שו"ת מהרש"ם חלק ג ק״הTeshuvot Maharsham Volume III 105
א׳עי' מפתחות. להרב וכו' מו"ה צדוק צבי נ"י מו"צ דק' ריגליץ
1
ב׳מכתבו הגיעני והנה לא נשאר בידו העתק ממה שהשבתי להסופר ואיננו זוכר היטב מ"ש שם אבל בזכרוני שהי' החי"ת דלת וזיין ולמעלה גג רחב שוה בלא שיפוע כזה $ציור בספר$ ורצו להוסיף דיו לרגל הדלה עד שישאר כמו וא"ו בימין וזיין בשמאל וכתבתי כי הגם שהנו"ב כתב שאין עיקר ויסוד לזה לפסול דיעבד אבל קשה לסמוך עליו כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' קכ"ד וג"כ יש חשש של שכס"ד ואף דהמחה"ש כתב להקל בגרירה אבל לא בדרך כתיבה ובעיקר הדבר שכ' המג"א דאם הגג רחב פסול ובא"ר בשם מי"ט דלר"ת כשר כבר כ' בתשו' ח"ס יו"ד סי' רנ"ח דאין להקל אלא בשעה"ד בדליכא ס"ת אחר לקרות בו. והמעיין בא"ר סק"ט ימצא שהביא בשם מי"ט וכן ראיתי בגוף הספר מלבושי יו"ט דגג החטוטרת צריך שיהי' בשיפוע קצת כדרך שעושין הגג בבתים שבא"י כזה ואם עושין כזה ג"כ כשר ושם סקכ"ב הביא עוד דברי מי"ט בענין אריכות הגג והביא בשם ב"ש דגם לר"ת פסול ובאמת דאף דבכתב חי"ת פשוטה כרש"י כשר גם לר"ת מ"מ בעשה חטוטרות בגובה רחבה אין זה לא כרש"י ולא כר"ת ומ"ש רו"מ בשם עבוה"ג היינו ג"כ דחית פשוטה כשר גם לר"ת ולכן צידד גם בדל"ת וזיין דכשר אבל לא בכה"ג שכתב כזה וע' ביד אפרים בזה וכן ראיתי בס' משנה ברורה בקונ' משנת סופרים שכ' דבכה"ג פסול ודוקא בחית פש פשוטה כשר וגם בתשו' ד"ח שם פסק לתקן החיתן הרחבים וכפי הנראה גם בעגולים החמיר ומכ"ש בנ"ד ז"ז מ"ש בשם ד"נ ומגיד מראשית ובאה"מ אין הספרים ת"י ובזכרוני שבשו"ת הרמ"ץ יש בזה צד קולא ואינו ת"י וגם לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי ולפענ"ד גם המי"ט שמיקל לשי' ר"ת היינו בעשה החטוטרות עגול אלא שהרחיבו כמ"ש המי"ט בעצמו דצריך שיהי' כדרך הגגות שבא"י או שבחו"ל אבל בכה"ג דנ"ד שעשה הגג שוה ורחב אין זה בכלל ח' בין לרש"י בין לר"ת והנלע"ד כתבתי
2
ג׳וע"ד הקושיא שהביא רו"מ לשי' הרמ"א דקומא דחלבא אסור משום אמ"ה ובטו"ז סי' פ"א ס"ק ז' תירץ הא דהנודר מחלב מותר בקום היינו בהנאה א"כ בפסחים כ"ב בהא דפריך לר"א דלא יאכל גם הנאה משמע והרי אמ"ה ודייק מברייתא ואמאי לא מייתי מתני' דהנודר וכו' דמוכח דאמ"ה מותר בהנאה והנה לפמ"ש הנו"ב וגם אני בפתיחת דע"ת אות ח' דגבי חלב ליכא חשש אמ"ה דבחיי' לאו לאברים עומדת אלא משום עשה דשא"ז א"כ הרי התם לא כתיב לא תאכל דליהוי משמע איסור הנאה דקרא כתיב וזבחת ואכלת דהיתר אכילה נשמע ומדיוקא ליכא למשמע אלא דשא"ז לא הותר לאכול א"כ ליכא למידק מהא דמותר דקום דאמ"ה מותר בהנאה ועוד נראה דכל איסור מי חלב להרמ"א הוא רק אם אברי' מתפרקין אבל למ"ד דם נעכר ונעשה חלב בוודאי מותר דכבר העליתי בשו"ת שבסוס' דע"ת סי' ט"ו דאף דבכל האיסורים קיי"ל דאין דיחוי באיסורים, מ"מ באיסור דם יש דיחוי כיון דבעינן שיהי' ראוי למזבח ובקדשים יש דיחוי והבאתי ראי' מש"ס דמנחות כ"א ע"א דר"י קאמר הואיל ואידחי אף דהוא סובר במנחות נ"ד דאין דיחוי באיסורים ע"ש א"כ כיון דכשנעשה חלב אידחי איסור דם שוב גם כשנעשה מי חלב ליכא משום דם א"כ לא הו"מ להקשות על ר"א ממתני' דהנודר מחלב מותר בקום דהא סתם מתני' ר"מ דס"ל דם נעכר וכו' ולשי' קום מותר גם באכילה ובזה י"ל דר"י במשנה שם אסור הקום לשי' אזיל דס"ל אברי' מתפרקין ולפמ"ש הנו"ב מ"ת חיו"ד סי' ל"ה דסתמא דמתני' סובר דתרתי איכא אברי' מתפרקין וגם דם נעכר וכו' י"ל לפמ"ש בזבחים ל"ב דבתרי איסורי אמרינן הואיל ואידחי אידחי תרוויי' ע"ש א"כ ה"נ כיון דאיסור דם אידחי כן ה"נ איסור אמ"ה לכן ליכא למידק מהא דהנודר מחלב וכו' דאמ"ה מותר בהנאה
3
ד׳והנה עוד נ"ל בדרך יותר נכון ליישב קו' רו"מ בהקדם ליישב קו' הרא"ש לשי' הסוברים דמי חלב מותרים דהא גבי בב"ח קיי"ל דהמבשל בשר במי חלב פטור ומוכח דמי חלב לאו בכלל חלב הוא וכיון דחלב חידוש הוא שהתירה התורה מנ"ל להתיר מי חלב ונראה ליישב דהנה בפתיחת דע"ת אות ח' הקשיתי' לפמ"ש הנו"ב מ"ת יו"ד סי' ל"ו דהא דהוי סד"א לאסור חלב משום אמ"ה אין הכוונה מכח הלאו דאמ"ה דהא בהמה בחיי' לאו אברים עומדת אלא משום עשה דשא"ז א"כ לפמ"ש הה"מ פ"ב ממ"א דהא דכל היוצא מטמא טמא הוא רק באיסור לאו ולא בבשר אדם שהוא רק לאו הבא מכלל עשה וה"נ בחלב היוצא מאיסור עשה דשא"ז אמאי יאסר ונראה ליישב בהקדם מה שאמרתי ליישב קו' רע"א בהא דפריך בפסחים כ"ב לר"א דס"ל לא תאכל גם איסור הנאה משמע והרי אמ"ה וכו' והקשה דגבי אמ"ה בע"כ דמותר בהנאה דא"כ יאסר חרישה בבהמה משום איסור הנאה ול"ל קרא לאיסור חרישה בשביעית ושור וחמור והא בלא"ה אסור משום דנהנה מחמ"ה למ"ד לאברים עומדת ונראה לפמ"ש הפליתי סי' ס"ב דבאברים שהבהמה נטרפת בהם לכ"ע לאו לאברים עומדת ורק באברים שאינה נטרפה בהם בזה. אמרינן דלאברים עומדת והיינו משום דאי לאו דאסרה תורה משום אמ"ה היתה עומדת לאברים וביאר שזהו דעת רמב"ם ע"ש א"כ בהנאת חרישה בבהמה הוי זוז"ג דשרי אך דיש לדון לפמ"ש הר"ן פ"ג דע"ז דטעמא דזוז"ג הוא משום ביטול איסור בהיתר והיכי דל"מ ביטול גם זוז"ג אסור ועמג"א סי' תמ"ב דבחמץ דאסור במשהו גם זוז"ג אסור א"כ לפמ"ש המרדכי סוף חולין בהא דיבמה שרקקה דם בדבר הבא לעולם ע"י תערובות ל"מ ביטול א"כ ה"נ באברי הבהמה גם זוז"ג יאסר כיון דנתהוו עי"ת והר"ן בע"ז דמיירי שם בהברכת ערלה בהיתר שאני שכל נטע הי' מקודם בפ"ע משא"כ הכא וכה הראני נכדי הרב וכו' מו"ה משה ני' בשו"ת גא"י חיו"ד סי' א' בזה שכ' כה"ג לענין זוז"ג ע"ש ועמ"ש בדע"ת סי' י"ד סק"ח וסק"ט וס' קי"א בכ"ז אבל כבר נודע מ"ש הפלתי סי' ק"ב ליישב סתירת דברי מרדכי שבסי' ק"ב בדין גיגית של ענבים בשבת דס"ל דאם בא עי"ת גם דשיל"מ בטול ותירץ דהיכי דמתחלה הי' הכל אסור או שעכ"פ לא הי' מותר כההוא דיבמה שרקקה דם והאיסור וההיתר נתהווה ע"י תערובת ל"מ ביטול אבל אם מתחלה הי' הכל מותר והאיסור נתהווה ע"י תערובות אז האיסור בטול גם בדשיל"מ ע"ש א"כ הרי כל בהמה קודם שנולדה בהיותה בבטן אמה היתה מותרת בלא שחיטה וכשנולדה אז נתהווה איסור אמ"ה בתערובות ושפיר בטול ועתוס' חולין י"א סוע"ב ד"ה לר"מ וכו' אדרבה העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו וכו' עיי"ש וע' בשעה"מ פ"ט מטו"מ מ"ש בזה הרי דמוקמינן אחזקה שהי"ל במעי אמו ואף שכתבו התוס' בחולין ק"כ ע"א ד"ה חמץ וכו' דחמץ כמו שהוא עתה הו"ל שעה"כ ושוב לא נשתנה אבל חלב אחר שיצא לאויר העולם לא הו"ל שעה"כ להיתר היינו דלגבי חמץ שלא נשתנה כלל מיקרי בחלב שלא הי"ל שעה"כ אבל בעלמא לא מיקרי שינוי כדאיתא בע"ז מ"ז א' התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה דשא הוא דאחיזה באפה ועקצוה"ח רסי' שנ"ד וא"כ לפי"ז מיושב הנ"ל דגבי חלב שיוצא מהבהמה. הרי כיון דבחי' איכא עשה דשא"ז והיתה כולה אסורה א"כ בהחלב נולד ההיתר שהוא חלק המתהווה מאברים שנטרפת בהם ולאו לאברים עומדת בתוך התערבות א"כ שוב גם זוז"ג אסור וא"כ שוב הוי סד"א דהחלב אסורה משום אמ"ה ממש מפני חלקה אברים שאינה נטרפת בחסרונם ולאברים עומדת והוי יוצא מאיסור לאו אלא דהי' מקום להתיר משום זוז"ג ולזה כתב הנו"ב דבחיי' איכא עשה דשא"ז ולכן ההיתר שהוא חלק הבא מאברים שהבהמה נטרפת בהם בא עי"ת וגם זוז"ג אסור וע' כה"ג בתוס' חולין ק"כ ע"א ד"ה מה להנך וכו' דנבילה לא הו"ל שעה"כ מפני שבחיי' איכא איסור דשא"ז לכן גם הלאו הוא בכלל לא הו"ל שעה"כ ע"ש וה"נ בנ"ד ולכן אצטריך קרא להתיר חלב וא"כ מיושב קו' הרא"ש דיאסר מי חלב כיון דל"ה בכלל חלב ולפמ"ש ניחא דאחר שכבר התירה תורה החלב הי' הכל מותר א"כ אחר שיעשה מי חלב שוב ליכא איסור דאמ"ה דהוי זוז"ג דהכא הרי כבר הוי הכל מותר וכשנעשה מ"ח הרי חלק האיסור שהוא הבא מאברים שאין הבהמה נטרפת בהם בא בתערובות והוי זוז"ג ומותר ודו"ק כי חריף הוא
4
ה׳אך לפי"ז יש להבין דעת הרא"מ האוסר מי חלב אבל י"ל דס"ל דכבר הבאתי מהתוס' חולין דהיכי דנשתנה ל"ה בכלל הו"ל שעה"כ א"כ הכא בחלב שנעשה מי חלב הוי שינוי גמור ואין לנו לחשוב ההיתר שהי"ל בעודו חלב וא"כ בהוייתו למי חלב באו האיסור וההיתר שניהם עי"ת וגם זוז"ג אסור.
5
ו׳ולפי"ז מיושב קו' הרב מריגליץ הנ"ל דהו"ל להוכיח ממתני' דהנודר מחלב מותר בקום דאמ"ה מותר בהנאה ולפמ"ש א"ש דהא ברש"י ע"ז מ"ו ע"ב ד"ה או אין שינוי וכו' מבואר דגבי איה"נ ל"מ שינוי דמ"מ הנאה מיקרי ע"ש וא"כ לגבי איה"נ שפיר מהני חזה"ת שהו"ל בעודו חלב אף שנשתנה שהרי אם היו אז אסור בהנאה היו אסור גם אחר שנשתנה וא"כ שוב חלק האיסור בא עי"ת ומותר משום דהוי זוז"ג א"כ ליכא בי' איסור אמ"ה כלל ולכא למשמע מינה דאמ"ה מותר משום דהוי זוז"ג וא"ש ודו"ק היטב ומה שהקשה בפתיחה לד"ת סק"ח דהוי ס"ד דחלב אסור משום עשה והקשה דא"כ מנ"ל מבב"ח דחלב שרי דלמא אתי למלקות – הנה לא מלבי כתבתי והלא רמזתי לתשו' נו"ב הנ"ל שהבאתי לעיל והוא במ"ת יו"ד סי' ל"ו שכ"כ ושם ביאר דלק"מ ע"ש.
6
ז׳ומ"ש עמ"ש הב"ט דטעמא דר"ש דכ"ש למלקות משום דח"ש אסור מה"ת ויצא מחזקת כשרות ושוב אחשבי' לאיסורא ותמה דהא חשוד לקל א"ח לחמור עיין בתומים סי' ל"ד ס"ק י"א בשם תשו' פ"מ וכן בפנ"י גיטין י"ז דבעבר באותו דבר עצמו דרבנן יצא מחז"ק גם לשל תורה וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ב' באורך בזה.
7
ח׳ועתה הנני ממלא רצונו להשיב גם לבנו החתן החריף ני' שהקשה בהא דב"ק ס"ו קרבנו ולא הגזול ופריך אביי לרבה דאמר יאוש קונה היכי דמי אי בלא יאוש פשיטא אלא ש"מ לאחר יאוש ולא קני והקשה לשי' החמ"ח בא"ע רסי' כ"ח דבלא ידע הגזלן אם נתייאש הנגזל אף שנתברר אח"כ שנתייאש לא קני בהייאוש דהוי יאוש שלא מדעת א"כ דלמא לעולם יאוש קונה והתם מיירי בכה"ג שלא ידע הגזלן אם נתייאש נגזל וקמ"ל דקרבנו ולא תגזול – ולכאורה עלה בלבי דכבר תמהו כולם ע"ד החמ"ח דכיון דהנגזל נתייאש מה לנו אם הגזלן לא ידע וע' בתשו' נו"ב מ"ת ובאב"מ ונ"ל עפמ"ש בב"ב קמ"ב ע"א בהא דגר שמת ובזבזו נכסיו ושמעו שיש לו בן וכו' החזירו ואח"כ שמעו וכו' החזוק בשניי' ובראשונה לא קנה וכו' ומשני אביי ירושה הבאה מאליו שאני דשא"ה דרפוי מרפיאן בידי' מעיקרא וברשב"ם שם מבואר דכל קניי' שהזוכה מסופק בשעת זכיי' אינו כלום וכ"ה בירושלמי פ"ד דיבמות ה"א בסופה ובשי"ק שם וענה"מ דיני תפיסה ס"ט י"ט וסי' קצ"ד ס"ק ב' ובספרו נחי"ע לב"מ כ"א באורך בזה א"כ לפמ"ש במק"ח סי' תמ"ח דגם אם ייאוש קונה מ"מ בעונן דאתי ליד זוכה וכבר כתבו התוס' בע"ז ז' דגם בשינוי בעינן כוונה לקנות א"כ כשלא ידע גזלן או המוצא אם הנגזל נתייאש הוי קנין מרופה ולא קני ודמי לייאוש שלמ"ד וזהו טעמו של החמ"ח א"כ התינח לדידן דקיי"ל כרבא דקנין מרופה ל"ק אבל בב"ק שם איי פריך לשיטתו דלא ס"ל בב"ב שם כטעמי' דרבא ולשי' גם קנין מרופה קנה א"כ גם בייאוש בכה"ג קנה ופריך שפיר.
8
ט׳אולם נכדי הרב מו"ה משה ני' העירני דאכתי תקשי בהא דפריך ר"י לר"ל לקמן ס"ח ב' מהא דגנב והקדיש וכו' טעמא דהקדיש וכו' והא י"ל דמיירי בכה"ג אבל גוף קושייתו לק"מ דהא כל קו' הש"ס דלפני יאוש פשיטא היינו כמ"ש התוס' דכל ההקדש לא חל אבל אם לאחר יאוש כיון דאיכא נמי שינוי השם או ש"ר חל ההקדש אלא דלא יצא משום מהב"ע כמ"ש התוס' א"כ אי נימא דמיירי בייאוש שלמ"ד דאינו יאוש כלל א"כ שום גם ההקדש לא חל וא"כ פשיטא ותדע דהא בלא"ה תקשי דלמא מיירי ביאוש שלמ"ד גמור שלא ידע נגזל מזה כלל ובעכצ"ל כמ"ש
9