שו"ת מהרש"ם חלק ב צ״טTeshuvot Maharsham Volume II 99
א׳ב"ה ב' תצוה תרנ"ט ברעזן להרב הה"ג וכו' מו"ה שלום שכנא נ"י אבד"ק מאציוב בעהמח"ס משמרת שלום. ולהרב הה"ג וכו' מו"ה יהושע גלאזר נ"י אבד"ק טריסק. ברוסיא:
1
ב׳מכתבם הגיעני וע"ד הצוואה שהשכ"מ נתן חלק לבנותיו בשוה עם בניו הזכרים ונכתב בהצוואה לשונות אשר יש לפקפק עליהם ויבוארו בדברי התשובה:
2
ג׳הנה מ"ש לפקפק מפני שכתוב אתם עדים כתבו וחתמו שטר זה וכו' מלבד דבכה"ג שמסדר צוואתו והולך א"צ שיבא לידי הבנות כמ"ש הרבנים, המשיבים מהא דחו"מ סי' ר"נ סכ"א אף גם הרי בלשון הצוואה אמר בתחלה אני נותן לבנותיי במתנה גמורה מעכשיו בכל אוהיו"מ וכו' א"כ כבר זכו בדיבורו ואח"ז כתב בזה"ל הוכפל דבריי שאתם אתם כתבו וחתמו וכו' הרי שאין זה דרך תנאי להמעיט כח המתנה הקודמת עד שיגיע השטר להם אלא הוסיף להכפיל דבריו ביתר שאת וזה דומה להא דסי"ז דבאמר לשון מוסיף על מתנה זו דאינו מגרע ובטור א"ע סוס"י קמ"א בשם תשו' הרא"ש דבלשון ויותר על זה שר"י מונה עוד וכו' מוכח דליפות כח כתב כן וה"נ בלשון הנכפל ובפרט בלשון באופן היו"מ דמבואר ברמ"א בשם רמ"פ דהוי יפוי כח וגם שלא אמר תנו:
3
ד׳ומ"ש שהשטר שלם זכר וכו' ולא הי"ל לבת א' רק חצי זכר הרי מבואר בח"מ סי' מ"ט ס"ב בהג"ה דתלינן בט"ס ובפרט אם הי' ע"ה ועוד דאטו תלה המתנה בתנאי זה הרי זה לטובת הבנים שלא יתבעו בו חוץ מחלק מתנתם ואם יאמרו שד"ז טעות א"כ, אפשר שיוכלו לתבוע בשטח"ז חוץ מחלק מתנתם אבל ג"ז ליתא כמובן ומ"ש שניכר שחתימת השכ"מ במסה"ק הי' ע"י הכותב ולא ע"י זאב וואלף הדבר פשוט דתלינן בטעות כמש"ל מהא דחו"מ סי' מ"ט וגם ראי' לזה מתשו' הרא"ש שבטור א"ע סוס"י קמ"א שרמזתי לעיל דתלינן בטעות ובפרט דכל חתימתו במסה"ק הוא אך למותר ומ"ש שהבורר טוען שהוא והשליש שונאים זא"ז הנה בהצוואה מבואר שהשכ"מ צוה לשלוח הצוואה להרב אב"ד שלהם שהיא יראה ויזהיר הבנים לקיימה א"כ הוא מינהו ע"ז ובכה"ג צוואתו קיים כמ"ש בשע"מ סי' כ"ב סק"ד והביא ראי' מתשו' הרשב"א שבב"י סי' ז' ע"ש ולא דמי למחלוקת שבהג"ה רס"י ר"נ כמובן אך בזה י"ל שרצה רב שיזהיר לקיימה אבל לא שהי' דיין אבל גם בלא"ה הרב שבעיר ממונה לדין גם ביחיד כמ"ש בתשו' ב"ח סי' קכ"א ואם נתרצה שיהי' גם בוררים עכ"פ מחויבים הבנים ליתן בורר אחר וא"א לדחות את השליש ועוד שאינו נאמן עד שיברר שהוא שונאו כמ"ש הרמ"א סי' ז' ס"ז ובפרט שכבר עשו שטרי בירורין בקגא"ס ואם ידע שהוא שונאו לא הי"ל לקבל להיות עמו:
4
ה׳ומ"ש שחושד את הרב שנתן נוסח להצוואה הוא דבר שטות והבל שגם אם הי' כן לא נפסל להיות דיין ומכ"ש שאינו מברר דבריו והוא רק מוציא דבה אבל דא עקא בגוף הצוואה שכולכם לא עמדתם ע"ז שכתוב בה שנותן מעכשיו לבנותיו והרי מתנת שכ"מ אינה אלא לאחר מיתה א"כ אינה אלא מתנת בריא ושוב צריך קנין וד"ז תלוי במחלוקת הרמ"א והב"י בתשו' שרמז בד"מ וסמ"ע סי' ר"נ אם תולין בט"ס ואני מצאתי בתשו' שתה"ל למהר"ם חאגיז סי' א' שהוכיח דהעיקר כדעת הב"י וגם בתשו' שו"מ תליתאה ח"ג סי' י"ד העלה כדעת הב"י ובפרט בנ"ד שסיים אח"כ בפירוש שנותן במתנת שכ"מ שא"צ קנין וחיזוק הרי מפורש שרצה להקנות במתנת שכ"מ וגם אמר מה שישאר אחרי וגם ביאר שבנותיו הי' חביבים עליו בחיי' ובפרט אחר מותו ומכל אלה מוכח מפורש שלשון מעכשיו לאו דוקא או שהוא ט"ס וגם הרמ"א מודה בזה. ע"כ נלע"ד מכל הלין טעמי שהדבר ברור שהצוואה קיימת והמערער הוא שלא כדת, גם עלה בלבי די"ל דמ"ש מעכשיו היינו שיהי' המתנת שכ"מ מועיל גם קודם כתיבת הצוואה וקודם שיתנו הצוואה להבנות לאפוקי ממה שרצה המערער לומר דכיון שאמר כתבו וחתמו תלה המתנה בהשטר לכן אמר מעכשיו שיועיל המתנה בדיבורו לבד גם קודם כתיבת שטר הצוואה. והנלע"ד כתבתי:
5