שו"ת מהרש"ם חלק ג ק׳Teshuvot Maharsham Volume III 100
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה ארי' ליב בערינפעלד נ"י אבד"ק זאלישטשוק
1
ב׳מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו היות שבעירו יש וואסערלייטונג ע"י סילונות של מתכות ממעין היוצא מהר גדול רחוק מהעיר ולא נעשה שום כלי מתכות לזכך המים (שליים בעהעלטער) אלא שחפרו חפורה סמוך למעין וטחו אותו בצימענט ושם מזדככים המים ובאים. לעיר ע"י סילונות מתחת לקרקע ואח"כ נבנה חפירה גדולה מאוד מאבנים וצימענט ושם יוצאים המים לכל חוצות העיר מתחת לארץ ועולם במקומות ידועים ע"י קנים של מתכות ונקראים בארות והנה להחפירה הגדולה הנקרא ראזירוואר יורדין המים ממעלה למטה דרך ניצוק ושם נעשה סתימה להסילון הגדול ע"י שיבער לסתום המים שלא יבואו להחפירה ובחוצות העיר יש אצל כל קנה העולה מתוך עומק הקרקע ג"כ שיבערס לסתום המעין שלא יצאו יותר מכפי הצורך או ע"י ברזות של נחשת והאומנים הבקיאים אמרו שאין שם שום בית קיבול אבל במקום הברזות יש בהקנה כמו גומא קטנה נגד ראש הברזא והאומן אמר שזה נעשה כדי שיבואו המים בעיקום קצת שלא ילכו בחוזק כ"כ וכפי הנראה נעשה שום עיקום ריוח שלא תגע הברזא בהקנה ובמקום השיבערס הסילון נמוך ממקום מוצא המים בכדי שיסתום כל הנקב ועתה רוצים לבנות מקוואות ע"י האוואסערלייטוגג עכת"ד השאלה
2
ג׳א) והנה מדין הויית המקוה ע"י דבר המקב"ט כתב רו"מ שאין חשש כאן שהכל נעשה בפאבריקען לצורך זה לשמש עם הקרקע וכל רואיהם יכירון שנעשה לזה וא"א להשתמש בהן לצורך אחר כלל וביאר דאף שמדברי הנו"ב מ"ת סי' ק"ס נראה דדוקא אם הקרקע מסייע לתשמישו נראה דעיקר כוונתו רק למעט שלא תשמיש לאותה כלי רק במחובר לאפוקי דף של נחתומים דהרבה משתמשין בו גם בתלוש וא"כ אין חשש בנ"ד עכ"ד והנה גם לענ"ד הדבר ברור כן שהרי הנו"ב בעצמו בסי' קל"ז ביאר ד' הרא"ש גבי סילונות של ברזל דמשום שנעשו אדעתא דהכי לקבעו בקרקע ולשמש עם הקרקע כשרין למקוה והתם אין הקרקע מסייע לתשמישן שגם אם יהי' מונחין בגובה יהי' המים נמשכין ע"י גם בלא הקרקע ויש לי לדון דסילונות העשוין לצורך מקוה גם הקרקע מסייע לתשמישן ומאי דמבואר בש"ס דב"ב פ"ט ב' כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין טומאתן כו' פי' רשב"ם דכיון דאסור לשקול בהם לא חשיבי כלי ואין מקב"ט ובחולין קי"ח פירות שלא הנכשרו כתנור שלא נגמר מלאכתן דמי ובשבת דף פ' גבי חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד ופריק אטו חול מעלי לסיד והתניא לא יסוד אא"כ מערב בו חול ומשני קלקולו זהו תיקונו ופירש"י דכיון דאסור לסוד בלא חול שוב הו"ל מעליותא לגבי והוי שפיר מתקק ע"ש וא"כ ה"נ כיון דאם אינן מחוברין לקרקע אסור להמשיך המים על ידיהן להמקוה א"כ הקרקע מסייע לתשמישן ואינו מקב"ט וכשרין
3
ד׳ב) ובסברא זו ישבתי ד' הש"ס חולין ב' סוע"ב גבי טמא במוקדשין דאיטמא במאי אילימא במת בחרב ה"ה כחלל וכו' ונשאלתי לפמ"ש הר"ש פכ"ט מכלים בשם תוס' דיד הסכין טפח ואם ארוך מכשיעורו אינו מקב"ט ועמג"א סי' תרכ"ט סקי"ב א"כ משכח"ל בשחט בסכין שיש לו יד ארוך יותר מכשיעורו ולא מקב"ט ואמרתי דהא עיקר טמא ביד ארוך יותר מכשיעורו אינו מקב"ט משום שאין בו צורך להסכין ול"ה בכלל יד הסכין אבל הכא דאסור לשחוט באופן אחר אלא בכה"ג שהוא ארוך יותר א"כ יש בו צורך עתה להסכין שיהא ראוי עי"ז לשחוט בו ושפיר מקב"ט ושוב אסור לשחוט בו
4
ה׳ג) ובזה אמרתי לישב דברי הטור שפסק בדקבעו ולבסוף חקקו כשר גם לטבול בתוכו ותמהו מהרח"ש ונו"ב שהוא נגד הש"ס דב"ב ס"ו דדוקא לענין שאיבה דרבנן הקילו ונראה דלכאורה קשה בהא דפריך מדף של נחתומין אהא דצינור הרי לפמש"ל י"ל דגבי צינור שהוקבע להמשיך בה מים למקוה הרי כל כל ההכשר ע"י קביעות בקרקע והוי תשמישו עם הקרקע כיון דבלא הקרקע פסול ואינו ראוי לקבלה ואי נימא דל"מ הקביעות אינו ראוי לתשמישו כלל כיון דאסור להמשיך בו מים להמקוה וכבר כ' הראב"ד בפי' בפ"א דעדיות דבנתבטל תשמישו לכ"ע מהני הקביעות בקרקע א"כ מה"ט מהני הקביעות בצינור כיון דבלא קביעותו לא חזי לתשמישו משא"כ בדף של נחתומין ומה פריך אבל י"ל לפמ"ש הרן בפ"ב דפסחים בדין חמץ אי הוי דשיל"מ משום דלאחח"פ מותר מה"ת אף דאסור מדרבנן מ"מ חז"ל לא תיקנו החומרא שעי"ז יצמח קולא לשל תורה א"כ ה"נ כיון דפיסול שאובין הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת חזי הצינור לתשמישו גם בלא הקביעות להמשיך בו מים למקום לכן פריך שפיר דאין מהראוי להקל ע"י הקביעות ואולם הר"ן שם מסיק דכיון דכל איסור דשיל"מ רק מדרבנן שוב יש להקל ולומר דל"ה דשיל"מ משום דגם לאחה"פ אסור מדרבנן ולזה משני הש"ס שאני שאובה דרבנן דלגבי דרבנן שוב יש לומר דכיון דבלא הקביעות לא חזי לתשמישו מהני שפיר הקביעות אבל לגבי פסול של תורה בודאי מהני הקביעות כיון דבלא הקביעות לא חזי לתשמישו מדאורייתא וא"ש ודו"ק (משא"כ בחקקו ולבסוף קבעו א"א להתיר כמ"ש הנו"ב שם בד"ה ומה שהוקשה לך עמ"ש בחיבורי וכו' ע"ש ותבין)
5
ו׳ד) ועוד נראה ליישב קו' המחברים הנ"ל דהנה הנו"ב שם רצה לחדש בכל תלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר מה"ת לגבי טומאה ומקוה ורק מדרבנן פסול אלא שדחה מהא דחולין ט"ז דמותר לשחוט בו אך לפמ"ש הח"ס סי' ר"ה דאין לדמות כל הענינים ויש מקומות דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר מה"ת ויש מהן להיפוך ועפ"ז דחה ראיות הנו"ב הנ"ל ע"ש א"כ י"ל דלגבי מקוה וטומאה הוי כמחובר מה"ת ויש להביא ראו' לזה מדברי המשנה והתוספתא שהובא ברמב"ם פ"א מאה"ט ה"מ דמים שבכלים מיתטמאין בין לרצון בין שלא לרצון וכו' אבל מים שבקרקעות וכו' כיצד מים שבקרקע שאין בהם מ"ס בין שהי' שאובין בין שאינו שאובין שנפל לתוכן המת או שהלך בהן הטמא הרי אלו טהורין וכו' וע"ש בראב"ד ובכ"מ ומבואר דגם שאובין שהי' בתלוש ונפלו בקרקע דינם כמחובר ומזה יש לי לדון במ"ש בתשו' שו"מ מ"ד ח"ג סי' ק"ו בשם הרה"ג מ' הר"מ בהגאון בעל ט"ג ז"ל שחודש הטעם דשאובין פסול עפמ"ש הרשב"א (ע' ח"ס יו"ד סי' רי"ג בזה) להקשות איך מהני טבילה לטמא הרי אדרבא הוא מטמא למים אך במחובר לקרקע אינו מקב"ט אבל בשאובין הרי אדרבא המים מתטמאין ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו ד' רמב"ם הנ"ל דגם שאובין בקרקע ופחות ממ"ס אין מקב"ט וגם ד' הח"ס הנ"ל צ"ע מכאן אך לפ"ז י"ל דודאי פחות ממ"ס גזיה"כ הוא שאין הטמא עולה בהן ולפמ"ש הח"ס סי' ר"ט בשם הריב"ש הטעם דבעינן שיתבטל האדם חד בתרי שהם שיעור מ"ס ע"ש אבל בשאובין טעם ד' הסוברים שהוא רק מדרבנן גם בכולו שאובין מפני שאין המים מקב"ט במחובר אלא לרצון וכשהוא טובל בהן להתטהר מטומאתו הוא שלא לרצון ועמ"ש לקמן אות י"ג בזה) ומהני שפיר לטהרו משום ביטול חד בתרי וא"כ הא דשאובין דרבנן הוא משום דגבי מקוה תלוש ולבסוף חברו מה"ת הוי חיבור ורק מדרבנן החמירו א"כ זהו כוונת הש"ס דלעולם רבנן דר"א ושאני שאובין דרבנן ור"ל דלגבי מקוה תלוש וחברו כמחובר דמי מה"ת ורק מדרבנן אסור ולא החמירו אלא בחקקו ולבסוף קבעו משא"כ בקבעו ולבסוף חקקו דלגבי של תורה בעלמא דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי מה"ת לכן גזרו גם בקבעו ולבסוף חקקו אטו חקקו ולבסוף קבעו כמ"ש הנו"ב שם בשם עצי אלמוגים ובתשו' ח"ס סי' קצ"ח אות ה' החזיק בדבריו אבל גבי מקוה דתלוש ולבסוף חברו מה"ת כמחובר דמי לא גזרו בקבעו ולבסוף חקקו ואף דהטור גופי' ס"ל כהר"ש והרא"ש בכולו שאוב מה"ת אבל י"ל דהר"ש ורא"ש דס"ל כולו שאוב מה"ת ס"ל דהמים לא מיקרי מחובר, אא"כ נמשכו עג"ק שהרי טעמא דהמשכה הוא משום דנתבטלו עי"ז לגבי קרקע כמ"ש המרדכי סופ"ב דשבועות והובא בב"י וכבר כתבו התוס' ב"ב ס"ו ע"ב בשם הר"מ מפונטייזע דכל שאיבה בקרקע א"א בלא המשכה דבנפילתם מן הכלי לרצפה מימשכי אילך ואילך והיו כשאובין שהמשוכוהו ע"ש ונודע דשאיבה שהמשיכוהו אפי' כולן הוי רק מדרבנן כמ"ש תוסי שם ובמרדכי וש"פ ואף שיש חולקים מ"מ י"ל דהטור ס"ל כן ולכן כ' הרמב"ם שפיר דגם שאובין בקרקע אינם מקב"ט דכמחוברין לקרקע דמי ותלוש ולבסוף חברו הוו חיבור אבל בדליכא שום המשכה כגון בדליכא ג"ט בקרקע לשי' הסוברים דבעי המשכה ג"ט או בקרקע שראוי לבלוע לשי' הסוברים דבעי' קרקע שראוי לבלוע י"ל דל"ה מחובר לקרקע ומקב"ט ופסול מה"ת ועכ"פ גם לשי' הסוברים בכולו שאוב מה"ת כיון דבהמשכה פסול רק מדרבנן י"ל שפיר כמ"ש דטעמא משום דבהמשכה נעשו מחוברין וגבי מקוה תלוש ולבסוף חברו הוי מחובר מה"ת ולכן בקבעו ולבסוף חקקו ל"ג בי' רבנן ומותר לטבול גם בתוכו ומיושב קושי' האחרונים הנ"ל והוא דבר חדש ועמש"ל אות ח' מש"ס דשבת קכ"ה בזה
6
ז׳ה) ובגוף דינו של הרא"ש גבי סילונות גם לפמ"ש הנו"ב דמיירי שנעשו בתחלה ע"מ לקבען בקרקע כבר תמה הב"מ מהא דקבעו ולבסוף חקקו דמבואר בש"ס דב"ב דלגבי דאורייתא ל"מ והרי התם בודאי חקקו אדעתא לשמש עם הקרקע וזה כמה שנים תמהתי גם מהש"ס דחגיגה כ"ב דלרבנן דר"א מזבח הנחושת מקב"ט אי נימא דציפיו לא בטיל לגבי מזבח והרי מבואר ברמב"ם פ"א מביהב"ח הי"ג דהמזבח צריך שיהא מחובר באדמה ומקורו מהש"ס זבחים נ"ח ע"א מדכתיב מזבח אדמה תעשה לי שיהא מחובר באדמה שלא יבננו ע"ג מחילות וכו' ואני מצאתי בר"ש פ"ט מאהלות מט"ו בשם תו"ס שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח ופי' ר"ש משום דבעינן שיהא מחובר לאדמה ואם יש תחתיו חלל טפח לאו כמחובר דמי ע"ש ובחגיגה שם מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה תעשה לי ובתוס' שם הקשו דהא קרא כתיב גבי מזבח אבנים והביאו בשם הר"א דקאי לתרוייהו ובשם מורי דמזבח נחשת שבימי משה הי' במקום מזבח אבנים שבביהמ"ק ע"ש א"כ מוכח דגם מזבח הנחשת הי' מחובר לקרקע ודוקא מזבח הזהב לא הי' מחובר כמ"ש רש"י בכתובות ק"ו ע"ב ד"ה מזבח הזהב כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי עכ"ל אלא דבחגיגה שם גם מזבח הזהב דינו כמזבח הנחשת דכתיב והמזבחות איתקוש מזבחות להדדי ע"ש אבל מזבח הנחשת אף שהי' כלי מ"מ הי' צריך שיהי' חללו מלא אדמה ומחובר לאדמה כיון דקרא דמזבח אדמה תעשה לי דילפי' מינה דצריך שיהא מחובר קאי נמי אמזבח הנחשת ובימי משה הי' הוא במקום מזבח אבנים שבימי ביהמ"ק וכמ"ש תוס' הנ"ל והא דזבחים ס' ע"א דנים כלי מכלי ופירש"י דמזבח הנחשת וזהב כלים הן היינו משום דמתחלתו נעשה בלי וע' ירושלמי פ"ה דעירובין ה"א ישוצק שם דלהש"ס דילן הי' המשכן קבוע וכמחובר וא"כ תיקשי איך מקב"ט והרי נעשה מתחלתו אדעתא דהכי וגם לפמ"ש הח"ס סי' ר"יח דדוקא היכי דצורתו מוכחת עליו שנעשה לקבעו בקרקע הרי גבי מזבח היתה צורתו מוכחת עליו ובע"כ משום דבדאורייתא בכל גווני ל"ה כקרקע כמו בקבעו ולבסוף חקקו דל"מ בשל תורה והא דפסקו הרמב"ם והרא"ש דגם בשל תורה מהני משום דאם ס"ל כהירושלמי פ"ט דשבת ה"א דמבואר דגם בשל תורה מהני וכמ"ש הגי"ט בשו"ת סי' ו' ושאר אחרונים ולכן בירושלמי חגיגה שם מפרש טעמא דרבנן משום דהכתוב קראו למזבח דבר המטלטל ובשי"ק שם תמה דהא טעמא משום דמצופה ולפמ"ש ניחא דהירושלמי לשי' אזיל דס"ל דקולב"ח גם בשל תורה כמחובר דמי והא דבש"ס דחגיגה שם מפרש טעמא דר"א משום דהכתוב קראו אדמה ולכאורה הוא תמוה דהא ר"א ס"ל דכל מחובר כקרקע י"ל דהש"ס אזיל הכא לפי הס"ד דהש"ס דב"ב דר"א לא קאמר הכי אלא בדרבנן וכה"ג כתבו התוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה הדר דהש"ס דחולין אזיל לפי הס"ד דחולין שם אך לפמ"ש בתוס' רי"ד נדרים י"א ע"א דכל סברוה לא קאי במסקנא י"ל בזה וע' תוס' נזיר נ"ח ע"א ד"ה והא תנא וכו' ותוס' מעילה ח' ע"ב ד"ה לאבא שאול וכו' שכתבו כה"ג ממש (ואולי י"ל דמזבח הנחשת הי' החיוב שיעמוד ע"ג קרקע בלא הפסק אויר בינתים אבל ל"ה מחובר ממש אבל מלשון רמב"ם ל"נ כן)
7
ח׳ו"א) והנה בפי"א מכלים מ"ב הנגר והמנעל ופותה וכו' משום דנעשו לשמש הקרקע טהורים וכן בהא דפ"ח מ"ט גבי פורנא דמבואר בתוספתא לרע"ב ותוי"ט דטהורה משום דנעשה לשמש הקרקע והתם הוי בשל תורה וצ"ל לפמ"ש הח"ס הנ"ל דהיכי דצורתה מוכחת עליו שעשוי רק לשמש הקרקע שאני וה"נ צורתם מוכחת עליהם ובזה י"ל גם קושי' הב"מ שהבאתי באות הקדום מהא דקבעו ולב"ח ובתשו' נו"ב מ"ת סי' ק"ט העיר ג"כ בקו' הב"מ והוכיח מזה דבעי' שהקרקע יסייע לתשמישו כמש"ל אות א' בשמו וכבר נתבאר שם הנלע"ד בזה וע"ע בר"ש פי"ב מכלים מ"ג בהא דאוקלי שבכתלים ובשם תוספתא בגולת חנוני ובע"ב וכו' וע"ש מ"ד מ"ה מ"ו בשם חו"ס כמה דברים דמוכח ג"כ דלכל"ע בנעשה לשמש בקרקע טהורים וצ"ל ג"כ דצורתן מוכחת עליהן או דהקרקע מסייע לתשמישן (ומ"ש הר"ש שם מ"ו בשם תו"ס לא נחלקו על מגרדות ע' הגהות הגר"א דצ"ל על תלוי של מגרדות) וע"ע בפיהר"מ ורע"ב פ"ה דכלים מי"א דבתנור של מתכות המחובר לקרקע טהור וצ"ל ג"כ כמ"ש ובדברי הר"ש סופ"ג דעוקצן בשם תוס' עמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קל"ד
8
ט׳ז') והנה רו"מ האריך והביא דברי תוס"ח פ"ו דמקואות מ"י שכ' ליישב קו' תוי"ט על פיה"מ להר"מ גבי אביק שבמרחץ דאע"פ שנתחבר לארץ לא יצא מתורת כלי וז"ש שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ותמה התוי"ט דאדרבא הא כיון שנעשה לשמש עם הקרקע אינו מקב"ט ותי' התוס"ח דאף שאינו מקב"ט מ"מ לא יצא מתורת כלי ופוסל משום שאובין מ"ד מכלי גללים ואבנים שאינם מקב"ט ופוסלין משום שאובין הביא מתשו' פרמ"ר יו"ד סי' י"ז שהאריך בזה וביאר ליישב הוא דהש"ס ב"ב ס"י אינו מחלק בכך ומ"ש מדברי הח"ס סי' קצ"ח יעו"ש בח"מ סי' ר"ה שביאר סברת התוס"ח היטב וע' תשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' רט"ז דלשי' הרא"ם פ' שמיני בדעת רש"י עולים יפה ד' התוס"ח אבל בתשו' הר המור מהגאון ר"מ בנעט עצמו סי' כ"ו הוכיח ממשנה פ"ח מאהלות מ"ג הוסיפו עליו רחיים של אדם ובר"ש ורע"ב דדוקא רחיים של יד דמטלטלת אבל רחיים של בהמה לא מטלטלי ואינה מקב"ט חוצצת וקשה הא מ"מ מיקרי כלי ואפי' כ"ג ואבנים אינם חוצצים כמ"ש הר"ש שם רפ"ו ובע"כ דבכה"ג מתבטל גם מתורת כלי והאריך שם מכמ"ק ומ"מ סיים שזהו דבר חדש וקשה לסמוך ע"ז וע"ש שכתב שדעת נה"ך ונו"ב מה"ק סי' צ"ד וסי' צ"ה אינו כן ע"ש באורך ויש להפליא שלא הזכיר כלל מד' תוס"ח י"ד עצמו בתשו' פרמ"ר הנ"ל וכן יש לתמוה על דבריו בתשו' פרמ"ר שלא הזכיר ממ"ש ש בעצמו בתשו' הר המור הנ"ל ובתשו' א' (לעיל סי' פ"ט) ביארתי דעת הר"ש שבהגמ"ר לענין הסילונות שע"י רקובין נעשה בהן נקבים וס"ל דפוסלין והוא תמוה דהא הוי קולב"ח ומ"ש הנו"ב סי' ק"ט דס"ל דכולי שאובין פסול מה"ת הרי לשי' הסוברים דפשוטי כ"ע שיש בו נקב אין כל הכלי נעשה כלי קיבול א"כ ה"נ נ"ה כל המים שאובין וכתבתי דצ"ל דס"ל כדעת תוס"ח הנ"ל דמ"מ שם כלי עלה ונעשין המים שאובין (ולפמ"ש לקמן דגם לשי' תוס"ח בקולב"ח ל"ה כלי נדחה תי' זה) אך דמ"מ לדינא כיון דקיי"ל כהרא"ש להקל בסילונות של ברזל המחוברים בקרקע ועשאום לכך אף שכל המים באים דרך הסילונות והרי הרא"ש גופי' ס"ל דכולו שאובין פסול מה"ת וגם ליכא המשכה כיון שהמים באים דרך הסילונות להמקוה והרי בשל תורה ל"מ קולב"ח ועוד דעכ"פ פסול מדרבנן ובע"כ דבכה"ג מתבטלין גם מדין כלי וליכא חשש שאובין כלל אך בזה י"ל דהתם הסילונות הרי אין בהם בי"ק ורק משום דהיותן ע"י דבר המקב"ט יש לחוש בהן לזה כתב הרא"ש דאין מקב"ט אבל היכי דאיכא בי"ק י"ל כדעת כדעת תוס"ח אבל הרי לא קיי"ל לחוש לרקבון בהנסרים ודלא כהגמ"ר וי"ל דהיינו משום דהוי קולב"ח ולא מיקרי נמי כלי ומ"מ קשה להקל למעשה ולעשות מקוה כזו לכתחלה אבל הנה מצאתי בר"ש פ"ו דמקואות מ"א שכתב וז"ל עוקת המערה יינ נוק שבסלע דתנן לעיל פ"ד מ"ה דאינה פוסלת את המקוה וכו' או שקבעו ולבסוף חקקו ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אין נחשב כמקוה לטבול וכו' חבר מימיו עם מי המקוה שי"ב מ"ס ומיהו אם חולב"ק דכלי הוא וכו' עכ"ל ומבואר דבקבעו ולבסוף חקקו אפי' לטבול בתוכו שרי ולאו כלי הוא כלל ודלא כדעת תוס"ח הנ"ל וכ"ה בפי' הרא"ש פ"ד דמקואות מ"ה דלאו כלי הוא כלל וגם בפ"ו מ"א ע"ש אבל י"ל דדוקא בקולב"ח אבל חולב"ק אף שנעשה לשמש עם הקרקע מיקרי כלי
9
י׳ח) ויש להביא עוד ראי' מדברי התוס' שבת י"א ע"ב ד"ה אלא וכו' בהא דאמר שם וכן בגת מאי גת כו' אלא לאו כרמלית ואע"ג דאין כרמלית בכלים האי גת כיון דמחובר בקרקע לא שמי' כני וכ"ה בריטב"א שם ובחי' מהרי"ט לשבת שם תמה דהא בקרקע לבד ל"מ לבטלו מתורת כלי כדאי' בפ"כ בכלים גבי כופת שקבעו בנדבך וא"ל דהוי כלי עץ העשוי לנחת דז"א דכיון דעשוי לטלטלו ממל"מ אפי' לעתים רחוקים ל"ה בכלל עשוי לנחת דהא שלחן שמגביהין אותו לעולי רגלים ל"ה עשוי לנחת וכתב דיש להעמיד דברי התו"ס דס"ל דלענין שבת אין עלי' תורת כלי דכיון דחברי' גלי דעתי' שרוצה בביטולה לגבי קרקע והרי הוא עשוי' לנחת וכה"ג אשכחן בתוספתא שלהי' עוקצן בכוורת דבורום דפליגי רבנן ור"א דלרבנן אינה כקרקע ותניא אם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהוא כקרקע לכ"ד עכ"ד ודבריו צ"ע לענ"ד שהרי מבואר בתו"ס חגיגה כ"ו ב' דאם היתה תחלה מטלטל אף שאח"כ נעשה לנחת לא יצאה מידי קב"ט ודוקא אם גם מתחלה ל"ה מטלטל אלא בהדי כלים אחרים מהני בנעשה לנחת יעיד שאם כוונת מהרי"ט דדוקא לענין שבת מהני החיבור לקרקע הרי בתוס' דעוקצין שהביא בעצמו סיים דבמחוברת בטיט היא כקרקע לכ"ר ולא לשבת לבד וכ"ה בירושלמי פ"י דשביעית ה"ג ועוד שהרי בשבת קס"ג ע"א מסיק רבא מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא וע"ש בתו"ס ד"ה מדלענין וכו' דמוכח דשניהם שוים ושם קכ"ה ע"א גבי שברי תנור ישן לענין טלטול בשבת תלי לה בפלוגתא דר"י וחכמים גבי טומאה דלר"י תליא במחוסר נתיצה ולרבנן טמאים יהי' לכם מ"מ ורבנן הא כתיב יותץ סד"א כיין דחברי' בארעא כגופי' דארעא דמי קמ"ל (ומכאן מוכח דתלוש וחברו לאו כקרקע מה"ת לענין טומאה ודלא כמש"ל אות ד' מדברי רמב"ם פט"ו מאה"ט וצ"ל דהכא חידוש הוא גבי תנור ואגב אמינא במ"ש רש"י שם ד"ה ואם לאו וכו' דנתיצה ל"ש אלא בבנין מחובר וכשאין מחובר שבירה שייכא בי' יש להעיר מירושלמי פ"א דערלה ה"ב תמן הוא אמר וכו' היא שבירה היא נתיצה וכו' ואכמ"ל) ועכ"פ מוכח מכל הסוגיא דשבת וטומאה שוים ולכן נראה דהתם מתחלה נעשה אדעתא לשמש עם הקרקע ובכה"ג מתבטל ממנו גם דין כלי ומוכח דלא כהתוס"ח ומצאתי בתשו' ח"ס סי' קצ"ח אות ב' שהביא מהר"ש פ"ה דפרה מ"ז אבל שם אינו מבואר דגם לטבול בתוכה שרי וע"ע כתב סופר סי' צ"ה שתי' משנה דאביק בע"א דלא כהח"ס וגם בתשו' מהר"ם שיק סי' קצ"א ביאר ליישב בענין אחר ע"ש
10
י״אט) ועוד יש לי לדין בדבר החדש לפי המבואר בפי"ט מכלים מ"ט גבי תיבה אף דבפתחה מצידה טמאה מדרס וטמא מת מ"מ בנפתחה למטה חכמים מטהרין מפני שבטל העיקר דהיינו מה שראוי לקבל בטל נמי הטפל טומאת מדרס אף דאכתי חזא לישיבה וכן במשנה י' שם גבי משפלת שנפתחה מלקבל רימונים אף שראוי עוד לישיבה מטהרין וכן בפ"כ דכלים מ"א ורמב"ם פכ"ד מכלים הי"א ומל"מ שם וע"ש בתוס"ח סופי"ט ורפ"כ בזה וא"כ היכי דעיקר תשמיש הכלים להוליך המים בהא דסילונות של מתכות גם בנעשה שם נקב קטן לקבל בו מים מ"מ קבלת מעט מים בנקב הוא קטן והוא טפל כי עיקר תשמישן להולכת המים ובפ' כ"ב דכלים מ"ז כסא של כלה שנטלה חפויו ונשתייר ב"ק טהור מפני שבטל העיקר שהוא בית הישיבה דעיקרו לישיבה והבית קיבול הוא הטפל והואיל ונתבטלה הישיבח בטל הבית קיבול ומוכח דאם הבי"ק הוא טפל לשימוש הישיבה מתבטל הבי"ק וא"כ גבי כלי מתכות דפשוטיהן טמאין וחברן לקרקע ונעשו לשמש בקרקע דבטלה טומאתן עי"ז שוב י"ל דנתבטל ג"כ מדין כלי קיבול עי"ז דכיון דבטל העיקר בטל הטפל ודברי תוס"ח לא יתכנו רק גבי כלי עץ דפשוטיהן טהורין וליכא בי' אלא משום כ"ק בזה ס"ל דע"י החיבור לקרקע אף דבטלה טומאה מכח הקיבול מ"מ מיקרי כלי דליכא בזה עיקר וטפל כיון שהכל נתהוה ע"י הקיבול אבל בכלי מתכות שרובו ועיקרו פשוטין הם דעיקר תשמישו בחלק הפשוט וכיון שעיקר הכלי נתבטל ע"י החיבור וכקרקע דמי ממילא נתבטל גם השפל שהוא מקום נקב הקטן שבהן ונעשה כקרקע ולא מיקרי כלי כלל אך די"ל דזה תלוי אם לא נעשה כולו כלי קיבול ע"י נקב הקטן שבו אבל יש לדון דגם אם נעשה כולו כ"ק מ"מ עיקר תשמישו אינו לצורך הקיבול ושפיר י"ל דאם בטל העיקר בטל הטפל
11
י״ביו"ד) ומ"ש רו"מ באות ט"ז לצירף מה שהמים מחוברין למי החפירה הגדולה לא אדע מהו דאי נימא דהסילונות הוי בי"ק ל"מ החיבור כלל כמ"ש הש"ך ס"ק ק"ו אבל מ"ש מדברי התו"ח לב"ק ס"ז דגם בכולו שאוב אם אין שואב ביד אלא המים נמשכין דרך כלי שחק הוי רק גזירה דרבנן הוא סניף גדול וכן מה שהשיג על שו"ת בי"צ חיו"ד סי' ל' שהשיג ע"ד הנו"ב במ"ש דצינור אינו בא לשמש עה"ק ממשנה פי"א בכלים דקחשיב צינור בין הנעשין לשמש עה"ק ורו"מ הביא מתשו' הרא"ש כלל ל"א דהתם מיירי בצינורא דדשא וגם מוכח שם דלאי דוקא אותן השנוין במשנה ודלא כהבי"צ שם יפה כתב סוף דבר שיש צדדים גדולים להקל בנ"ד גם לכתחלה ובפרט אם יעשה עוד מקוה של מי גשמים למטה ע"י המשכה מהגג ויעשה נקב בינתים כשפ"ה שיהי' מחוברים תמיד בודאי אין שום צד מיחוש ומ"ש מהד"ח ח"ב סי' פ"ח שהעיר מהא דניצוק אינו חיבור כבר כתבתי בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' נ"ט שמדברי הרמב"ם פכ"ב משבת בשם תוס' והובא במג"א סי' ש"כ סקכ"ג ומהר"ש מפורש להקל ועוד הבאתי שם ראי' לזה.
12
י״גי"א) אגב הנני במה שהבאתי מהא דפכ"ב בכלים מ"ז דבנטלה חיפויו ונשתייר בי"ק דע"י שבטל העיקר בטל הטפל ומוכח דאי לאו דבטל העיקר מיחשב בי"ק ויש לתמוה דהא לא מיקרי בי"ק אא"כ נעשה לקבלה וצ"ל דמ"מ אם יכול לקבל מיקרי בי"ק וזהו כדעת המחמירים שבהגמ"ר שהובא בב"י וד"מ ואולי מיירי שאחר שנעשה בי"ק ניחא לי' וחישב עלי' שיהא בי"ק וע' תשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' ס"ו ומכאן ראי' לדבריו.
13
י״די"ב) שוב נתיישבתי דהנקב שנעשה בנ"ד רק כדי שילכו המים בעיקום קצת להלאה י"ל דלא מיקרי בי"ק דאין זה בכלל נעשה לקבלה וז"ל הר"מ בפיה"מ פ"ב דכלים מ"ג וסילונות כו' כ"ח ארוך אין לו שולים ורוכב האחד על השני עד שימשכו בו המים ממל"מ כו' אע"פ שהן כפופים ואפשר שישאר מעט מים בשוליו או יהי' בו ג"כ בי"ק כו' לא יטמאו לפי שלא נעשית לקבלה לפי שהכוונה מאלו הקנים החלולית שיגר עליהם המים לא שיתקבצו וינוחו בו כו' עכ"ל ובפ"ד דמקואות מ"ג במשנה דסלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה כתב וז"ל וסלון הוא הגולה אשר תעשה להלוך בהם המים אם רצונו להביא המים ממל"מ והנה תעשה מחרס והנה תעשה מעופרת ברוב להלוך המים בחיכם ולא יבלעו בארץ ואמר שזה הסילון צר הפיות ולא חללות וברוב יעשה כפי זאת הצורה והי' המים הולכין עליו למקוה והנה הוא כשר אע"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהי' כלי קיבול ואמנם הי' הכונה שיצאו המים מן המקום הצר בחוזק כו' ולא יוכנו הכלים לפסול המקוה בשום פנים ולא ג"כ הסילונות בין שיהי' מחרס או ממתכות לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפי' הי' בהם בי"ק כמ"ש וכו' אחר שהם כמו קנה מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין עכל והנה מ"ש הר"מ דגם בשל מתכות כשר אף דגם פשיטי כ"מ מקב"ט צ"ל דהר"מ לשיטתו דס"ל דהוייתן ע"י טהרה לא בעינן אלא בזב דבעי' מים חיים ועכ"פ מבואר דבכה"ג שנעשה מקום הקיבול לא שישארו שם המים אלא לתכלית יציאתם לחוץ שיצאו בחוזק לא הוי בכלל נעשו לקבלה וא"כ ה"נ בנ"ד שנעשו לתכלית יציאתם שתהא בעיקום שלא יצאו בחוזק אין זה בכלל נעשה לקבלה ואף די"ל דשא"ה דהכונה שיצאו בחוזק יותר משא"כ בנ"ד שהכונה שלא יצאו בחוזק אבל מ"מ הרי איננו לתכלית שישארו המים בהנקב אלא לצורך יציאתם שהרי הר"מ פ"ב מכלים הנ"ל כ' לפי שהכוונה שיגר עליהם המים ולא שיתקבצו וינוחו בו א"כ ה"נ בזה אין הכונה שישארו בנקב וז"ל הרמב"ם פח"י מכלים ה"א כ"ח אינו מקב"ט עד שיהי' מקבל ועשוי לקבלה וכו' אכן הסילונות שהמים מהלכין בהם אע"פ שהם כפופין ואע"פ שהם מקבלין הרי הן טהורין מפני שלא נעשו לקבלה אלא כדי שיצאו מהם המים עכ"ל והן אמת שהראב"ד פ"ח דמקואות ה"ז כ' דבסלון כפוף אף שאינו מקב"ט מ"מ לא גרע מכלי גללים ופוסל במקוה כיון שיש בו בי"ק וכו' שיש עליהן תורת כלים אבל כבר השיג עליו בכ"מ שם ממתני' דסלון שהוא צר מכאן וכו' הנ"ל וע' תשו' ב"ש סי' ס"ו הנ"ל בכ"ז וכבר נתבאר לעיל סי' פ"ט דגם אם נחוש לחומרת הראבד הרי בכ"ג פוסל רק מדרבנן א"כ ה"נ בזה ובדרבנן בודאי יש להקל בקולב"ח לכ"ע וכן בנעשה ע"מ לשמש עה"ק אפי' בחקקו ולבסוף קבעו אך דרו"מ רמז במכתבו דכפי הנראה נעשה העיקים בשביל סתימת הברזא היטב ואם אולי עי"ז נעשה הנקב לקבלה ולא נודע מתוך מכתבו ציור הענין היטב אבל לפי דברי האומן יש להקל בנ"ד בפשיטות
14
ט״וי"ג) והנה במה שכתבתי לעיל אות י"ג דהטובל בהמים הוי שלא לרצון ר"ל שהרי אם לא יטהר בהם לא הי' רצונו לטבול שם ולא הי' רוצה שיבואו המים עלי' כלל ובגוף הדבר יש לדין עוד דלמ"ד טומאת משקין דרבנן א"כ מדאורייתא אין המים שאובין מתטמאין כלל ולכן ס"ל דשאובין מדרבנן וא"כ דין שאובין אם פוסלין מה"ת או דרבנן תלוי אם טומאת משקין דאורייתא או דרבנן.
15