שו"ת מהרש"ם חלק ג קי״אTeshuvot Maharsham Volume III 111
א׳להרב הגדול וכ' מו"ה שלום גאבל נ"י אבד"ק ברעזוב:
1
ב׳מכתבו הגיענו ויען כי לא הייתי בביתי ערך ב' שבועות התמהמתי עד כה מלהשיבו ועתה פניתי להשיבו בקצרה ע"ד שאלתו היות בק' יש ביה"ח חוץ לתחום העיר ונתמלא הביה"ק עד שאין מקום פנוי מעצמות התוועדו רוב הקהל וקנו מקום סמוך לעיר בעד ששה מאות ר"כ ועתה נותן האדון במתנה מקום אצל ביה"ח הישן וע"כ נסתפקו כדת מה לעשות.
2
ג׳והנה רו"מ האריך בדין אם נזדמן מת ביו"ט א' בעש"ק וא"א לשלוח ישראל חוץ לתחום והאריך בדין אם מותר להולך מת ביו"ט א' ע"י ישראל חוץ לתחום תוך יב"מ ובכל האריכות לא הזכיר מדבר תשו' ב"ח החדשות שהביא בשע"ת שפסק להקל להוליכו חוץ לתחום תוך יב"מ ועיינתי שם והוא בסי' ז' וכ' וז"ל וע"ד המת ביו"ט א' להוליכו לביה"ק יב"מ פשו' דשרי דלית הלכתא כר"ע וכו' והב"ח חתום על התשובה ובקו"א שם הביאו מהא דפסקו כמ"פ דאין שביתת בהמה ביו"ט וא"כ י"ל דגם להסוברים דחוץ ליב"מ דאורייתא מודו ביו"ט אבל הוכיחו מתוס' חגיגה י"ז ומרדכי פ' הדר ומלחמות בביצה דגם ביו"ט אסור יב"מ מה"ת ואני מצאתי גם בפר"ח א"ח סי' תצ"ה שהוכיח כן בפשו' והביא גם מרש"י ותוס' חגיגה הנ"ל ויעוין בתשו' מהר"י אסאד חא"ח סי' ע' עוד בזה. ומ"ש עוד בקו"א שם לפקפק בדין תוך יב"מ דהא כמ"פ אוסרים גם בטלטול והוצאה והמתירין לא התירו רק משום מתוך ולשי' הרמב"ן האוסר היינו משום דשלא לצורך היום איכא איסור תורה אבל י"ל דהוי משאצל"ג והביאו מהרשב"א שבת סו"פ תולין דשבת ויו"ט שוים בזה ע"ש ואני מצאתי במאירי לביצה ו' גבי מת ביו"ט א' שהעלה דביו"ט לכ"ע משאצל"ג פטור ומזה יש לתמוה על הפ"י שבת מ"ו סוע"ב שרצה להוכיח דמשאצל"ג פטור רק מכרת אבל מ"מ עובר בלאו דהא ביו"ט כתי' סתם ל"ת כל מלאלה ולא שייכא במשכן ומה"ת נחלק בין יו"ט לשבת ע"ש ומוכח דפשי' לי' דביו"ט גם משאצל"ג בלאו ובמחכת"ה נעלם ממנו ד' רשב"א ומאירי הנ"ל.
3
ד׳ומ"ש רו"מ בדין אם תחומין יש לו עיקר מה"ת הרי בהג"א סופ"ק דעירובין הוכיח מש"ס דעירובין ל"ו רע"א דמפורש דתחומין אין לו עיקר מה"ת אבל יעוין בתשו' נו"ב מהד"ק חא"ע סי' ב' הוכיח דרמב"ם חולק על ההג"א בזה ותי' דברי הש"ס דעירובין הנ"ל בענין אחר ע"ש ובאמת שגם בלא"ה אין ראי' משבות דאמירה לעכו"ם דהותר לצורך מת לשאר שבותים וכדאי' בעירובין ס"ח ע"א ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית בה מעשה וכו' אבל הרי גם בטלטול מוקצה התירו למת ואף דגם מוקצה אין לו שרש בתורה כמ"ש התוס' פסחים ל' ע"א ד"ה לישהנהו וכו' מ"מ הרי מבואר בתוס' סוכה ל"ו ע"ב ד"ה בשבת וכו' דאיסור טלטול מוקצה חמיר אפי' מאיסור כרמלית אבל לפמ"ש התוס' בשבת צ"ד סוע"ב ד"ה גדול וכו' י"ל דהיינו משום דאפשר ע"י ככר או תינוק עמג"א סי' שי"א סק"ה ופמ"ג ול"ש שם וע' בפ"י ביצה כ"ח ע"ב שכ' בפשי' דאיסור כרמלית חמור ממוקצה ולא הביא מכל הנ"ל. וע' בתוי"ש ביצה ג' פ"ב ומהרש"א שם שכ' בפשו' דמוקצה חמור דהוי כעין דאורייתא והוא היפוך ד' התוס' פסחים הנ"ל אבל כבר כ' בפמ"ג או"ח סי' שכ"ד סק"ה די"ל דלדידן לית בי' אסמכתא ולא חמיר כשל תורה ועכ"פ מוקצה דמי לתחומין וכיון שהתירו מוקצה במת ה"נ תחומין ואף דתחומין יש להם סמך מה"ת כמ"ש התוס' בשבת ל"ד ע"א ד"ה לא קשיא וכו' בשם רש"י ור"ת וכ"ה בתוס' עירובין ל"א ע"ב ד"ה כאן ותוס' גיטין ו' ע"ב ד"ה עירבתם מ"מ הרי דעת הב"ח להקל בפשי' גם בתחומין ואף דבתחומין ל"ש לומר מתוך שהותרה לצורך וכו' וכמ"ש בתוס' כתובות ז' ע"א סוד"ה מתוך וכו' וע' במהרש"א שתמה בזה וסיים דיש ליישב וע' ח"ס חא"ח סי' קמ"ט שביאר דלק"מ מ"מ הרי גם מוקצה לא הותר באכילה וישמוש גם לצורך או"נ ורק לטלטל לסלקו התירו משום או"נ כמ"ש המהרש"א ביצה ל"ג ע"א ועמג"א סי' תק"ט סקט"ו ודג"מ שם אך י"ל דכיון דעכ"פ טלטול בעלמא שרי לצורך או"נ שוב י"ל בו מתוך וכיון שהתרוהו לצורך מת ה"נ בתחומין דרבנן ומשאצל"ג ועכ"פ כיון שהדבר מפורש בתשובת ב"ח להקל מי יבא אחריו. א"ה משה נכהמ"ח יל"ה מש"ס ביצה. ל"ז ע"ב דאיתמר שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה וכו' א"ל ר"כ ור"א לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו שתיק רב וכו' ולכאורה קשה דשפיר יש לחוש טפי לתחומין שיש להם סמך מה"ת לפמ"ש התוס' הנ"ל ומאי קשי' להו וכה ראיתי להפ"מ בחי' שם שכ' דפשי' להו דבאיסור מוקצה שייך להחמיר טפי לפמ"ש התוי"ש ביצה הנ"ל דמוקצה חמור כעין דאורייתא וע"ע בס' הקובץ על הר"מ הל' יו"ט פ"ה ה"כ מ"ש ע"ד הר"מ שם בזה ותמהני שלא הביאה מד' התוס' הלזו שכ' דתחומין י"ל עיקר וסמך מה"ת וא"כ קשה כנ"ל וי"ל ודו"ק) ומ"מ לדינא ודאי גם היכי דמותר לצורך מת הוא רק משום כבוד המת דוחה והיכי דאפשר לפינ' לקבוע ביה"ח סמוך לעיר שלא יצטרך לבא לידי כך ודאי מהרא"י לעשות כן ואפי' בטומאה הדחויי בציבור קיי"ל דאי איכא לאהדורי ולאתיי מבית אב אחרונא מהדרינן והיכי דאיכא טהורין בההיא בית אב גם למ"ד הותרה אמרי' דטהורי עבדי כדאי' ביומא ו' ע"ב וה"נ בנ"ד שכבר קנו הקהל ביה"ח סמוך לעיר מהראוי שלא יחזרו מזה לגרום טלטול מתים למרחוק ואין בזה חשש מדין המבואר ביו"ד סי' שס"ג ס"ב דהתם במוליך למרחוק הוי בזיון למתים הקרובים לעיר כיון דמוליך מתו למרחוק איכא הוכחה של בזיון להם אבל בנ"ד שאדרבא נקברו מתיהם במקום קרוב יותר דאיכא מעליותא שלא ישהו יותר עד הקבורה ולפעמים מוכרחים להלין או להוליך ע"י עכו"ם מה בזיון איכא למתים הקבורים ועוד דכיון שכבר נתמלא ביה"ק וצריכי' לחדש שדה אחר בודאי קרוב עדיף דליכא בזיון למתים הקבורים בביה"ק הישן כיון שכבר נתמלא ולא נשאר שם מקום קבורה וכה"ג כ' הט"ז בא"ח סי' רצ"ט סק"ח דכיון דאינו רשאי לאכול קודם הבדלה ליכא בושת לפת כיון דאין מבדילין על הפת וע"ע כה"ג בתמורה ז' ע"א דדקל דליכא במינו לא בזיא מלתא משא"כ בבע"מ כיון דאיכא במינו ראו' איכא בזיון דישבוק מידי דחזי ואקדיש מידי דלא חזי וע"ש ברש"י וה"נ בזה כיון שכבר נתמלא הביה"ח הישן ליכא בזיון כלל במה שמחדשים ביה"ח אחר סמוך לעיר וגדולה מזו מצינו בתוס' תמורה כ"ב ע"א ד"ה דרבי וכו' דהיכי דאיכא ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה מאבדון קדשים בידים ולא הוי בזיון קדשים ע"ש ומכ"ש בזה וגם יפה הביא רו"מ מתשו' תפ"צ והובא גם בפ"ת ליו"ד שם דטפי משגחינן לטובת המת שהוא לפנינו ובפרט דלפמ"ש הפ"ת שם בשם תשו' ז"י חמ"ס סי' ט' דטעם האיסור דאין מוליכין לעיר אחרת אינו משום כבוד המתים רק משום טורח הולכת המת עצמו ע"ש א"כ פשו' דבנ"ד עדיף טפי לקצר הדרך ולכן יפה פסק רו"מ שיש לקבוע הביה"ח במקום היותר קרוב לעיר והשי"ת יגדור פרצותינו ומחה דמעה מעל כל פנים
4