שו"ת מהרש"ם חלק ג קנ״גTeshuvot Maharsham Volume III 153
א׳להרב המאה"ג וכו' אברהם יוסף גילערינטער ני' אבד"ק יאשניצא
1
ב׳בדבר שאלתו שאירע בעירו באשה א' ושמה בילא אשת מ"מ שהי' זמן רב דיימא דמתא ורינון עליו כי אהבה את הרל"ק עוד בימי בתולי' ואח"כ נשאת להרמ"מ הנ"ל וגם אח"ז היו הרינון ופ"א מצא אותה בעלה בלילה עם הר"ל יושבים וכבדה אותו עם טייא וגם המשרתת בבית וכעס ר"מ עלי' ואמר הר"מ לר"ל שלא יבא עוד לביתו וגם לה הזהיר שלא תדבר עמו עוד ובכ"ז חזר ובא הר"ל לשם ופ"א נסעה האשה עמו בלילה בדרך מהלך י' פרסאות עם בע"ג נכרי והבע"ג בבואו סיפר מהם דברי כיעור ביותר ועי"ז נתחזק הרינון והר"ל נתקוטט עם אשתו והוציאו מביתו והאשה הגידה כי רק בעבור האהבה שבינו ובין אשת הר"מ נתהוה הקטטה וכאשר שאלו אנשים את הר"ל השיב שכן האמת וגם מצא הר"מ מכתבים של חשק וניבול בינו ובין אשתו והר"ל נתן בפני' אמתלא כי עושה הכל להכעיס את אשתו כדי שתקבל ג"פ מאתו ואח"ז מכר הר"ל את ביתו ונסע לאמעריקא ואח"ז שלח מכתבי ריצוי ופיתוים מאמעריקא אל האשה ושלח לה שיפסקארטע ועל הוצאה שתבא ג"כ לאמעריקא וכאשר נתוודע דבר זה להר"מ כעס עליו והוכיחה והשיבה לו בבכי' כי הוא מעשה כישף מה שלבה בוער בקרבה ואחר איזה זמן ברחוה בלילה עם ערלים ונסעה לאמעריקא ושלח הר"מ מכתב לאגענט יהודי של הספינות בהמבורג והשיב שנסעה אשה בילא ק' (כשם הבליעל) והיהה שם באמעריקא ערך שנה וזה ערך שנה תהתה האשה על הראשונוה וכתבה מכתבי פיוס לבעלה וזה מקרוב באתה לביתה ובא הבעל ושאל אם מותר לדור עמה ואחר איזו שבועות חזר רו"מ וחקר מהבעל וחזר ואמר שאמר אז לאשתו שבאם ימצא את הר"ל בביתו כשלא יהי' הוא בבית יעשה לעצמו מעשה רע או לה אפי' גם המשרתת תהי' בביתו ואח"ז חזר ואמר שאינו זוכר בבירור באיזו לשון אמר אבל מאז והלאה לא בא יותר לביתו כשלא הי' הוא בביתו עכת"ד בהצעת השאלה.
2
ג׳והנה רו"מ צידד דאין במשמעות אזהרת הבעל לשון קינוי שהוא אל תסתרי עם פלוני וגם לא נמצא בשום דבר עדים רק קול רינון ובהיותה באמעריקא ערך ב' שנים ליכא עדים כלל על ענין סתירה וא"א לחקור כלל ע"ז ואפילו עידי כיעור לא נמצא והאשה אומרת לא פעלתי און ומחמת יסורין שהי"ל מבעלה והר"ל ריחום עליו ושלח לה שיפסקארטע לכן נסעה לשם וגם קול הרינון לא הי' על זנות ממש עכת"ד רו"מ.
3
ד׳והנה לענ"ד כפי הלשון שאמר בפעם ב' עליו ואמר שאם ימצא את הר"ל בביתו יעשה לעצמו או לאשתו מעשה רע כבר די והותר להיות לשון קינוי ואזהרה והגם שסיים ואמר אפילו אם גם המשרתת תהי' בביתו הנה מלבד דקיי"ל דגם הרבה נשים הו' בכלל יחיד כמ"ש בשו"ע א"ע סי' כ"ב ס"ה וגם לשי' רש"י והוא הי"א שהביא הרמ"א להקל היינו באין עסקו עם הנשים משא"כ בכה"ג שהי' רינון עליו וראה מכתבי חשק וניבול ביניהם וודאי דגרע מעסקו עם הנשים ועוד דגם לשי' רש"י דוקא עם ג' נשים שרי כמ"ש החמ"ח שם ואף שבתשו' חו"י ובינ"א כתבו דגם עם ב' נשים אסור רק מדרבנן כבר כתבתי בתשו' א' זה כמה שנים שנעלם מהם דברי הרשב"א וחי' הר"ן ריש נדה שכתבו דבנשים הוי ס"ט ברה"י דדין ס"ט ברה"י מסוטה ילפינן דהיכי דאיכא איסור סתירה מיקרי רה"י ובנשים אפי' הרבה אסור ועיין מל"מ פט"ז מאה"ט שרמוז לדברי רשב"א הנ"ל ולא הביא טעמו אבל ברשב"א מבואר שם כמ"ש ומוכח דהוי מה"ת ונהי שדעת התוס' בנדה ב' וסוטה כ"ח דגם בנשים הוי רה"ר י"ל דס"ל כרש"י וסמ"ג דבשלשה נשים שרי להסתתר אבל בנשים לכ"ע הוי רה"י וגם אם לדעת תוס' גם בשנים שרי מה"ת אבל עכ"פ לשי' רשב"א ור"ן כן הוא וא"כ לדעתם פשיטא דהוי קינוי ובתשו' הנ"ל ביארתי ליישב מה שהקשה הסד"ט מהש"ס דנזיר נ"ז וכבר קדמו בס' האשכול ה' נדה סוסי' ל' ואין עת האסף בפלפלום גם י"ל דאשה ומשרתת לכ"ע אינה נחשבת לשתים וכדאיתא כה"ג בגיטין ע"ג ואה"ע קמ"ח ס"ב דבשפחתה אינה בושה לשמש בפניהם וי"ל בין בעלה ובין זנות כמובן.
4
ה׳ועוד דלענין קינוי הרי גם בקינא לה מאבי' או מאחי' וכן בקינא משנים אף דליכא איסור יחוד מ"מ מיקרי קינוי ועוד דהוא אמר אפי' אם תהי' המשרתת עמה מכללא נשמע דמכ"ש אם לא תהי' המשרתת עמה וכמ"ש כה"ג במל"מ פ"א מסוטה ה"נ בסופה דדבר הנשמע במכ"ש מדברי אזהרת הבעל הוי ג"כ בכלל קינוי ע"ש ואף דבתשו' חת"ס והובא גם בפ"ת סי' קע"ח ס"ע י"ד צידד דבא"ל שלא תנוח לכנוס לכנוס הערל לא מיקרי קינוי הרי בנ"ד נסעה בלילה עמו ועם ערל בודאי הוי בכלל איסור יחוד וגם בכלל אזהרתו וקינוי דעכו"ם חשוד טפי מהמשרתת ומכלל דבריו נשמע במכ"ש שהקפיד ע"ז והרי בשאט נפש עברה על אזהרתו שלא להיות עם הר"ל מבלעדו וגם מה שנסעה לאמעריקא עם שיפסקארטע שלו אחר שהודית בפני הבעל שבוער לבה אחריו ושהתה שם ב' שנים אף דליכא עדי סתירה לא גרע מעדות בידיעה בלא ראיי' דמהני בזה כמ"ש בתשו' צ"צ סי' ע"ט ע"ש באורך והיכי דאנן סהדי א"צ עדים כלל כמ"ש הב"ש רסי' כ"ו וכה"ג כתבו התוס' ביבמות מ"ה ע"ב בד"ה מי לא טבלה וכו' דכיון שידוע לכל שטבלה כאלו עומדים שם דמי ע"ש וכל ענין קינוי וסתירה מבואר בתוס' סוטה ל"א בשם ירושלמי דהיינו משום דרגל"ד שזינתה עמו כיון שהבעל הזהירה ולא השגיחה על אזהרתו וא"כ הכל תלוי כפי ענין הרגל"ד ובנ"ד דגם בנסתרה עמו לבד אסורה סגי ברגל"ד שנסתרה עמו. ובפרט דבנ"ד שנסעה עמו אחר אזהרת הבעל בדרך בלילה כבר הי' סתירה וכמש"ל ואף דאפשר שלא נודע ד"ז רק מפי הערל מסל"ת מ"מ כבר נודע דברי הרשב"א דבמהימן לו גם בעכו"ם סגי וחולק עם מהרי"ק שהובא ברמ"א סיו קט"ו ס"ז וכמ"ש גם בתשו' רע"א שהובא בפת"ש שם וע"ע בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' א'.
5
ו׳אגב אגיד במה שלדעת כמה מחברים להוכיח דעת הרשב"א דלא ס"ל כהא דר"י בר"י בדין קינא לה בינו לבינה אבל אני מצאתי בתשו' הרשב"א חלק ד' סי' שכ"ג שפסק להדיא כר"י בר"י. ולכן לענ"ד בנ"ד אסורה לבעלה, אלא דמ"מ אין חיוב עלינו לכופם להתגרש כמ"ש הב"ש בסי' י"א בשם רי"ו וכבר כתב הפת"ש סי' קע"ח דבקניניו עפ"י עצמו י"ל דגם הב"ש מודה ועכ"פ חיוב לומר להם שאסורים לדור ביחד כדת של תורה.
6
ז׳אך באם שגם ד"ז שנסעה עם הערל והנחשד בלילה לא נודע מי ששמע מפי העכו"ם רק עפ"י קול לבד אולי יש לצדד בענין הנסיעה לאמע- ריקא אבל לדעתי אחר חקירה ודרישה מפי האשה בורר מפי עצמה שעכ"פ נסתרה עמו שם וגם כי כבר גיליתי דעתי כי עפ"י רגל"ד ואומדנא המוכחת דמי לעדות בידיעה בלי ראיי' ואף שאין לי הוכחה ברורה מ"מ ידי אל תהי בזה להסכים להתיר אשה זו לבעלה.
7