שו"ת מהרש"ם חלק ג ק״גTeshuvot Maharsham Volume III 103
א׳להרב וכו' מו"ה אלטער קעלמאן אבד"ק וויש- ניווטשיק
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא דאתא לקמי' בחרשת שאינה שומעת ואינה מדברת שהכינה כל צורכי נישואי' והוכן להיות החופה ביום ד' וביום ב' מתה אחותה ומלבד ההפסד גם אולי יחזור המשודך ורו"מ כ' דבזה יש להקל גם להטו"ז כיון שהוא חרשת ופטור מכל המצות וגם להסוברים דגם איסור דרבנן לא ספינן לקטן בידים מ"מ לפמ"ש תו"ס פסחים פ"ח דמותר לספות לקטן שלא למנויו משום דאביו מקיים מצות חינוך ובנ"ד החתן לא קיים עדיין פו"ר א"כ יש להקל ולכן התיר לעשות הנישואין ולא הבעילה וקצת מופלגים מערערים עלי' בזה והנה יפה הורה רו"מ דהנה בגוף הדין אי בחרש לא ספינן לי' בידים כבר הביא הח"ס או"ח סי' פ"ג ד' תה"ד בפו"כ סי' ס"ב שכ' דהא דאסרה תורה שלא להאכיל בידים נ"ל הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותן לעבור עבירות וכשיגדיל יבקש לימודו ונראה מזה דדוקא בקטן אסור להאכילו משא"כ בחרש וח"ס העמיס דד"ז תליא ב"ב לישני בשבת קי"ג ע"ב א"ד לחרש א"ד לקטן ובדרבנן יש להקל ובדאורייתא להחמיר וגם מ"ש הח"ס ראי' מרשב"א גיטין נ"ה התם נמי בדאורייתא אבל בדרבנן יש לצדד להקל וא"כ באבילות דשאר ימים דלכ"ע רק דרבנן י"ל דל"ש כלל איסור לספות בידים גבי חרש גם למחמירים בקטן והן אמת שמצאתי בבדה"ב לב"י יו"ד סוס"י קנ"ו שהעתיק ד' רי"ו דחרש וסוטה שוין בכל דיניהם לקטן לענין דלא ספינן בידים וכל דיני קא"נ ע"ש ואולם הרי דעת תה"ד אינו כן ומ"ש הח"ס דהא קיי"ל דלא דרשי' טד"ק הרי דעת הנוב"ק אה"ע סי' ע"ה דהא דלא ספינן בידים הוא רק מדרבנן וזהו נראה טעמו של הרשב"א דס"ל דבדרבנן מותר לספות ובמק"א הקשיתי בהא דחולין י"א בהא דיליף דאזלי' בת"ר מפסח דדילמא נקב קש"מ וכ"ת דפלי ובדיק לי' והא כתיב ועצם לא תשברו בו והרי אפשר דבדוק לי' ע"י, קטן כיון דמדאורייתא שרי לספות לקטן ובע"כ דאסור מה"ת וגם בגוף דינו של הרשב"א הבאתי מהירושלמי פ"ב דדמאי מ"ד ופי' הר"מ והרע"ב שם דמבואר דגם דמאי דקיל מכל שאר איסורי דרבנן משום דרוב ע"ה מעשרין כנודע ואפ"ה אסור לספות לקטן אבל בנ"ד בדין אבילות הרי בסי' שצ"ג סעי' ג' מבואר דגבי קטן ליכא דין אבילות כלל, וא"צ לחנכו כלל בזה וע' בנה"ך סי' ש"מ ע"ד הט"ז סקט"ו בזה ובחי' ה"ג רע"א לאו"ח סי' תרט"ז העלה דגם בן יג"ש שלא הביא ב"ש א"צ לנהוג אבילות ע"ש טעמו וא"כ הדבר פשוט דמותר לספות לו גם בידים דבר נגד אבילתו וא"כ ה"ה בחרש וע' תבו"ש סי' א' סקמ"ט בשם תשו' מהרי"ל שכ' בפשו' דחרש ושוטה בר מצות נינהו ופקחים מוזהרים עליהם וע' מג"א סי' תקפ"ט סק"ג מ"ש בשם הב"ח ומ"ש עלי' בזה
2
ג׳ומ"ש רו"מ מדברי תו"ס פסחים אם אמנם שמג"א סי' שמ"ג הבין כן בכוונת דבריהם אבל לפמ"ש הר"ן נדרים ל"ו דגבי קטן ל"ש כלל איסור שלא למנויו א"כ י"ל בכוונת תו"ס בפשו' וגם י"ל ראי' מנזיר כ"ט דפריך לר"ל דמדיר בנו בנזיר רק לחנכו הא קאכיל כהן נבילה וק' הא י"ל דמאכילו לכהן קטן לחנכו במצות אכילות קרבנות ובע"כ דאסור אבל י"ל דהתם בפסחים דבטל ברוב וליכא רק איסור דרבנן ובכה"ג שרי משום חינוך מצוה משא"כ בדאורייתא וע' פלתי סי' ק"א מ"ש בזה אבל בנ"ד לשי' הסוברים דבאשה ל"ש שבת כלל א"כ י"ל דבלא"ה אסור ובפרט דבחרש ל"ש חינוך כלל ואף דהחתן יקיים המצוה מנ"ל דמותר לספות לקטן בשביל שיקיים אחר המצוה שאפשר לו לקיימה ע"י אחרת וכמ"ש כה"ג תו"ס גיטין מ"א וכמ"ד וגם י"ל דדוקא התם דהאיסור הוא בפסח עצמו וגם החינוך הוא בזה אבל כאן דהאיסור הוא באבילות והמצוה בפ"ע וכעין מה דאמרי במנחות מ"ח דאין אומרים חטא בעולה בשביל שתזכה בחטאת ואף דמצינו בהא דמצוה בה יותר מבשלוחה וכתב בתשו' הר"ן שהובא בב"י יו"ד סי' רכ"ח והגהות מל"מ פ"ה מאישות דהוי מצוה בזה שמסייעת לבעלה לקיים המצוה מ"מ הרי חש"ו פטורים מכל המצות וגם חינוך ל"ש בחרש וכמ"ש אבל לענ"ד הדבר פשוט להתיר מטעמא דכתיבנא ויפה הורה רו"מ ובגוף ד' הרשב"א הנ"ל הקשיתי במק"א בהא דהזאה אינו דוחה שבת בחל ז' שלו בע"פ ונדחה לפ"ש דלפמ"ש תו"ס מגלה כ' ותוסי"ש יומא פ"ח דהזאה ע"י קטן מהני וע' יומא מ"ג ור"ש פי"ב דפרה א"כ הרי גם בשבת יוכלו להזות ע"י קטן דכל איסור הזאה רק מדרבנן ואף דדוקא לצורך הקטן שרי מ"מ הרי אפשר שימנו גם את הקטן עם הטמא ולפמ"ש הרמב"ם פ"ב מק"פ ה"ד דאין שוחטין על הקטן רק עם אחר וע' מל"מ שם הי"ג בסופה ולפמ"ש תו"ס פסחים ע"ג הא דמנמנין ומושכין ידיהם עד שישחט דוקא אם נשאר א' מבנ"ח אבל בנשאר בלא בעלים תו לא חזי לפסח א"כ בכה"ג יהי' לצורך הקטן שיזה על הטמא ומלשון תו"ס מגלה ויומא הנ"ל נראה דע"י קטן שרי לכתחלה שהרי ת' שם בתי' ה"ב בעבר והזה מוכח דלתי' א' גם לכתחלה שרי וביארתי עפמ"ש תו"ס רי"ד פסחים ס"ט בשם תו"ס דגזירה דשמא יעבירנו הוא על המוזה דשמא יעבירנו הט"מ לצורך עצמו ע"ש וא"כ גם ע"י הקטן אסור דהא החשש שמא יעשה הגדול המוזה ואסור אבל התם במגלה ויומא דקאי לגבי יוה"כ דס"ל לרפרם דאין עירוב והוצאה ליוה"כ תי' התו"ס שפיר ועוד פלפלתי הרבה במק"א ואכמ"ל
3