שו"ת מהרש"ם חלק ג קס״הTeshuvot Maharsham Volume III 165
א׳להרב הה"ג מו"ה נתן נטע דאנער נ"י אבד"ק קאלביעל מחוז ווארשע
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין שהנהיגו בגליל שלכם לעשות מכונות (מאשינע) שמחממין בהם מאכלים ומשקה טהעע ע"י נפט עם פתילה רחבה מתחת והיא גבוהה קצת ועל החלל מלמעלה מעמידין כלי המחזיק כפי החלל הזה ומחממין מעש"ק מים ע"י המכונה הזאת ושופכין הרבה נפט לתוכו ועי"ז הוא בוער כל השבת במצב אחד והמים רותחין כל יום הש"ק ושואבים כל השבת מהכלי מים לצורך טהעע וכמה רבנים התירו ומקודם אבאר אם במים יש בו משום בישול מה"ת יען שראיתי לרב אחד מחכמי זמינו בספרו שנסתבך בזה והביא מהרמב"ם פ"ט מה"ש ה"ג דהמבשל דבר שא"צ בישול פטור ונסתפק אם גם במים דינא הכי ונעלם ממנו דדברי הרמב"ם שם ה"א דמפורש דבמים חייב משום מבשל ובע"כ צ"ל דס"ל דמים צריכין בישול אם רוצה בחמין וכ"ה במג"א סי' רנ"ד סקכ"ו ועי' ביצה לד' ובתפ"י כלכלת השבת אות י"א שלא ידע מזה ומצאתי בא"ז הל' שבת סי' ס"ב שהביא בשם ריב"א דיין אין בו משום בישול כשמחממו לשתי' אבל פירות הנאכלין חיים י"ב משום בישול כיון שמשתנים לטעם אחר ולא דמי לבישולי עכו"ם דרבנן ותדע דהא מים א"ב משום בש"ע וחייב בשבת משום מבשל והביא ראיות לזה ואח"ז כתב שמ"כ שהריב"א חזר בו מדין יין הנ"ל וגם בטור סוס"י רנ"ז בשם רשב"ם ובב' שם מבואר דבמים חייב משום מבשל וכ"ה בחי' הר"ן לשבת ל"ז ע"ב והראני נכדי הרב מו"ה משה ני' בפר"ח יו"ד סי' סקח"י שהביא ג"כ מביצה ל"ד ורמב"ם הנ"ל וע' רדב"ז ח"א סי' רי"ג באמצע התשובה אך דגם בכל דבר ששייך בו בישול אם מתחיל מע"ש אע"ג שהולך ונגמר בשבת מותר אבל מבואר ברסי' רנ"ב דאם אינו טוח בטיט יש לחוש שמא יחתה וא"כ בנ"ד אם איני טוח וחתום יש לחוש שמא יתקן הנפט או הפתילה וכ"ה בתשובת פמ"א ח"א סי' פ"ד והובא גם בשע"ת רנ"ד סק"ה דגם במעמיד כלי עם טהעע על כלי ברזל ומתחתיו משקה שפירטוס דדמי ממש לכירה וכופח שאינם גרופי' וקטומים ואיסור גמור הוא דשמא יערב המשקה כדי שילהיב יותר ע"ש וה"נ בנ"ד יש לחוש שמא יתקן הפתילה וכדומה וע"ש בפמ"א דבישול טהעע דמי להא דשבת י"ח ע"ב דלא ימלא קדרה עססיות ולא ימלא חביות מים וכו' ואפי' בישל בשוגג אפי' לצורך מחר אסורים עד מו"ש בכדי שיעשו ומכ"ש בנ"ד שמבשלין רק מים לבד דמפורש בברייתא דלא ימלא חבית מים וכו' וכ"ה בש"ע סוסי' רנ"ד ופשיטא דאסור ובחידושי לשבת שם העליתי בהא דבשבת שם דמייתי להך ברייתא דלא תמלא וכו' לימא ב"ש הוא דאסרי שביתת כלים ומשני דגם לב"ה אסור משום שמא יחתה והרשב"א תמה דלפי הס"ד הא גם לב"ש תיקשי דהא הש"ס גופי' משני לעיל דנר וקדירה אפקורי מפקיר להו וה"נ אמאי אסור ונראה דהנה הפ"י תמה איך הוה סד"א דלא גזרי' שמא יחתה הרי משנה מפורשת לקמן ר"פ כירה דבאינה גו"ק אסור להשהות שמא יחתה וצ"ל דודאי לכתחלה אסור שמא יחתה אלא דמ"מ הוי סד"א דאין לאסור בדיעבד מטעם זה כמ"ש מהרמ"ל כיון דהוא רק משום גזירה והרי לא חיתה (ויש להביא סמוכין מהא דגיטין פ"ד ע"א דמשום גזירה לא מפקינן מבעלה ובנימוק"י פ"ד דיבמות בסוג' דעירוקי' מסתייע בשם קצת רבותיו כעין זה אך דיש לחלק בין הוצאת אשה מבעלה לשאר דיעבד) והכא תני בברייתא דאם עשה כן אסורים למו"ש בכדי שיעשה לכן הוי סד"א דלב"ה לא גזרי' שמא יחתה ולכן משני דגם בדיעבד אסור בכה"ג וכ"ה בתשו' רע"א מ"ת סי' קל"ה והנה הרשב"א כתב דהא דאפקורי מפקיר אף דבעי' הפקר בפני ג' הכא לב ב"ד מתנה שיהי' הפקר ע"ש ובש"ס דשבועות י"א ע"ב דגבי פר ושעיר שאבדו וכו' כיון דאבודין לא שכיחי ל"ש לב ב"ד מתנה וע"ש ברש"י ובש"ס דגיטין ס"ז ע"א כיון דלא תעשה כן בישראל הוי מילתא דלא שכיחי וכ"ה בתוס' חולין כ"ט סוע"ב דכל דבר האסור לכתחלה הוי בכלל מילתא דלא שכיחי וא"כ מיושב קו' הרשב"א דאליבא דב"ש דס"ל שביתת כלים דאורייתא ניחא הא דלא תמלא וכו' דאסור גם בדיעבד דהכא ל"ש לומר דאפקורי מפקירי שהרי באמת אין ההפקר מועיל אלא משום לב ב"ד מתנה והכא דבלא"ה אסור לכתחלה משום שמא יחתה אלא דבדיעבד הוי ס"ל למקשן דשרי א"כ עכ"פ הו"ל מילתא דל"ש ושוב לא אמרינן דלב ב"ד מתנה וליכא הפקר כלל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד – עוד י"ל לפימ"ש התוס' דהא דמהני הכא ההפקר שלא בפני ג' דמסתא מפקיר בלב שלם ובתוס' ב"מ ל' ע"ב ביארו דהיינו משום חזקת כשרות כדי שלא יעבור על איסור שביתת כלים ובתומים סי' ל"ד סקי"א הביא בשם תשו' פ"מ ח"ב סי' ק"ה דהיכי דבאותה מעשה עבר באיסור דרבנן איתרע חזקת כשרות גם בשל תורה באותה מעשה וכ"ה בפ"י גיטין י"ז ע"א וע' תשו' ב"א יו"ד סי' ב' באורך בזה א"כ לפמש"ל דגם לפי הס"ד ידע דאיכא בזה גזירה דשמא יחתה אלא דהוי ס"ל דאסור רק לכתחלה א"כ כיון שעבר בזה עכ"פ באיסור דרבנן אתרע חז"כ שלו ול"מ ההפקר (אך לפימ"ש בתשו' חוט השני סי' ל"ד דבעבר רק באיסור של לכתחלה לא נחשד לאיסור חמור האסור גם בדיעבד יש לפקפק בזה ומ"מ באותה מעשה עצמה י"ל כמ"ש כיון דלשי' הפ"מ ופ"י נחשד גם לשל תורה בזה סוף דבר שבאם אינו טוח וסתום באופן שלא ישלוט שם יד אדם כמו שגזרו באש אחר שמא יחתה ה"נ בזה.
2
ג׳אבל אם הוא טוח בטיט וכדומה היכי דמבושל כ"צ אין לחוש שמא יגיס וע"ש במש"ז סק"א מדברי רמב"ם ומ"מ ולח"מ פ"ג מה"ש הי"א בדין תחיבת מגריפה בקדירה דמבושל כ"צ שרי אבל הנה בירושלמי פ"א דשבת ה"ו מבואר דטעמא דעל האש אסור משום שמא יתאכל הצבע ויוסיף מים וע"ש בק"ע ופ"מ וגם בנ"ד איכא הך חששא דהא ידוע כשהמים מתמעטים מתקלקל הכלי ויש לחוש שמא יוסיפו מים ובירושלמי פ"ג דשבת ה"ג בהא דמוליאר הגרוף וכו' הא אינו גרוף לא אר"ש מפני שהגחלים נוגעים בגופו וכו' אר"י בי ר"ב מפני שהוא עשוי פרקים פרקים הוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו הוא מוסיף מים ובק"ע שם פי' שהמוליאר נעשה מנחשת ומחובר בבדיל ועופרת וע"ש ברשב"א שהביא ג"כ דברי הירושלמי והאריך בביאורו והראוני בריטב"א שהעמיס נן בדעת ש"ס דילן ונראה פשוט דלאו דוקא משום שעשוי פרקים דה"ה אם הכלי עצמו מתקלקל ע"י האש שתחתיו אם המים מתמעטי' חיישינן לזה וא"כ ה"נ יש לחוש שע"י שאיבת המים כל היום יגיע עד שולי הכלי ויחוש שלא יתקלקל וישפוך מים לתוכה בשבת. אך דיש לדין כיון דבש"ס דילן לא הוזכרו הנך טעמים בין בהא דצבע ובין בהא דמוליאר ואנטיכי א"כ י"ל דלדידן לא חיישינן להנך חששי ועי' ברשב"א שבת מ"א שם דבכל כה"ג הלכה כדברי המיקל ומכ"ש אם הש"ס דילן חולק עם הירושלמי דגם בדאורייתא קייל"ן כש"ס דילן כנודע אבל אם אינו טוח וחתום אין מקום להתיר והן אמת שראיתי בלחה"פ שבקש"ע צידד להקל ללמוד נגד נר של נפט בשבת מפני שנותנים הנפט במדה שא"צ להוסיף ולא לגרוע ואף דהתם קיי"ל דלא פליג מ"מ הכא לענין חשש חיתוי כיון דבגרוף וקטום או טוח בטיט מקילין א"כ ל"ש לומר בזה דלא פלוג ויש מקום לצדד להקל מ"מ חוששני להקל בדבר שיד רבים שולטת וקרוב לבוא לידי מכשולות ולכן ידי אל תהי בזה להסכים בהיתר זה רק אם הוא טוח בטיט כמש"ל.
3
ד׳ומה ששאל אם ביד ב"ד להכריח את הנתבע להשליש קודם הטענות דאף שהרד"ק וש"ך רסי' ע"ה כתבו דאטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן מ"מ י"ל שהב"ד יכולים לומר אי אפשר בתק"ח ורוצים להטריח והנה בגוף דינו של הרד"ק כבר הארכתי בזה בתשובה ונדפס כעת בחיבורי שו"ת מהרש"ם אשר יצא לאור בקרב הימים בעזה"י אבל בדבר ספיקו של רו"מ נלע"ד שאין ביד ב"ד לוותר ע"ז וראי' מש"ס דב"ב קי"ד ע"א בהא דפליגי רבה ור"י עד אימת חוזר בקנין דלרבה כ"ז שיושבים ור"י אמר כ"ז שעוסקים באותו. ענין ואר"י כוותי דידי מסתברא דאר"י שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואי ס"ד כל זמן שיושבים ליחוש דילמא הדר בי' ובתוד"ה ניחוש וכו' דחו פי' רשב"ם בזה וכתבו וז"ל ונראה לפרש אמאי עושים דין ניחוש שמא יחזור והוי כמו אטרוחי ב"ד בכדי עכ"ל ואי נימא דביד ב"ד לוותר מאי פריך הש"ס הרי ר"י אמר רצו כותבים רצו עושין דין והרי כיון דתליא ברצון שלהם שפיר י"ל דעושין דין משום שרצו לוותר על טרחתם ובע"כ דבכה"ג דלא מטרחינן לב"ד גם ברצו אין לעשות הדין וגם בלא"ה הרי בתשו' ב"ח סי' ה' כתב מטעם אחר שאין להשליש ביד ב"ד או שליש אחר דשמא יאבדו המעות מיד השליש ע"ש ובפרט אם יאמר הנתבע שיהי' לו הפסד בהכנס המעות בתשלומי עסקא או שקשה לו למצוא מעות פשיטא שאין ביד ב"ד לכופו אלא בהבטחת כתב קומפראמיס וכדומה כמ"ש בתשו' נא"ד סוסי' נ"א.
4