"ב סי' קע"ג האריך לדחות דברי רמ"א והתיר עכ"פ אחר ח"י חדש בצירוף דבגרושה קיל מאלמנה והביא בשם אחרונים שהביאו כן גם בשם המא"נ ועצי ארזים ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"ג סי' ל' פסק ג"כ להקל וגם מה שהחמיר בתוע"ר שם היינו משום שהי' נראה שגמלתו כדי שתנשא וגם לא הי' רק ב' שבועות קודם הגט אבל בנ"ד שהי' ב' חדשים קודם וגם נתברר שעשתה כן ע"י חולי בפקודת הרופאים וגם נתקשר אביה להחזיק הולד עכת"ד:
2
ג׳הנה בגוף מחלוקת ר"ש הזקן ור"ת כבר ביארתי בתשו' א' למדינת רומעניא דעיקר טעמו של הר"ש משום דבגרושה שאבי הילד קיים ועליו מוטל לפרנסו וימסמס לו חלב וביצים או ישכור מינקת לכן אין איסור על האשה להנשא דליכא שיעבוד עלי' שכ"ה להדיא בספר הישר לר"ת סי' תקמ"א ובא"ז הל' יבום וקידושין סי' תרנ"ט וכ"ה באס"ז לכתובות בשם הר"י מטראני שפסק ג"כ כהר"ש וביאר ג"כ הטעם כמ"ש ולכאורה לפ"ז יש לפקפק בנ"ד שקיבל עליו אבי האשה טיפול הילד אף שרחמי האב גם על נכדו כמ"ש בב"ר ורש"י פ' וירא בפסוק אם תשקר לי ולניני ולנכדי מ"מ אפשר דמ"מ לא דמי לרחמי האב עצמו ואולי גם הר"ש מודה בזה דאין להקל אבל נראה דלפמ"ש בזוה"ק פ' ויחי בפסוק ויברכם ביום ההוא וכו' (דף רל"ג ע"א) ת"ח ברכתא דבריך לבני יוסף אמאי אקדים לון ברכאן עד לא נברך לבנוי אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עלי' דב"נ יתיר מבני וכו ע"ש א"כ יש להקל ועוד דזה דוקא אם לא הי' מתחייב א"ע אבל בנ"ד שהתחייב א"ע בהשלשה בב"ד וע"פ נימוסי קיר"ה פשיטא דאין לחוש:
3
ד׳ובדבר מה שהאריך רו"מ בדין גמלתו אי בעינן ג"ח דוקא יש לדון לפמ"ש בתשו' רח"כ חא"ע סי' י"ג בדין אשה שנתגרשה והיתה מינקת ואח"ז אירע לה מכה בדדין והוכרחה ליתן הולד למינקת ופסק להתיר לה להנשא עפמ"ש רש"י בכתובות בהא דגמלתו אסור וז"ל שגמלתו מחמת שרוצה להנשא עכ"ל. והביא כמה ראיות שאין הטעם משום גזירה גמלתו אטו לא גמלתו כמ"ש בתשו' פ"י ומהרמ"פ אלא דחיישי' דגמלתו מפני שרוצית להנשא וגם אם פסק חלבה וכדומה שמא גרמה בפשיעתה פיסוק חלבה לכן יש לאסור אא"כ פסק חלבה בחיי הבעל אבל אם הי' לה מכה שהוא מקרה ביד"ש עד שהוכרחה לגמול הולד א"צ שיהי' בחיי הבעל ולכן בצמקו דדי' א"צ שיהי' בחיי הבעל ולא נזכר בחיי בעלה אלא גבי פסק חלבה דאפשר ע"י סיבה שנדחה בעצמה ע"ש היטב ומבואר דס"ל דהא דנקט בש"ע בחיי בעלה לא קאי אלא על שפסק חלבה ולא על הקדום וא"כ לא קאי נמי על גמלתו אלא דהיכי דיש לחוש שמא עשתה בכדי להנשא וא"כ לפי המבואר בפסחים (דף ע' ע"ב) לא צריכא דנשיא גוסס בי"ג סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל לה וברש"י שם דגם בנשיא גוסס מ"מ מסיק אדעתי' שמא לא ימות ומטבילה אבל קופיץ דאיכא ב' ספיקי דשמא ימות ושמא תהי' חבורה מועטת ולא יצטרך לחגיגה לא אטביל לה ע"ש ומבואר דבדאיכא ב' ספיקי לא מסיק אינש אדעתי' להסתפק עוד בכך א"כ בגמלתו קודם מיתה או קודם גירושין אין לחוש שמא גמלתו כדי להנשא דשמא לא ימות וכן בגירושין שמא לא יגרשנה וגם בגמרו ביניהם לגירושין הרי קיי"ל דל"מ שום קנין כמ"ש בפסקי מהרא"י וב"ש סי' קל"ד וא"כ שמא יחזור בו ושמא לא יזדמן לה מי שישאנה עד לאחר כד"ח לכן בכה"ג אין לחוש לשמא גמלתו בכדי שתנשא וא"צ שיהי' ג"ח ומצאתי בתשו' מהר"י מברונא סי' קצ"ד שהביא בשם מהרז"כ לענין חדש העיבור דאם גמלתו ב' חדשים קודם חדש כ"ה מותרת להנשא וכתב דבכה"ג דייק הרא"ש מדנקט. לישנא דמניקה משמע דהיכא דלא מניקה בשעת מיתת בעלה שפיר דמי למינסבא אפי' תוך כד"ח ע"ש ומהר"י מברונא כתב ע"ז ומ"ש מהרז"כ בשם הרא"ש וכו' ולא נתן שיעור כמה פסקה מלהניק וכן בסימני אשר"י וטור מיהו בתשו' הרא"ש וחידושי מהר"ם כתב אם נתנוהו למינקת ג"ח קודם מיתת בעלה ע"ש ומבואר שנחלקו בזה מהרז"כ ומהר"י ולשי' מהרז"כ סגי בשני חדשים עכ"פ וכפי הנראה דעת מהרז"כ לחלק בין נתנתו למינקת ובין גמלתו כמ"ש הח"ס סי' קע"ב וא"כ אף דבאלמנה אין לסמוך על כל הנ"ל כיון דמפורש בתשו' הרא"ש בכם סמ"ג והגאונים וגם הוא הסכים דבעינן ג"ח מ"מ בגרושה נ' שדעתו להקל ובתשו' הש"מ סי' ס"א האריך לחזק דעתו ובסהי"ש וא"ז מפורש דגם במכירה התיר הר"ש ובכל ספק הוי סד"ר ולהקל ושכ"ה ברמב"ן א"כ אף דאין להקל גם בגרושה כדעת רוב הפוסקים מ"מ עכ"פ בכה"ג דנ"ד שגמלתו ע"י חסרון בריאות כפי שכתב רו"מ שנתברר לו כן (וצריך שיחקור ע"ז היטב) כדאי הם המקילים לסמוך עליהם וכיון שהח"ס לא התיר אלא אחר ח"י חדש גם אנחנו נצא בעקבותיו וימתינו עד כלות ח"י חדש ובתשו' א' כתבתי לפמ"ש בהגהת א"ש לאה"ע דכפי שנשתנה בזה"ז ואין יונקים כד"ח יש להקל בפחות אלא שיש בזה משום דבר שנאסר במנין וע"ש מ"ש בזה וא"כ לפמ"ש התוס' מגלה (דף ה' ע"ב) בד"ה וביקש וכו' ובגליון שם דהיכי דיש דיעה א' להקל ל"ש בזה דבר שנאסר במנין ע"ש א"כ ה"נ אחר ח"י חדש דכמה תנאי ואמוראי עבדו עובדא להקל יש מקום לצדד בזה"ז אבל ח"ו לסמוך ע"ז נגד הפוסקים וגם בתשו' ח"ס ח"א סי' ל' דחה סניף זה בשתי ידים אבל מ"מ כיון דהוא רק משום דחיישי' למיעוטא כמ"ש בתשו' ח"ס סי' ל' שם דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב לכן פסקו כר"מ דחייש למיעוטא ע"ש א"כ בגמלתו בחיי בעלה דהחשש של ערמה הוא ג"כ רק מיעוטא כמ"ש בתשו' רמ"א עצמו שם וכ"ה בח"ס סי' קע"ב והרי במיעוטא דמיעוטא עם ר"מ מודה דלא חיישי' למיעוטא ומה"ט פסק בתשו' מהר"י מינץ סוס"י י"ד דברוב גמור מוציאין גם ממון וכ"ה בהגמר' כתובות פא"נ סי' ש"ח וגם בפירש ב' חדשים כמה מניקות כבר פסקה החלב אצלם כמ"ש בתשו' הר"ן וב"י א"כ בצירוף כל הנ"ל יוכל להקל שוב מצאתי באב"מ סי' י"ג סקי"ב שהעלה ליישב סתירת דברי הרא"ש מפסקיו לתשובותיו דבגמלתו בחיי הבעל סגי אפי' ביום א' משא"כ בנתנתו למינקת אז בעי' ג"ח ע"ש ולא ראה ג"כ דברי רמ"א בתשובה ומ"מ לדינא הרי גם הוא סובר כמ"ש. והנלע"ד כתבתי:
4