שו"ת מהרש"ם חלק ב ק׳Teshuvot Maharsham Volume II 100
א׳ב"ה ה' תצוה תרנ"ט ברעזן להרב החריף ובקי וכו מוה יחיאל לעהריר נ"י מבאביב:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן שנסע למכור סחורתו וגם סחורת שותפות וביקש ממנו לוי שיקח גם סחורתו וימכרנה ג"כ וכן עשה ומכר הכל ולקח הנאטען והניחם בדלוסקמא של עור והניחם בכיס שבמכנסים וכשבא לחצר הבאהן שעה מרובה לפני הליכתו פגע שם נער ריק ופוחז מוחזק לגנב והתחיל להתחבר עמו וגער בו בנזיפה שיסור ממנו מיראתו לבל יגנוב מעותיו וכאשר ישב שם מעט עיף ויגע הניח ראשו על אצילי ידיו על השלחן וחטפתו שינה ונגנב מעותיו ממנו:
2
ג׳הנה בדין נאטין אם דינם כממון לענין שמירה ושבועה כבר פשט המנהג בכל ב"ד לחייב עליהם שבועה ולחייב בשמירה כדעת שאילת יעב"ץ ט"א סו' פ"ה וח"ס יו"ד סי' קל"ד וחו"מ סי' קפ"ז וגם בתשו' מהר"ם איגרא חו"מ סי' ט"ז פסק דהנאטין הוי גופן ממון כיון דגם אם נשרפו בפני עדים א"צ לשלם החוב ע"ש הרי שהגאון ר' משולם זצ"ל בעצמו פסק כן ודלא כמו שמורגל בפי העולם בשמו ואין בזה שום ספק אך בנ"ד אם דינו כש"ש לכאורה לפמ"ש הב"י ביו"ד סי' קס"ט והוא בנה"מ סי' קפ"ג סק"ד וסי' קכ"א סק"י דבשולח מעות ביד שליח גם במעות מותרין אין לו רשות להשתמש בהם י"ל דה"נ בנ"ד וע' בהגהת שי למורא לאה"ע סי' ל"ה ס"ט מ"ש ע"ד הב"ש שם בזה וע"ש בקו"א להמקנה וע' בהגמי"י פ"ז משאלה ופקדון אות ו' ותשו' ב"א ח"מ סי' מ"ט ולפ"ז י"ל דבנ"ד אין לו דין ש"ש כלל אבל ז"א דדוקא בנתן מעותיו לידו דינא הכי משא"כ בנתן לו סחורה למכרה כמ"ש הב"י בחו"מ סוס"י רצ"ז בשם הרשב"ץ להדיא דבכה"ג הוי ש"ש ובדין שינה אי הוי אונס כבר פסק הרשב"א והובא בנימוק"י פ' הפועלים דגבי ש"ש חייב גם בשינה ועתוס' ב"מ (דף מ"ב ע"א) ד"ה אמר שמואל וכו' באורך בזה וגם בא"ז הגדול בשו"ת שבסופו סי' תשע"ב הוכיח כן בכמה ראיות וע' בש"ך סי' רצ"ג בשם הרש"ל בזה ובש"ע סי' ש"ג ס"ב לדעת י"א גם בניים בעירכא דניימי אינשי חייב בש"ש ואף דקצת פוסקים ס"ל דפטור וע' תשו' גו"ר הספרדי חח"מ כלל א' סי' א' וסי' ב' דהמוחזק יוכל לומר קים לי דבאונס גמור פטור היינו בניים בעידנא דניימי אינשי כגון בלילה אבל בחצר הבאהן דשכיחי גנבי וגם עיניו ראו שם את המוחיק לגנב בודאי אינו אונס גמור ולפחות הי"ל לקשר הכיס שבמכנסים וכדומה אין להניחם בחיקו בבגד הסמוך לבשר לכן אין שום צד לפטרו כיון שהוא ש"ש והנלע"ד כתבתי
3