שו"ת מהרש"ם חלק ג קמ״טTeshuvot Maharsham Volume III 149
א׳להרב המאה"ג מו"ה יוסף מאיר שפירא ני' אבד"ק נעכסים ברוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בסופר אשר מכמה שנים כתב כמה ס"ת ותו"מ וכן תיקון כמה סת"ם וכתב גיטין וכמה נשים כבר נשאו ע"י הגיטין שלו וכמה אשר נתגרשו ולא נשאו' עכ"ד וגם הי' כמ"פ א' מעידי קידושין ועתה נתגלה אשר זה יב"ש שנים מכר תפילין לכמה אנשים בתים ריקום בלא פרשיות וקצתן רק פ' א' או ב' פרשיות וגם מצאו גרירות שנראה שכתב שלכ"ס ועוד ענינו קלות ועתה יש חשש על כל הס"ת ותו"מ וגיטין וקידושין מזמן הו"ל והסופר הנ"ל מיום כשמעו אשר נתגלה הדבר ברח לאמעריקא ולא נודע מקומו וגבו כל הגב"ע שלא בפני עכת"ד השאלה וכבר הציעו ד"ז לפני הרב הגאון מו"ה יואב יהושע ני' אבד"ק קאצק והוא חיזק לחשבו למומר להכעיס מפני שהניח באיזו בתים פ' א' או ב' ולפ"ז יש לחוש על כל הגיטין גם בהנשים שכבר נשאו ולענ"ד אין לדינו רק כמומר לתיאבון לאותו דבר שעשה זאת רק לצורך הרווחת ממון וגם הי' בידו איזו פרשה מוכנת הניחה שם ואם לא הי' בידו מוכנים מכר בתים ריקנים וכן י"ל עוד אמתלאות כאלה ולכן אין להחזיקו שעשה להכעיס שביק היתרא ועביד איסורא אבל גם לפי דבריו הנה אף דמבואר בש"ע סי' קכ"ג ס"ב דישראל שהמיר או מחלל שבת בפרהסיא הוא ככותי לכל דבריו הנה מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ג שהאריך להוכיח דמדינא הגט כשר אלא דיש לחוש לדברי רמב"ם ומוכח דהיינו רק חששא בעלמא ולא אם כבר נשאת וגם בתשו' יד אליהו סי' פ"ג העלה להלכה דהוי רק פסול ולא בטל ונודע מ"ש בסי' ק"ג דבנשאת בגט פסול מדבריהם לא תצא ובתשו' ח"צ סי' ג' כתב שלא מצא בשום מקום דאם נשאת באיסור דרבנן הלא וכ"ה בתוס' כתובות נא ב' צ"ה אונס וכו' דמבואר ג"כ כן וע' בתשו' גיטין ה' ע"א ד"ה כשניסת ונימוק' פ"ד דיבמות בסוגיא דקדשה תוך ג"ח הבחנה וכו' דמשום גזירה לא מפקי אשה בעלה וע' גיטין פ"ד ע"א ג"כ בזה ובפרט בנשאת בשוגג כהא דנד"ד בודאי לא קנסו בדרבנן ועמ"ש בדע"ת רסי' ל"ט סק"ד מש"ס דיבמות צ"ה דמפורש כן בזה וא"כ גם בנ"ד אותן שכבר נשאו אין חשש.
2
ג׳גם מ"ש הרה"ג הנ"ל מדברי הג"פ סי' קכ"ג סק"כ דלחד גי' להרמב"ם גזרי' גם ברשע דעלמא אטו מומר וסיים שאין להתיר אלא במקום. עיגון הנה לפמ"ש הב"ש שם דגם במומר הוי רק ספק שמא לא כתב לשמה ואדעתא דנפשי' קעביד א"כ כפי הנהוג שהסופר אומר בפיו בפני העדים שכונתו לשמה אין לחוש שמא חזר בו ואפי' חזר במחשבה לא אתי מחשבה ומבטל דיבור ולפמ"ש בתשו' רדב"ז ח"א סי' שע"ג דבספק דרוסה לא גזרי' שמא יקח מהקבוע כיון דכל האיסור רק ספק ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ז סקכ"ג סמוכין לזה מהירושלמי שבתו"ס פסחים נ"ז ב' ד"ה מחלוקת וכו' דלא גזרי' שמא יעלה ויתלוש בספק נשרו ביו"ט וע"ש עוד בזה ובפרט שכבר הבאתי בשם התשב"ץ להקל גם בכתבו מומר א"כ עכ"פ אין לנו לגזור בשאר רשע כמ"ש כה"ג המג"א סי' רפ"ו סוסק"א וברש"ל בח"ש ליבמות כ"ח דהיכי דלחד מ"ד כשר אין לגזור. עוד גזירה וע' תשו' רח"כ יו"ד סי' נ"ה שהחזיק בדעת הח"מ וב"ש דגם במומר הוי רק ספק ובדאיכא עוד ספק הוי ס"ס ע"ש וה"נ בנ"ד גם אי נימח דספק אם הוא לתיאבון או להכעיס איכא ס"ס אבל יש לעיין דבאתחזיק איסורא דא"א הרי למ' ס"ס וצ"ע על רח"כ שלא העיר בזה ולהלכה נראה דבנ"ד גם אותן שלא נשאו עוד כיון דחד חששא הוא בכל הנשים ואם מפסיל הגיטין לאותן שלא נשאו יהי' לעז גם על אותו שכבר נשאו ומהם שכבר ילדו בנים לכן יש להקל בכולן ובדבר הקידושין נראה דכיון שהכל יודעים שנתקדשה שהרי הוליכוה לחופה בפרסום הוי כעדים שהרי מבואר בחמ"ח סי' מ"ה סק"מ ובב"ש סקי"ב לענין סבלונות דבמקום שהמנהג כן גם בדליכא עדים שראו ששלח הסבלונות א"צ עדים כלל ובתוס' יבמות מ"ה ב' ד"ה מי לא טבלה וכו' בשם י"מ דכיון שידוע לכל שטבלה דמי כעומדים שם וכ"ה בסי' קמ"ט ובב"ש רסי' כ"ו בכל שנשאה וגלוי לכל הו"ל כאלו הי' עדים ע"ש ואף שבין היודעים נמצאים קא"פ מלבד שלח באו יחד להעיד אף גם הרי מבואר בתוס' סוטה ל"א סוע"ב בד"היכי דאיכא רגל"ד שהוא אמת לא אמרי' עש"מ בטלה כולה ע"ש ואין לך רגל"ד יותר מזה כהא דנד"ד ובזה י"ל מה שהקשו הפוסקים דבכל קידושין נימא דכיון שיש קא"פ בטלה כל העדות ולפמ"ש ניחא וצ"ל דקושיתם היכי דלא הי' בפרסום והליכה לחופה וכדומה.
3
ד׳ועוד יש לדין דהא בנ"ד כל הגב"ע הוא שלב"פ הסופר ולשי' כמ"פ הגב"ע שלב"פ ל"מ ועי' תשו' נו"ב מהד"ק א"ע סי' ע"ב ודעת סי' ב' מס"ק מ"א עד סוס"ק מ"ד מכמ"ק בזה אך דכיון שהדבר מפורסים א"צ לקבל עדות כמ"ש בכה"ג א"ע סי' מ"ב הגבי' אות קע"ט בשם תשו' רמ"א ור"מ אלבילא בדע"ת סי' ב' סקל"ב וסקמ"ה הבאתי כן מתשו' הרא"ש שהובא בב"י חו"מ סי' קי"א מחודש י"ג י"ד והראוני שכ"ה גם במהרש"א בא"ק קי"א סוע"ב ע"ש א"כ בנ"ד שהקידושין נעשו בפרסום לא גרע סוף דינא מתחלת דינא שכל פיסולו רק ע"י הפרסים כמ"ש כה"ג בתשו' רמ"א סי' י"ב ובתשו' נו"ב מה"ק חא"ע סי' ע"ב בסתירת היתר ב' בד"ה עוד כתב רמ"א וכו' ומ"ש הנו"ב שם לדחות סברא זו ל"ש בנ"ד ובפרט שיש דיעות דגם בלא קידושין ליכא איסור ביחוד אשה דרך אישות וע' בג"פ סי' קכ"ו סקצ"ו שגם דעת הר"ן הוא כן ולכן יש להקל בנ"ד וא"צ לקדש שנית ובפרט אם ספק בדבר אם הסופר הי' עד באותן קידושין ועוד שהרי הרב המסדר שעליו להשגיח שיהיו הקידושין כדין בודאי ראה ג"כ הקידושין ואי משום דנמצאו קא"פ עדותן בטלה הרי לשי' הרי"ף וסייעתו בוודאי הכשרים בפיסולו אין מתבטל עדותו והש"ך הביא כמה ראשונים דס"ל כן ולכן בצירוף כל הטעמים נראה דא"צ לקדש שנית.
4
ה׳ובדבר הס"ת שכתב במשך הזמן כבר האריכו בשו"ת סת"ם ושו"ת בי"צ חיו"ד סי' ק"ה והנה מחשש עיבוד של יריעות ורציעות כבר הביא בפת"ש סי' רע"א בשם פרח מט"א ח"ב סי' ק"א להקל ובשם תשו' פנ"א שחולק וראיתי בתשו' נטע שעשועים סי' כ"ח שדחה ג"כ טעם ההיתר והעלה דאין לצרף שי' ר"מ גאון שהוא יחיד גם כל הפוסקי' מה שנסתפק המרדכי שמא א"צ עיבוד לשמה אלא מדרבנן אין ספיקו מוציא מיד ודאי של כמה ראשוני' ע"ש אבל בבי"צ שם הביא בשם ק"ס להמבי"ט ופמ"ג ואמרי בינה שהעלו דהוי רק דרבנן וגם הרמב"ן מודה בזה דדוקא כתיבה בעי לשמה מה"ת, ולא עיבוד א"כ בספק יש להקל ובפרט בצירוף דעת רמב"ם דמותר לקרות בס"ת פסול וגם מחשש כתיבה של"ש מבואר גם בתשו' פרשת מרדכי יו"ד סוסי' ו' דבמומר לתיאבון אין לחוש לכך כיון שהוא דבר קל שא"ב טורח ואפי' יש בו מינות מיקל גם חשש זה ע"ש וכיון שהדבר נוגע לכמה ס"ת שלא יצטרכו גניזה הנני מסכים לדעת הבי"צ להתיר ע"י בדיקת סופר מומחה לחפש בכל הס"ת אם לא נראה ריעותא ולתקן מה שאפשר לתקן אבל תו"מ אין מקום להתיר כיון שנראה גרירות וכתובות שיש לחוש לשלכ"ס.
5
ו׳אבל לחוש למפרע קודם הזמן שנתברר עליו שמכר תפילין רק גם, במשך השנים כבר האריך בתשו' רח"כ שם והעלה דאין לחוש למפרע ע"ש טעמו באורך וגם בתשו' פרמ"ר שם העלה כך לענין הס"ת שכתב ואח"כ נתברר עליו עליו שהוא מין דמ"מ אין לחוש למפרע על הזמן שלא נתברר וע' תשו' ב"י יו"ד סי' ב' דחז"כ של האדם הוא מיום יצירתו וצאתו מרחם עמו וגם רוב מצוין מומחין הם ולכן אין להחזיקו לרשע למפרע.
6