שו"ת מהרש"ם חלק ב צ״חTeshuvot Maharsham Volume II 98
א׳ב"ה ו' תרומה תרנ"ט ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה יהושע העליר נ"י מו"ץ דק' סטרי:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שאופה מצות שמורה ומוכר לכל בני העיר ושכחו בלילה לרחוץ האגן של לישות העיסות והוא של נחושת ונשאר בו מעט משירי הלישה כנהוג ושפכוהו לתוכו מים על כל גדותיו ועמד כך כל הלילה ובבקר עירו מתוכו וניקו אותו והדיחוהו וקנחוהו היטב ולשו בו פ"א ואח"ז נזכרו ולקחו אגן אחר ונתערבו כל המצות ועתה בא ושאל ורו"מ נסתפק אולי נתחמצו שירי העיסה המדובקים בהאגן ודינו כבית שאור ונבלע בו והביא מדברי מש"ז סי' תנ"א סקכ"ו וא"א סקמ"א אך דלפמ"ש הפמ"ג יו"ד סי' ס"ח דבכלי נחשת בולע רק כ"ק בכבוש א"כ י"ל דהמצות שנילושו בו בטלים ברוב מצות אחרות והביא בשם מגן האלף סי' תנ"א שחולק ע"ד הח"י בדין רדו מצות ברחת חמץ ועכ"פ מותר לטחנם לקמח ובנ"ד דהוי רק ספק חמץ יש להקל בתערובות כמ"ש הפמ"ג ס' תמ"ז סק"י והאריך בזה:
2
ג׳הנה לענ"ד כל המצות מותרים חדא דהא בטור סי' תס"ז הביא בשם ראבי' דבחטה בצונן אינו מתחמץ והביא ראי' מהא דתפח תלטוש בצונן בפסחים (ד' מ"ח ע"ב) והטור חולק דחטה שאני וע"ש בב"י שתי' דברי ראבי' ובפר"ח שם סקי"ב החזיק בדעת ראבי' ומבואר שם דגם בשהה כמה ימים בצונן אינו מתחמץ רק אחר שעלה מן המים ועכ"פ בעיסה לכ"ע כן הוא א"כ בנ"ד שמלאו את האגן מים צוננים אף שעמד כן כל הלילה לא נתחמץ כלל מה שבאגן טוח קצת ואין כאן חשש כלל:
3
ד׳ועוד שהרי דעת רי"ו דכלי נחשת אינו בולע כלל אא"כ האור מהלך תחתיו וא"כ בכבוש אינו בולע כלל ואף דהש"ך חולק עליו ונמשכו אחריו האחרונים הנה מצאתי בספר העמק שאלה על השאלתות פ' מטות שהאריך לדחות כל ראיות הש"ך והוכיח שגם דעת בה"ג ושאלתות ורב שר שלום גאון ורב נהולאי ושאר גאונים והרי"ף והרמב"ם כדעת רי"ו וסיים שכן עיקר וא"כ אף דבשאר מיני מתכות אין להקל כדמוכח בש"ס דנדה (דף י"ג ע"ב) דדוקא של נחשת כמ"ש בספר תפל"מ מהש"ס הנ"ל וכ"ה בתשו' מהר"י ברונא סוס"י ל"ט והביא מרש"י שבת (דף מ"ד) וע' במש"ז א"ח סי' רע"ט סק"ג ג"כ בזה אבל בנ"ד שהאגן של נחשת יש להקל וגם בכנפ"י ליו"ד פסק להקל בהפ"מ כדעת רי"ו:
4
ה׳ועוד דאפי' אי נימא דנבלע בהאגן מ"מ מה שלש בו בבקר לא בלע מהאגן דלא דמי לבית שאור כיון שלא שהה בו כדי שיתחמץ וע' ברש"י פסחים (דף ל' ע"ב) ד"ה בית שאור וכו' ודברי הלבוש שהביא הפמ"ג סי' תנ"א צ"ע וע' אש"א שבגליון הש"ע אות י"ט בשם תשו' בי"ד שדחה ד' הלבוש ועכ"פ לדינא נראה דבנ"ד הכל כשר גם למצות שמורה וא"צ להודיע להקונים ובפרט אם יאכלו קו"פ כפי שיעור העיסה שאפו בבקר בהאגן הנ"ל וע' במש"ז סי' תס"ז סק"ה וסקט"ז ובספר שירי לקט סי' תס"א ואכמ"ל. והנלע"ד כתבתי:
5